רגעים של השבוע - פרשת קרח

 

רגעים של השבוע - פרשת קרח

אהבה לרעך כמוך / הכייסים המומחים / הסנדק המברך / אבן פינה היסטורית

 

א.    ואהבת לרעך כמוך

"סיפרת בשבוע שעבר על ישועה משפחתית שזכית לראות, בעקבות התעסקות עם אותו עניין בדיוק שמישהו אחר היה צריך. נהניתי מאוד מהסיפור המחזק והמעניין, אך בוא והקשב להסבר אחר ששמעתי פעם על דברי הגמרא: 'כל המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה'".

אם מתמזל מזלי בסתם יום של בוקר, ואני פוגש את ידידי המשפיע הרב מרדכי גרוסמן, מובטחני שאותו יום יהיה מיוחד; ואם המפגש הוא ליד דוד המים החמים שב'חדר הכנסת אורחים' בהכנת כוס קפה, אני גם בטוח שתפילת שחרית תהיה טובה יותר.

"באחת ההתוועדויות שהשתתפתי ב-770, בעודי תלמיד הישיבה שבה, שמעתי את ההסבר הזה מאחד המשפיעים: 'כל המבקש רחמים על חברו' והתפילה שלו היא בדרגה ותחושה ש'הוא צריך לאותו דבר' - הרי ש'הוא נענה תחילה' על כל בקשה ומשאלה שלו, ולאו דווקא אם זה באותו עניין!".

ההסבר החסידי הזה, המלא רגש ואהבת ישראל אמיתית, וכאמור שמעתיו בראשית השבוע מהרב גרוסמן משפיע הישיבה, תפס אותי לא רק לאותו יום, אלא בכל השבוע אני פשוט 'חי' עם התובנה הזו.

 

ב. שוק מארקש

"לפחות עוד משהו מהביקור שלך במרוקו..." כתבו לי כמה ידידים, לאחר הטעימה הקטנה ששיתפתי בשבוע שעבר. אך באמת שרבים הם למאוד, ואם בכל זאת להיענות לבקשתם, אולי אפיזודה קטנה עם לקח גדול בצידה:

'ג'אמע אל-פנא', היא הכיכר הכי מפורסמת בכניסה לעיר העתיקה של מרקש, המדהימה ביופייה. 'אתה חייב לבקר בה', הציע לי ידיד מקומי ויצאתי לדרך. השעה הייתה לקראת ערב, ומתברר כי הגעתי בזמן טוב ונוח. הריחות היו סבילים, גם אלו שפחות, ואלו מקבלים את פניך בין עגלות סוסים לתיירים הרבים הפוקדים את המקום. מוסיקאים, רקדנים ומספרי סיפורים ממלאים את הכיכר הזו הנמצאת בלב המדינה, וממלאים אותה בשפע של דוכנים המוכרים מגוון רחב של אוכל מרוקאי. ביניהם קוסמי נחשים, אנשים עם קופים, קוראות בכף היד או בקפה, ועוד שפע של מאחזי עיניים להנאת המטיילים התמימים, וכל מקומי עושה ככל שיכול כדי להוציא יותר 'דירהמים' או מטבע אחר מהמבקרים.

מתוך סקרנות ואהבה למוזיקה מזרחית, נעמדתי ליד קקופוניה של מקצבי תופים וקריאות נלהבות, ואחד מהם ניגש אליי מיד כדי 'לכבד' אותי ב'דרבוקה' ולהצטרף למתופפים. הרצון המוגזם שלו החשיד אותי במקצת וסירבתי בנימוס, ובזווית עיניי קלטתי כמה נערים מקומיים הנצמדים אליי בתמימות מעושה. התנערתי ועברתי למעגל אחר, וגם שם חזר הדבר על עצמו.

"הם רק רוצים שהידיים שלך יהיו עסוקות עם הדרבוקה, ומיד הם מכייסים אותך במקצועיות, ותוך שניות מרוקנים לך את הכיסים" - הסביר לי אחר כך מאן דהו.

ואני הפנמתי, כמה צריכים להיות מפוקסים על המטרה לשמה ירדה נשמתנו לעולם הזה, ולא לתת לשום יצר הרע להעסיק אותנו ולכייס את נשמתנו.

 

ג. רבי!

אני מביט מהקומה ה-27 שבאחד מבנייני העסקים המפוארים ב'מוסקבה סיטי', ורואה מסביבי מבנים דומים פחות או יותר. נהר מוסקבה מצד אחד, וקניון 'אפי-מול' מצד שני. מסיר את מבטי מהנופים הנשקפים על כל מוסקבה, וחוזר להסתכל פנימה.

שליח הרבי באזור זה, ר' יוסי ויסברג, שזה עתה זכה להכניס את בנו בברית המילה, מכבד את 'הסנדק' לשאת כמה מילים.

"רבי הוא תמצית החיים של חסיד. רבי זו אהבה בלתי גבולית. רבי זו נשמה כללית. שבכל רגע נתון אני יודע שהוא חושב עליי, סומך עליי, בוטח בי, מאמין בי ואוהב אותי. רבי זה יהודי מלא באהבה לכל אחד, בלי תנאים. בלי שום אגו. רבי זה ביטול מוחלט לה' ולרצונו. רבי זה לא רק 'צדיק'. רבי הוא נשמה כללית, נשיא הדור. רבי הוא הדמות שבאמצעותה עובר השפע לכל אנשי הדור. רבי הוא האדם שבכל רגע של קושי, צער או נפילה, אני יכול להתקשר אליו בלי שום הגבלות של זמן ומקום. להתחבר אליו בחיבור של אהבה ומסירות".

ר' לוי לבייב עוצר את שטף דיבורו, כמו משפיע דגול שעושה אתנחתא בדבריו, לוגם עוד קצת 'לחיים' ומסיים כמו איש עסקים בתובנות של עשייה בפועל: "הרבי לא היה מסתפק במועט. הרבי רצה ותבע מאיתנו, חסידיו, לעשות עוד ועוד. אם התעוררתם ברגש מסוים מההתוועדות הזו שלנו, ויש לכם רצון להכיר טובה לרבי, קומו עכשיו ועשו מעשה טוב. תנו צדקה, החליטו החלטה טובה, למדו תורה, קיימו מצווה, השקיעו בחינוך הילדים שלכם. ואני בטוח, שכמו שהובטחנו בתורתנו הקדושה 'מצווה גוררת מצווה', אנחנו נזכה בקרוב, ביחד, להביא את המשיח, עוד לפני ג' תמוז. לחיים ולברכה"!

 

ולתמונת השבוע שלי:  אבן הפינה

עמדתי בצד, וראיתי כיצד האורחים ניגשים לאחל מזל טוב ולקבל ברכה מחתן יום ההולדת. רבים מהם הביאו כפי שנהוג כאן, תשורה של כבוד והערכה. כל אחד לפי יכולתו ורום מעלתו.

אנדרי קרילוב, הוא קבלן תושב מינסק בירת בלארוס הסמוכה. הוא לא חלם אי-פעם כי יזכה להתעסק בהקמת בתי כנסיות של יהודים, ודאי לא של בית הכנסת ההיסטורי בעיר וויטפסק שעל הגבול הסמוך לרוסיה. הוא נקרא אל הדגל, ומהיום הראשון הוא מסור לפרויקט בכל כוחו. וכשהוא חשב מה הוא יכול להביא מתנה ליום הולדת של מעסיקו, הוא הבין שזה צריך להיות משהו שונה ומיוחד. בחרדת קודש הוא שלף אבן מתוך אחד החלונות העתיקים שנשארו עדיין עדות למבנה שהיה, ולבניין החדש היפה יותר שכבר החלו בבנייתו, שטף וניקה והדביק עליה הקדשה קצרה.

עיניו הבורקות של המקבל, העידו יותר מכל, כי הוא התרגש ונהנה מהמחווה המיוחדת.

זכיתי, כמו בני משפחה וידידים קרובים, להשתתף בשבת מיוחדת שנערכה בשבוע שעבר בעיירת ליובאוויטש, לכבודו של ידידנו הנכבד מאוד הרב יצחק הכהן קוגן, שדפים רבים אפשר למלאות מהחוויות והתחושות המיוחדות לשהות בצלו, במיוחד ביום הולדתו ובמיוחד במקום קדוש כזה, בה הוא משקיע כוחות רבים מאד לפיתוחו, כמו הבניין הקדוש בעיר רוסטוב, וכעת הפרויקט הגדול בוויטפסק. איש שלא נס ליחו ופועל כשליח צעיר של הרבי - עד מאה ועשרים, מתוך הצלחה ובריאות!

 

גוט שבת!

שייע