רגעים של השבוע: פרשת נשא

 

נר החיים של ניצולה בת 15 / שיחה מטלטלת לשינוי שיחות / גלויה מרגשת מהחזית המופצצת / שמחת התורה לאחר מתן תורה

 

א. הצלה והצלחה

יום השואה הבינלאומי, 27 לינואר 2015. לכאורה עוד אירוע במוזיאון היהודי כאן, אך הפעם אחר הכנות רבות והמון בדיקות קפדניות. השנה מציינים 70 שנה לסיום המלחמה הארורה, וגם הנשיא פוטין מגיע. הוא נשא נאום מרגש על הגבורה היהודית במלחמה, הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א הזכיר את נס ההצלה של הוריו שיחיו, ואז הוזמנה גברת קשישה שחן יהודי נסוך עליה, ועם ביישנות יהודית מתוקה ניגשה אל המיקרופון. בהיותה בת 15 הוכנסה אל תאי הגזים באושוויץ, וניצלה בנס שמימי עקב תקלה. לאחר מכן הגיע הצבא האדום, ושיחרר אותה ואת שאר הניצולים לחופשי. "תודה לצבא האדום שהציל את חיי" - סיימה את דבריה בקול נרגש. גם העיתונאים הרבים שסיקרו את האירוע, קמו כולם לכבודה והריעו לה בהתרגשות. 

היא כובדה להדליק נר אחד מתוך ששת הנרות, ויחד עם משפחתה במוסקבה - משפחת ויסברג הנכבדה, עלתה לביקור במרכז החסד היהודי הסמוך. הראיתי לה את אגף "קול החסד" הכולל מרכזייה טלפונית אותה מאיישים מתנדבים, המטלפנים לפחות פעם בשבוע לכל ניצול שואה, להתעניין במצבו, לסייע במילה טובה ולהיענות לכל בקשה או פנייה. ביושבה במשרדי ביקשה את ספר האורחים, ובו העלתה את דבריה בקצרה: "אני מלאת התפעלות מחשיבה על כל פרט למען הזולת, המשיכו לעשות חיל וחסד. ב. פליישמן". 

בחג השבועות זה עוד התפללנו לרפואתה, אך במוצאי היום השני של החג התבשרנו על פטירתה של גברת בריינדל פליישמן עליה השלום, בשיבה טובה בהיותה בת כ-95 שנה, מוקפת בבני משפחתה האוהבים והמסורים. היא נטמנה ברגבי עפרה של ירושלים הקדושה, כשהיא משאירה אחריה מאות נכדים, נינים ובני-נינים, ובהם כעשרים צאצאים בשליחות הרבי כאן ברוסיה. 

 

ב. חנוך לנער על פי דרכו

התכתבות קצרה עם ידיד, גרמה לי השבוע לשינוי משמעותי בחיי. כזה, שהביא אותי לבושה פנימית איך התנהגתי עד היום; אך יחד עם זאת, שמחה גדולה שלפחות העתיד יהיה בע"ה הרבה יותר טוב, נכון ורציני לאין ערוך. החלטתי לתפוס את עצמי והתחלתי מיידית בשינוי החשוב.

הידיד סיפר, כיצד הבן שלו מתקשר מהישיבה כל יום, פעם אחת לאשתו ופעם אחת אליו, ובעוד השיחה עם אשתו זורמת ונעימה, אצלו הוא לא תמיד מוצא נושא לשיחה, והבן גם לא תמיד מרוכז בשיחתם. כשהוא פנה אל אשתו, ותמה מדוע היא מצליחה לנהל עם הבן שיחה כל כך מוצלחת בכל יום ממש, בשונה ממנו, היא ענתה לו בפשטות: "בשיחה עם הילד צריכים שני דברים חשובים, א. להיות מרוכז כשאתה מדבר איתו, תהיה אך ורק איתו, ולא להתעסק או לחשוב על דברים אחרים. ב. אל תחכה שדווקא הוא ידבר ויספר לך, אלא אתה גם תשתף אותו בחיים שלך ובחוויות שלך באותו היום".

וכך הוא הסביר את הדברים: התועלת שבדבר הראשון היא מובנת וברורה. והתועלת שבדבר השני היא, שבזה שאנו משתפים את הילד עם החוויות שלנו, אנו בעצם יוצרים ערוץ תקשורת פתוח ורגשי עם הילד, שאמור לעבוד בצורה דו סיטרית, ואולי יש בזה גם הזדמנות לחינוך בצורה של דוגמה אישית, באופן פנימי יותר, לא רק משהו טכני שהילד רואה איך אבא מתנהג, אלא בעיקר איך אבא חי והיכן הוא מונח בחייו. 

אפשר עוד הרבה להרחיב בנושא חשוב וקריטי זה. לא איש חינוך אנוכי, אבל כל אחד מאיתנו מקבל שיחות טלפון מבני הבית, תוך כדי נהיגה, אכילה, קריאה וכדומה.

מה שקרה אחרי כמה דקות, כמעט לא קרה לי לצערי עד אז. בדיוק ישבתי ברכב, הטלפון צלצל, עניתי דרך הדיבורית, קולו של אחד הילדים היה על הקו, השלכתי את הטלפון אל הכיסא לידי, לבל אהיה טרוד בו, והקשבתי קשב רב ובריכוז מלא אל דברי הבן. לאחר כמה מחמאות ותשובות, התחלתי לשתף בקצרה על מספר חוויות אישיות ופעילויות מאותו יום. השיחה הזו גרמה לי לאושר שבלתי ניתן להסבירו, ואת השינוי המיידי והחיובי כבר ראיתי ב"ה בשיחות הבאות. 

 

ג. בימים ההם

לא יודע מה 'בער' לאותו יהודי להתחיל לנבור בעיזבון של אביו המנוח, אולם כאשר מצא גלויה אחת עם טקסט קצר באידיש, היה אכפת לו מאוד להבין את תוכנה. הוא עשה דרך ארוכה בכדי לחפש מישהו שיפענח את המילים, שגם אני התקשיתי להבינם, ושיגרתי צילום אל אחי המוכשר שהצליח לזהות רק חלקית: "מיר זענען געבוירען אין געבליטיגט בוייצדער זאך פון אונזער העיים לאנד שטייט דיא אים דער ש… רויטע ארמעיי, שמולעק ראטנער". ובתרגום: "נולדנו במקום דווי ומתרחקים מהמולדת שלנו, עומדים כאן ב? הצבא האדום, שמוליק רוטנר".

האיש נרגע, אני פחות. לבי ומוחי התמלאו תהיות ושאלות, מי הוא אותו שמוליק, בן כמה הוא, למי שלח ועל איזו מולדת או מורשת הוא כואב שממנה התרחק. האם זה הדבר היחיד שנשאר ממנו, או זכה להינצל ולחזור מהתופת? חיפשתי במאגר השמות אצלנו, אך שמו לא מופיע. אבל למעלה בשמים שמו בוודאי מופיע באותיות של זהב. יהודי שלחם בחזית, ולבו לב היהודי בער בכל מצב. 

 

ולתמונת השבוע שלי: שמחת התורה לאחר מתן תורה

לכאורה תמונה רגילה, עוד קריאת התורה באמצע השבוע. אבל הפעם היא מיוחדת: השבוע ביום שלישי, אסרו חג של שבועות, נערכה חגיגה לרגל הכנסת שני ספרי תורה אל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", שנתרמו על-ידי ידיד הקהילה המסור המרבה תורה וחסד בכל כוחו, הנגיד החשוב מר גרמן זכרייב, לזכותו ולכבודו של מורנו הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לרגל יום הולדתו עד מאה ועשרים שנה.

אתמול, יום חמישי, הוצאנו במניין המרכזי של שחרית את אחד מספרי התורה החדשים לקריאה ראשונה, הזמנתי את הרב לעלייה ראשונה (במקום כהן שלא נכח בבית הכנסת), והרב שליט"א שימש גם כבעל קורא. לעלייה שנייה העליתי חתן בר-מצוה מבית היתומים היהודי של הקהילה, ובעלייה שלישית את ר' זבולון יעקובוב ידידו הקרוב של מר זכרייב, שסייע רבות להבאת ספרי התורה החדשים. הרב בירך את התורם בברכה מיוחדת. ב'הגבהה' כובד הרב ממ"ש סקאלקא, ובנו כובד ב'גלילה' לכבוד התחלת הנחת תפילין. 

אחרי קדיש הוחזר ספר התורה אל ארון הקודש, בליווי שירת "שישו ושמחו בשמחת התורה" כפי שנהגו לאחר קריאה ראשונה בספר תורה חדש. 

חוויות של בוקר יום חמישי, שגרתי לכאורה...

 

גוט שבת!

שייע