על מורכבויות בחיים (א)

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

בעת כזאת, כאשר מחבלים מרצחים יהודים חרדים בתוככי שכונותינו, התעורר הקארלינער רב'ה שליט"א והורה לחסידיו שמי שנושא נשק, עליו לשאתו עליו, בשבת כבחול. יוער שאחד מהמועצגטיסטים התראיין לאתר חרדי והפגין את גדלותו וקדושת השקפתו בזעקות 'נשק יגן עלינו??? רק תורה תגן עלינו!!! צריך להתחזק בלימוד התורה ובזה ננצל מכל פגע'. איני נכנס כאן לנושא של היכן עובר קו השבר בין הסתמכות על לימוד התורה כמגנא ומצלא, לבין הגנה על עצמך (מעולם לא שמענו ש'הבא להורגך, השכם ללמוד תורה'), אלא על טמטום העין והלב של הזועק קלישאות. ממש 'החרש היה ליבם??!!'.  הדברים כנראה מורכבים מכפי שזקן זה מסוגל להכיל. יבורך.

הוראתו של הקארלינער, מעידה על הבנת התמונה הכוללת. בידוע שחרדים לא משרתים בצבא ומשכך מעטים ביניהם נושאי נשק והרוצה לפגע בלי שֶׁיִּיָּרֶה, כדאי לו להרחיק פיגועו למקום חרדי. לכן, הסיק והורה הרב'ה שליט"א מצווה עלינו להגן על עצמנו.

הבנה זו (שחובה עלינו להגן על עצמנו) תפגיש את היהודי החושב בשאלה מה השתנתה הזירה הזאת מכל הזירות? מדוע בגבול שכונתנו אנחנו מחוייבים להגן על עצמנו ואילו בגבול ארצנו אנחנו פטורים? מאי שנא האי מהאי? (ובדרך תורנית: האם כדין הוא לשלוח את החילונים והמזרוחניקעס למות עבורנו?)

שאלות כאלה מצריכות חשיבה על בעיות מורכבות. המציאות אינה שחור-לבן כפי שלומדנו בגן וכפי שחלק מאיתנו חושבים גם בבגרותם (הפיזית). חוסר היכולת שלנו להכיר במורכבות הבעיות, גורר את חוסר היכולת לטפל ולנהל אותן.

בגן, הכל היה ברור ופשוט. יש צדיקים (אנחנו), יש רשעים (הם) ומה צריך עוד להוסיף?. בנט נוכל, ביבי המלך, לתורה יש 'דעת' (מה שהרב/האדמו"ר שלי אומר. מה שאחרים אומרים בשם התורה זה גילוי פנים בתורה). כל הערבים רוצחים וכל היהודים צדיקים. כל החרדים ישרים ועדינים וכל החילונים מסוממים ושטופי תאוות.

עם ילדים קטנים אין ברירה. מוכרחים לומר להם שהעולם נחלק ככה, רשעים-צדיקים, חרדים-חילונים וכו' וכדו'. מוחו של הפעוט אינו יכול לתפוס מורכבות ואיך תסביר לו שיש חילוני עדין נפש ורודף-אך-טוב, הגם שאינו שומר שבת?? ואיך יבין הקטן שהשכן שלכם, זה הלבוש שמונה בגדים, מסוכן לו פי אלף מהחילוני שממול? (ועל המפלץ אסור לדבר לשה"ר!). אין אפשרות כזאת ולכן אנחנו מגדלים את ילדינו על הבנת השחור-לבן.

בעולם האמיתי, הדברים מורכבים בהרבה. מצד אחד, אכן יש ערבים רבים שרוצים לטבוח בנו, אבל מהצד השני, גם בקרבם יש רבים שמעדיפים את חיי השלום והשלווה. מהצד השלישי, צריך לטרנספר מכאן את המחבלים, הוריהם, ילדיהם וכל התומכים בהם, אבל מהצד הרביעי, לא סביר שהערבים יסכימו להישמד או להיגלות. מצד חמישי, אין לנו ברירה, כי זו מלחמה על החיים והמוות, אבל מצד שישי ברור שהשמאל הישראלי ילחם על זה, אז נפתח במלחמת אזרחים? מצד שביעי, אם נתחיל במלחמות עם השמאל, אז הם לא עלולים להכות בנו בתחומים של דת ומדינה?

לעיתים קרובות המציאות כל כך מורכבת, עד שקשה לנו להבינה.

יתר על כן, מה עושים בתכלס במקרים כאלה. גם אם נקבל את המציאות שמצד אחד גדולי ישראל מנהיגים את היהדות החרדית ובלעדם אוי וויי, אבל מצד שני רואים בעיניים שהם מפקירים את ילדינו למשיסת מפלצים ומפלצות. רואים בעיניים שהם מגבים את העסקנים שחומסים את כספי הציבור וחוסמים שיעורי תורה של מי שאינו 'משלהם'. אז מה עושים למעשה?

מי שמצפה שאענה לו כאן על שאלה זו, עתיד להתאכזב. אין לי שום יומרה לכוון מישהו לדברים מעשיים. חושב שבן אדם בוגר יכול (וּמְצֻוֶּה) לחיות בהתאם לסרגל מצפונו ואיני חושב שמישהו רשאי להכתיב לו מה נכון ומה לא, מה מוסרי ומה לא. אדרבא, 'הלבשת' המושגים והערכים שלי על מישהו אחר, תביא רק לעיוות אישיותו ומוסרו ותכליתה יותר נזק מתועלת. לכן, דיבורי בזה הוא דיבור בין חברים בלבד, אני מביע דעה וסומך על הקורא הנבון* שיפתח את השיח בינו לבין עצמו ויגיע למסקנות הנכונות לו. לא בהכרח שהמסקנה שלו תהיה זהה למסקנה שלי, אבל כל מסקנה שבן אדם בוגר הגיע אליה ביושר לב, היא מסקנה טובה ואפשרית לא פחות מהמסקנות שלי.

לעיתים, חלקי הפאזל מונחים מפוזרים לנגד עינינו ולא כ"א זוכה לראות את התמונה הכוללת. נקח למשל את הפולמוס סביב שירו של האי גברא שהעז לבטא את רחשי ליבו בשירה, במילים שאינן מקובלות במחוזותינו. את מחשבותי בנושא כתבתי כאן וגם כאן, אבל נעשה לרגע 'זום אאוט' ונראה שבמקביל מתפוצצת בציבור שלנו תופעה של 'בעיית השידוכים'. יותר ויותר אנשים קמים להציל את הדור מבעיית השידוכים. 'צריך עוד שדכנים', 'צריך שהם יהיו מקצועיים' (בארגון שלנו, כמובן) וכו'. אין חולק שיש בעיה.

לדאבון הלב, אנשים חושבים (כולל מתהדרי תואר 'גדוילים') שכל הבעיה היא שטחית וטכנית. אולי. אולי הם צודקים. אבל, מניסיון החיים שלי, כל פעם שאתה מבין את הסוגיה בשטחיות - כנראה לא הבנת אותה כלל.

ולאשר שוב כלה הגיליון, נצטרך להמשיך בהמשך.

 

חרדי בעולמו

* מכאן קריאתי, שוב ושוב, לקוראים מסוימים לדלג על כתיבתי.