בס"ד, ערב חג הפסח תשפ"ב. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
לפני כל חג, ברצותי להיכנס לאוירת החג, נוהג אני להרים טלפון ל'קול הלשון' ולהאזין לשיעור הכנה לחג של המשפיע של הגה"ח ר' מיילך בידרמן שליט"א, הוא עושה את המלאכה מצויין, מבעיר את הלבבות עד שהשלהבת עולה מאליה.
לפני שנתיים הוא סיפר על צדיקים שהמליצו למי שהיו זקוקים לישועה, לזעוק בכל הכח והכוונה כאשר שמגיעים ב'הגדה' למילה 'ונצעק'. בשנה שעברה, הוא סיפר על ישועות רבות שאנשים סיפרו לו שאירע להם בזכות ה'ונצעק', וכיון שבביתי ישב בני שיחי', אשר המתין 8 שנים מיום שנתן גט פיטורין והמתין למצוא את המיועדת לו, סיפרתי לבני ביתי את הסגולה, ונתקבלה החלטה פה אחד, כי כולם ישתפו פעולה.
בליל הסדר, כאשר הגענו אל הפסוק 'ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו' עצרנו את הכל, ריעננו את הענין, ועשינו 'ויצעקו' כפשוטו ממש, במשך דקות ספורות, ישבנו כל המשפחה בעצימת עיניים, וזעקנו מקירות ליבנו בקול גדול, עד כדי שקצת חשתי את דברי הגמ', שמספרת, שבליל פסח בירושלים בזמן שהבית היה קים, היו קולות רמים באמירת ההלל, עד כי 'פקע איגרא', שתרגומו: הגג נבקע, דהיינו: 'התקרה התפוצצה'.
לא אשאיר אתכם עם חצי סיפור
לקראת שביעי של פסח נסענו לג'ורג'יה לחגוג עם קבוצת יהודים, ובוילה הסמוכה לנו התארחו משפחה נוספת מלייקווד, שמתגוררת בשכונה הסמוכה למגורינו, ובמשך החג התיידדנו, ובמוצאי החג, הגיע אלינו האיידים שלהם להציע את הנערה שבביתם לבני שיחי', וב"ה השנה הם כבר חוגגים את הסדר ביחד. ונצעק אל ה' וישמע את קולנו
החלטתי לפרסם זאת, גם כהודיה להשי"ת על חסדיו המרובים, ואולי עוד יהודי יוושע בזכות זה והיה זה שכרנו
וכעת לענין אחר: שבוע שעבר, אני מקבל טלפון מאברך יקר, שמספרו שמור אצלי תחת השם 'יו"ר תומכי שבת דלייקווד' והוא שואל לשלומי, ומציין, שהוא רואה שאינני ברשימת המקבלים של ה'קמחא דפסחא' והוא רוצה לברר אם שמי נפלט מהרשימה או שזה בכוונה?
הודיתי לו על ההתעניינות, עניתי לו שב"ה אינני זקוק לזה יותר, הוא שמח לשמוע זאת, והוסיף, שאם ידוע לי על משפחות שזקוקים לסיוע ומתביישים, שאודיע לו על כך, כדי שלא ישאר יהודי רעב בעיר הזאת.
וכעת אספר לכם איך מפעל תומכי שבת בלייקווד מחלק את ה'קמחא דפסחא' מדי שנה (בנוסף לחלוקות החודשיות הקבועות):
כחודש לפני פסח מקבלים התושבים מכתב בדואר, גם על המעטפה גם על הדף לא כתוב שום סמל של ארגון ולא אף מילה על צדקה וחסד.
הדף נראה כמו רשימת הזמנה שעורכים לסופרמרקט השכונתי, פרטי הזמנה מס' ...... ובהמשך כתוב: אם פרטי ההזמנה זהים לשנה שעברה, ציינו 'וי' בריבוע. אם הצרכים שלכם השתנו. נא למלאות את ההזמנה דלהלן.
ובהמשך יש רשימה ארוכה של מוצרים ועליך לציין רק את הכמות: מצות, דגים, (סלומון וגעפילטע) בשר, עופות, יין, מיץ ענבים, סודה, מים, מיץ תפוחים, ביצים, שמן, פירות, ירקות, סוכר, מלח, תה, קפה, תבלינים ואפילו ממתקים לילדים, והכל מההכשרים המהודרים ביותר.
טור נוסף מכיל: רשימת סוגי כלים חד פעמי, צלחות, כפות, מזלגות, כוסות, ניר כסף, פרגמנט וכו'. ואף מעדכנים אותך שהמשלוחים מתבצעים בין ימים אלו ואלו, ובאפשרותך לבחור באיזה תאריך אתה מעדיף לקבל את המשלוח.
ובסוף יש מס' טלפון שאפשר לאשר או להזמין דרך הטלפון מבלי להזדהות, רק לציין את מס' ההזמנה שמופיעה בראש הדף.
אם עובר כמה ימים ולא החזרת את ההזמנה בדואר או בטלפון, מצלצלים אליך: שלום, זה בענין ההזמנה של המוצרים לחג, מחכים לתשובה.
אחר כל זה, בבוא היום שקבעת, המשלוח מגיע ליד הדלת בשעת לילה, באופן מכובד, בתוך קרטונים של סופר מרקט, במשאית משלוחים לבנה, ללא שום רעש וצלצולים, ואפילו הילדים בבית מאמינים שזו הזמנה מהסופר השכונתי, מי כעמך ישראל.
וכסף מנלן? לא אלמן ישראל, פעם בשנה יש דינער גדול ויש מערכת התרמה ככל מוסד, אשריכם ישראל.
ובמעבר חד 180 מעלות, לקטסטרופה שקרתה השבוע בירושלים:
שלמה המלך מסיים את ספר קהלת במילים אלו: 'כי את כל מעשה, האלקים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע'.
ופירש"י 'אפילו נכשל במצוה, כגון נותן צדקה לעני בפרהסיא' פירוש הדבר, כי האדם ייענש אם סייע לעני באופן שנתבייש העני.
ובגמ' חגיגה דף ה. מובא: כשהיה ר' יוחנן מגיע לפסוק זה היה בוכה: מאי אם טוב ואם רע? (דמשמע אף על הטובה מביאו במשפט, רש"י)
אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא,
והגמ' שם מספרת: ר' ינאי ראה אדם נותן כסף לעני בפרהסיה, אמר לו, 'עדיף היה אם לא היית נותן לו כלל, מאשר שנתת לו וביישת אותו'.
כאשר התגוררתי בירושלים הייתי רגיל לצערי למחזות האלו וכפי שהמגיד ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה מצטט מפי הסבתא שלו שהיתה אומרת: 'גאט זאל אפ היטן פון וואס מען קען זיך צו געוויינען' שתרגומו: השם ישמור ממה שאפשר להתרגל אליו.
מסופר כי ה'קמחא דפסחא' בויליאמסבורג מסתובב עם משאית המשלוחים ובדרך עוברים מבתי הנגידים והגבירים ומראים להם מהחלון את המשאית עם כל הסחורה המשונעת למשפחות, ומתרימים אותם. והיה והגביר מסרב לתרום, מוציא הגבאי צדקה את מכשיר הקשר שלו ומעביר פקודה לצוות המתנדבים שבמשאית: 'שמע, לצערי יש פה נזקק חדש, תעלה ערכה לקומה ג' משפחת איקס', הגביר מזדעזע ופולט: 'חס ושלום, אינני נצרך' עונה הגבאי: הרבי זכרונו לברכה לימד אותנו 'אדער מ'געט, אדער מ'נעמט'. או נותן או מקבל.
לצערנו, אנו מכירים היטיב את מסכת ההשפלות שהנמענים בא"י צריכים לעבור (בארגון מסויים) עד שהם כבר 'זוכים' להיכנס לרשימת 'ההשפלה הגדולה' של לאסוף את מוצרי המזון ברבים ברחובה של עיר, ששוויה כ-250 דולר, בקיזוז מחיר המונית שעולה לפחות 100 דולר.
בתחילה, היו עושים את הטקס המביש בתוך העיר, ופוקקין את כל רחובות קריה, והדחיפות היו סכנת נפשות, עד ששנה אחת, אברך חטף דום לב במקום, ואז העבירו למקום מרווח יותר, וכדי לחגוג את הישועה הגדולה, הפעילו לא פחות מ'שידור חי' באינטרנט, כדי שכל מי שאינו נזקק, יוכל להתרווח על מושבו ולחזות בסחי המאוס והבזיון הנורא של אנשים מכובדים גוררים עגלות ומתחננים לקארטאפאלאך וחמינאדעס.
בשנות הקורונה, המשטרה דרשה מקום שיוכלו לעבור עם רכבים עם שינוע מהיר, העבירו את החלוקה למתחם ענק ומרווח, שהפחית את הבזיון באופן משמעותי והכל פעל כשורה, אך השנה שהקורונה כבר חלפה, נשמו לרווחה וחזרו לבזיון המפואר, על ידי שהעבירו את המיקום למקום רחוק, שם אי אפשר להגיע ברגל, ונאלצו בני ירושלים להזמין מונית, וזה לקח מינימום שלש שעות ויש שאף התייגעו במשך שמונה שעות לעמוד בתורות האיומים, כך, שיצא שכרם בהפסדם, כי המונית עלתה 1000 ₪ שזה הרבה יותר משווי הערכה.
האם זה חייב להיות כך בארץ ישראל? לא! יזכר לטוב הרב י. שישא מירושלים יו"ר 'ארגון טוב וחסד' שמחלק לאלפי משפחות בכל ארה"ק, והמשלוח מגיע לדלת ביתם באופן מכובד ובסדר מופתי בלי לבזות ולהתבזות. כך גם ידידי העסקן הר' ז. מענדאוויטש מבורו פארק שמחלק בבי"ש לאלפים שוברים באופן של כבוד. כך גם ידידי הרב זופניק (מוילאמסבורג) שמחלק למעל 20 אלף משפ' בארה"ק, תלושים ושוברים שתקפים בכל סופרמרקט ובחנויות בגדים והנעלה (אך רק בערים שאותו ארגון לא מחלק, כי אף אחד לא מוכן לשחק עם אש, וד"ל).
לפני שלש שנים כבר כתבתי כאן מאמר בענין זה, וציינתי, כי זה לא קונץ גדול לדבר ולא לעשות, ולכן הריני מודיע בזה כי כבר שוחחתי עם כמה נדיבי לב בנידון וכל מפעל של 'קמחא דפסחא' בא"י שמחלק באופן של בזיון ורוצה בשנה הבאה לחלק בדרך של כבוד, שיפנה לאימייל שלנו ואנו נשיג את המימון בעזהי"ת בלי לבקש קרדיט.
זה לא עזר כמובן, והבנתי שאני לא היחיד שהצעתי את ההצעה הזאת.
אגב, מסתבר כי החלוקה הישירה, דרך תלושים, אמורה להיות אפילו זולה יותר, כי אין צורך בכל הפרומגנדה וכח האדם והכנת השטח והשינוע והאבטחה, וכו' וכו', אבל אז, אין הסרטה, אין וידאו, אין שידור חי ותיעוד משפיל, אז מה זה שווה?
מכיון ש'צער בעלי חיים' חל גם על בני אדם, הרי, שלשנה הבאה, יש לפנות לארגון 'צער בעלי חיים' ויחד עם כל הנפגעים מהבזיון השנה, לארגן הפגנה המונית בעת החלוקה, למחות על חילול השם הנורא הזה.
לסיום, אביע את דעתי, מה עומד בפנימיות הענין, מאחורי המסע המרושע הזה, יש מושג של 'מגלגלין חובה על ידי חייב' ויש אנשים, שמידת הדין דורש להענישם ביותר על רשעויות שעשו בגלגול זה ובגלגולים קודמים, וכיון שאין חטא גדול יותר מלבייש ולהלבין פני יהודי ברבים, אך מצד שני, הרי יש הגבלת זמן ומקום כמה אנשים ניתן להלבין במהלך החיים?
לכן, נתן היצר הרע בליבם, לעשות פרומגנדה גדולה, באיצטלא של חסד, וכך יהיה אפשר לבזות ולהשפיל אלפים רבים מישראל מדי שנה ביזוי קשה וכבד, וכך להיכנס אל החג הקדוש מלא וגדוש בחסדים שר' ינאי טען שעדיף שייבטלו מן העולם.
כאן המקום לבקש מכל התורמים, שיודיעו חד משמעית, כי הם מסתפקים בוידאו'ס ובסרטים שהפיקו בשנים שעברו ויהיה להם עונג יום טוב לא פחות, גם אם לא יראו את המחזות המבישות הללו, בחינת 'מה דשנאוי עלך לחברך לא תעביד'.
נ.ב. עלי להבהיר, כי הנני נוגע בדבר, ומעשה שהיה כך היה: לפני 16 שנים, כאשר היה לי בית דפוס בירושלים, הזמין אצלי מאן דהו מודעה שכותרתה: 'קמחא דבזתא' ובו מחה כנגד ענין הבזיון הנורא הזה ושילם לי שאדפיס ואדביק את המודעה ברחובות ירושלים.
לא עברה מחצית השעה מאז שהפועל שלי התחיל להדביק את המודעות, והמדביק שלי מתקשר אלי בתוגה ומספר לי כי ענק מפורסם התנפל על העגלה שלו ולא הסתפק בשליפת המודעות האלו, אלא שהפך לו את העגלה עם כל הדבק על הכביש ועשרות סוגי מודעות של ערב חג טונפו והושחתו, ונגרם לי נזק כספי גדול וצער רב לי ובעיקר ללקוחותי.
אותו ענק, שעבד רשמית עבור אותו ארגון, והיה כביכול מיודד איתי, מעולם לא ביקש את סליחתי, אלא שלפני שנים בודדות הוא נפטר פתאומי יחסית, וישבתי עם עצמי לפני הלויה כמחצית השעה לנקות את ליבי לגמרי ולסלוח לו מחילה גמורה, כי בהכירי אותו מנעוריי יודע אני כי לא מרוע עשה זאת, אלא מחוסר תשומת לב ומכח דברי קהלת 'והכסף יענה את הכל'.
אציין, כי אחר הסיפור הזה עם המודעות, פנו אלי כמה פעמים בטלפון באופן אנונימי והזדהו כאנשי עולם התחתון (מאפייה) ואמרו לי, שאם לא אגלה מי הזמין אצלי את המודעה הזאת, דמי בראשי.
פניתי אז אל מורי ורבי הגאון רבי משה הלברשטאם זצ"ל, שהיה מורה הלכה שלי, ושאלתי את דעתו מה לעשות, הוא אמר לי, שכיון שזו שאלה של פיקוח נפש, אינו רוצה לפסוק בעצמו, וכיון שיש מושב בית דין למחר, (ער"פ), יתייעץ איתם וישוב אלי.
למחרת ענה לי שאין לי שום היתר להעביר את המידע (הוא לא נימק מדוע, אולי, כי הבין כי אם אמסור, יתכן וירצחו את המזמין ואז מסרתי אדם להריגה).
באותו קיץ עברתי הרבה הצקות ופעולות טרור שלא אפרט כאן, ואף נסיונות פגיעה פיזיים וב"ה שעודני חי, אך מאז, רכשתי לי אויב קשה, ששם לי רגליים בכל הזדמנות אפשרית.
נאמנים עלי דברי חכמינו ז"ל, כי 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה', ולכן אין לי שום טינה נגד אף אחד שפגע בי ובמשפחתי, אבל למדתי להסתכל על דברים בפרספקטיבה שונה מזה שהייתי רגיל בשנות שהתמימות מילאה אותי.
ולתכלית: כנגד מה/מי המצה האמצעית? ולמה דוקא אותה שוברים? מה המשמעות העמוקה של המילה 'אפיקומן'?
גילוי נפלא היכן נרמזים האבות הקד' בליל הסדר? כל זה ועוד בתוככי הגליון. תדפיסו, קראו ותהנו ותשימו עותק בבית הכנסת.
בברכת חג פסח כשר ושמח:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.