בס"ד, ערש"ק פר' תזריע החודש תשפ"ב. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
הרבה התלבטתי על מה לכתוב השבוע.
עדיין לא נגענו בשולי אדרתו של מרן הגר"ח זצ"ל, וכל ביקור שביקרתי אצלו הוא סיפור שאפשר מאמר שלם (בתוך הגליון הבאתי סיפור מה ענה לי כששאלתיו בענין: בן 18 לחופה). בנוסף, יש לכל אחד תבערה פנימית 'להיות ר' חיים' ועל זה לבד אפשר מאמר שלם.
ומאידך, השבוע ביום ראשון מלאו 20 שנה לפטירת אבי ז"ל, ושלש שנים לפטירת אחי הבכור ז"ל, ועל כל אחד מהם יש לי ים של סיפורים לכתוב וביום היארצייט המשותף עשה בנו בכורו ר' מנדל נ"י ברית לבנו וקראו על שם אביו 'אברהם' וזה השגחה פרטית משולשת, שיארצייט של אב ובנו בכורו יחול באותו יום וגם ברית לנכדם / נינם יתקיים באותו יום.
ואיך אפשר להתעלם מהעם ה'פה-לשתים' (כנוי גנאי שמרומז בשמם בדברי רש"י בפר' נח) שהתחילו להשתולל בפיגועים בארצנו הקדושה כמחווה של תמורה ל-52 מיליארד שהעניקו להם.
ואחרון חביב, קצת רשמים מביקורי הקצר בארץ השבוע שתמיד מספק לי חומר למחשבה וממילא לכתיבה.
ננסה לטעום טיפה מפה ושם ולשלב הכל יחד בפרט מסויים.
כאשר גיסי סיפר לנו כי הוא מחתן באנגליה ביום ראשון שאחרי פורים, רכשה רעייתי כרטיסים למוצ"ש שאחרי פורים, וע"פ החשבון, הטיסה תצא שעתיים וארבעים דק' לאחר צאת השבת (ר"ת), מה שיחייב אותנו להכין את המזוודות באוטו כבר מיום שישי ומיד בר"ת לשעוט את שדה התעופה נוארק, מרחק שעת נסיעה מלייקווד ונגיע כשעה וחצי לפני ההמראה.
דא עקא, שלא לקחנו בחשבון ששבוע לפני כן מזיזים בארה"ב את השעון, מה שאומר, שאם אכן נצא ר"ת נגיע לשדה 40 דק' לפני ההמראה במקרה הטוב (אם לא יהיו פקקים), וכידוע, בטיסות בינלאומיות, הצ'ק אין מסתיים שעה לפני ההמראה לפחות.
רעייתי הציעה, שנהג שאינו שומר מוצ"ש זמן ר"ת יסיע אותנו בזמן הרגיל שזה חצי שעה לפני ר"ת ואולי נספיק.
לא אהבתי את הרעיון, עם שבת לא משחקים ואצל הקב"ה לא מפסידים, אבל אינני אוהב להיות פרו"ם על חשבון אחרים, ולכן התקשרתי לרב שפוסק לי בכל העניינים, והוא פסק שאי אפשר (לא סיפרתי בבית מהשאלה והפסק כדי לצמצם לחץ).
'מה נעשה'? נשאלתי. 'נתפלל שיהיה איחור בטיסה' עניתי!
אך כדי להקטין את הלחץ, הלכתי למנין הראשון של מעריב ב'שטאט זמן' ואכן התפללתי שיהיה איחור בטיסה.
פסעתי הביתה בנחת, מישהו עשה הבדלה והוציא אותי ידי חובה, ועד שהתארגנו השתדלתי 'לסחוב' את הזמן כשהכל על קוצים וסוף סוף הגיע זמן ר"ת ויצאנו לדרך בתקוה שאכן יקרה נס, אך המהרש"א כבר הכריע במס' קידושין ש'תפילה היא טבע', וכאשר הגענו נשמנו לרווחה לגלות שאכן יש איחור של שעתיים בטיסה, ורעייתי שאלה: בסדר, התפללת, אבל למה שעתיים? חצי שעה גם היה מספיק?
בשבתי בחתונה בלונדון, הבריק במוחי רעיון נפלא בענין 'שמחה' וגם את זה תאלצו להסתכל בגליון כדי ליהנות מזה ולספר ב'שבת טיש'.
שמעתי פעם אימרה: 'אין באפשרותנו להעניש את המחבלים, זה תפקידו של הקב"ה, אנחנו רק צריכים להשתדל להביא אותם אליו'. שמעתי ראיון עם המפקד המסתרעב שחיסל את המחבלים והוא מספר כי הוא בכלל לא היה אמור להיות שם, אלא שאחד החיילים שהוא הסיע בטרמפ ביקש שיעבור דרך אותו קיוסק כי הוא צריך משם משהו והוא עשה אירוך לא הגיוני ובדיוק אז התחילו היריות, והוא זיהה כי המחבל משוריין וירה בין עיניו שם אין שיריון וחיסלו, והוא מוסיף, כי לא כל חייל יכול לזהות זאת ולכוון כך, רק יחידים מקצוענים.
ואז אני מקבל כתבה מטיפש מפורסם שכותב בעיתון 'לאנשים חושבים' ושואל מה היה קורה אם בחורי ישיבה היו שם ולא המפקד הנ"ל?
טיפש מטופש, 'אנשים חושבים', הלא בבירור רואים כי מישהו גלגל עולמות כדי שהמפקד הזה יגיע למקום הנכון ברגע הנכון ואתה מתפלסף עם השטויות שלך? הרי חזקיהו המלך שאל את ישעיהו הנביא מה עושים עם סנחריב שמקיף את העיר ירושלים ורוצה לפרוץ בליל הסדר, וישעיהו ענה: לך עשה קרבן פסח וה' ילחם עבורך, כי אתה מרבה תורה בישראל ומקיים את מצוותיה, וה' חיסל אותם בעצמו בלי שום עזרה של אף חייל ובלי כדור בודד אפילו.
אומרים שבארץ יש השבוע 11 הרוגים ו-9 מליון נפגעי חרדה, אבל מי שמתבונן בסרטונים רואה בבירור כי לכל כדור יש כתובת, התלמיד שהיה כפסע בינו לבין המוות ניצל עקב מעצור ברובה, כך גם רוכב האופנוע. ואילו זוג אוקראינים, שברחו מהתופת במדינתם הזרועה מוקשי מוות, מצאו את סופם כאן ע"י אותו מרצח נבל (כנראה היה להם זכות כלשהי שלפחות מתו מות קדושים).
והעובדה המעניינת, שהנרצח שנולד בשנת פטירת הסטייפלער נושא את שמו של הסטייפלער אביו של הגר"ח שנפטר שבוע קודם לכן.
כל זה מביא אותנו למסקנה ברורה, שלצד ההשתדלות שעלינו לעשות ולנקוט צעדי זהירות שלא ללכת למקום סכנה, חייבים להמשיך בשיגרה ולזכור ולשנן ללא הרף, 'אין עוד מלבדו' ואף אחד אינו יכול לעשות כלום אם זה לא נקבע בשמים כי 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה', רק תפילה יכולה לשנות את רוע הגזירה.
נ.ב. 'ירקרק' 'אדמדם' הכוונה כהה יותר או בהיר יותר? ומה תאמרו על 'שחרחורת'? ואיך זה קשור אלינו במילה 'מכלכל' חיים בחסד?
תדפיסו את הגליון ויהיה לכם הרבה עונג בשולחן השבת.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.