איזהו מכובד המכבד את הבריות

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

כתבתי כאן על כך שאנחנו מכשילים את הציבור הרחב ע"י שאנחנו מעלים דרישות שאינן הכרחיות ומביאים בכך את הציבור הרחב - שרובו אוהד את הדת - למצב של שנאת הדת. ע"ש. יודע שהדברים אינם מזיזים לעסקנים, כי מטרתם היחידה היא להיות בשליטה עלינו ומבחינתם כל עוד הטקטיקה שלהם (של ריבוי והעצמת מחלוקות עם החילונים) מביאה את הציבור אליהם (מי יכול להיות אדיש למלחמות המצווה שלהם בהגנתם על קודשי ישראל? הרי אפילו ת"ח נופלים ברשתם - אם שתו מכוס תרעלת המועצגתיות).

לאלו הנסחפים אחרי העסקנים ואינם מסוגלים לראות נכוחה, אין בכוחי לעזור ומומלץ להם להמשיך ולקרוא במקו"א. מן הסתם ימצאו חיזוקים לדעתם שהעסקנים ורבניהם, מצילים את העולם.

למי שאינו שבוי בקונספציה זו, אולי יהיה מעניין להתבונן רגע על עצמנו.

הבעיה המהותית שלנו היא שאנחנו כנראה לא באמת מאמינים באמת-דרכנו ומשום כך איננו פועלים להפיץ אמיתנו ברבים, אלא עוסקים בכפיית אחרים שיפעלו בהתאם לרצוננו. זה קורה גם במחננו-פנימה, כשקבוצות כוח מאלצות את האחרים ללכת דווקא בדרכם (שוב, המובילים והמדגימים הם חסידות הנדל"ן, שכפו על היהדות החרדית כולה להוסיף להתגוננות מפני תכנים שליליים בסלולר, גם את התנגדותם לצילומים (כי מה יצלם יהודי כשר,אם לא תמונות תועבה?) ומסרונים (כי אל מי יכתוב יהודי כשר מסרון, אם לא לנשים?) ובהשתלטם על ועדת הרבנים לתקשורת הפכו אותה לוועדת עושק בתחום התקשורת. חרפתנו היא שאלו שקרויים גדולינו אִפְשְׁרוּ זאת וגם כשראו שהדברים מוליכים לאובדן המאבק, העדיפו את הגנת הגזלנים על פני טובת היהודים הכשרים, המאמינים בהם אמונת-תם.

הכוחנות הדורסנית הזאת באה לידי ביטוי גם בדרישות מופרכות המופנות לחילונים. רוב הציבור כעס על כך ששר התקשורת לא חבש כיפה בעת שהתארחו אצלו רבנים, כאילו בבית כנסת מדובר, או כאילו הכיפה הנה סימן לכפיפות בפני אדם ולא כלפי שמיא. אם חילוני שם כיפה בפני דתי, כבוד יש בזה, או זלזול? איזה כבוד יִרְחֹשׁ שר לרבנים שבאים לפניו ותומכים בעושקי קהלם?? כיפה תכסה על זה?? איזה כבוד יִרְחֹשׁ שר בפני רבנים שבאים לפניו וטוענים טיעוני סרק חסרי רמה? השר ענה להם בעדינות ובכבוד הרבה יותר ממה שהגיע להם.

אבל לא על זה אני מתמקד, אלא בהבנה הראשונית הפשוטה שלנו, כאילו חילוני צריך לשים כיפה בדברו עם דתי. וכי היה עולה על דעת מישהו כאן לשים כָּפִיָּה בדברו עם ערבי? או ללבוש בגדי ציבעונין שלהם בדברו עם חילוני??

נכון ששר התורה היה דורש מהבאים אליו לישר את הקנייטש בכובעם, להוציא פאותיהם שיהיו כשרים לניפנוף ולהסיר את שעון ידם. האם מישהו כאן יכול להעיד בכנות שהדבר הוסיף לכבודו זצוק"ל? או שמא הדבר היה מתמיה ורק משום הכבוד שרחשנו לו מסיבות אחרות, הכלנו גחמה זו? נבוכנו מול זה, לא בשל תפיסת עולמו המוזרה של שר התורה (שסבר ששעון יד אסור לגבר משום 'תכשיטי אשה'), אלא מכך שדרש וציפה שאחרים ישחקו לפניו משחק-לרגע. תהיו כנים רגע עם עצמכם. כבוד זה הביא?

מכאן קצרה הדרך לדרישות חצופות - ומזיקות מאוד - שחברה חילונית, שפונה לצרכנים חילונים, תעשה זאת בכפיפות לכללים המקובלים על חרדים (אני מדגיש חרדים, משום שהדתיים אינם שותפים לדרישה האינפנטילית הזאת).

מכאן לא רחוקה הדרך לדרישתו החדשה והמטורפת של נשיא המועצגת שעיתון המודיע יעבור לאידיש. לאחרונה הוא התחיל לדרוש מחסידיו לדבר אידיש בלבד ועכשיו מדברים גבאיו על דרישתו המופרכת הנ"ל. בלי להתייחס לגופם של דברים, האם דרישה מופרכת ומטורפת כזאת מביאה כבוד לדורש, או מעידה על בעיה אינטליגנטית? יש כמובן קוראי אידיש בקרב החרדים, אבל לצפות שכולם ילמדו אידיש ויעברו לדבר בשפה המועדפת עליו?? כמדומני שבגיל חמש בערך, כבר מבין הילד את מקומו היחסי בעולם.

אם רק היו מפסיקים את שוד צרכני התקשורת החרדית, מאפשרים כשרויות שונות, לא חוסמים קוים בלי סיבה וועדה חיצונית, מפסיקים את שוד כספי הציבור בהוספת כספים למנוי (שעולה לחרדי, בלי אינטרנט, יותר מלחילוני עם אינטרנט). לו היו מבטלים את קרטל שוד המכשירים, הנדל היה מסכים לגמרי להשאיר כמו שהיה. מה יש במאבק הזה חוץ מאשר מאבק על המשך השלטון-ללא-מצרים של העסקנים?? הרי רוב הציבור שלנו משתמש באינטרנט ורבבות מאיתנו חתמו על עצומה אליו שיבוא להצילם מיד עושקיהם.

יותר מכל מפתיעה העובדה שעל אף שברור שכל המאבק הזה הוא על שליטה בלבד, אחוזים ניכרים מהציבור סבורים שיש כאן מאבק דתי כלשהו.

אכן, לדעת מי שחושב שהחרדיות אפשרית רק באמצעים דרקוניים, אכן היהדות בסכנה. אבל למי שחושב שאנשים שומרים תו"מ לא מחמת אונסם אלא בשל רצונם לעובדו יתברך, מה לנו ולמאבקי כוח ושליטה אלו?? הרי אף אחד לא ימנע בעדנו להמשיך ולהשתמש בסלולר מוגן, אז היכן מתחיל כאן הדיון בכלל??

 

חרדי בעולמו