מכתב גלוי לעו"ד ויינרוט*

 

לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה

 

 

מאת: חרדי בעולמו

שמחתי לקרוא כאן שהבנת שעליך לנקוט מעשה ולהתחיל לפעול להצלת ילדיך וילדינו.  אתה בדרכך לבתי גדולי ישראל ('משני הצדדים', כפי שהתנסחת) כדי לראות יחד מה ניתן לעשות.

אתה יוצא למשימה חדור שליחות, אמון ואמונה וחושב שהבעיה היא רק טכנית, שאיש לא אמר להם מה היקפי הבעיה וכו'.  אשריך. הצורך לדבר הוא רק בשובך, כשיסתבר לך שהבעיה אינה חוסר במידע, אלא חוסר במוח ולב.

במסעך תפגוש 'גדולים' הסוברים שגרביים לבנות (לגברים) הן הפתרון, אחרים הבטוחים שהקצנת ההפרדה היא היא הפתרון. הלוואי ואתבדה, אבל ייתכן שתיווכח שחלק מהאנשים שתפגוש ושעליהם הציבור סומך את חוסר עשייתו, ניחנו מטבע ברייתם ביכולות קוגניטיביות מוגבלות, ואחרים שהאינטלגציה הרגשית שלהם ככה ככה. חוששני שתפגוש אפילו באחדים הסובלים מאוטם לב קשה. ולוואי ואתבדה.

אדרבא, הלוואי תחזור אלינו עם תובנות פוקחות עיניים, שנבין איך עצימת עיניים והסתרה עוזרים במשהו, או איך התהפכו היוצרות ואיסור א"א נהיה קל מהלבנת פנים (הנהוגה להיתר-עד-מצווה). התקווה היא שלא תרים ידיים ותאמר שאין מה לעשות. אם נדמה לך שעשיה למען העם ותורתו חייבת לעבור דרך 'הגדוילים' כנראה טרם קראת כאן את סאגת שרה שנירר (גלול ותמצא שהיא פעלה בניגוד לדעתם - ובניגוד להלכה הפסוקה מימות עולם). אין סיבה להתייאש. יש מה לעשות. צריך רק להשתחרר מהטעות האופטית כאילו יש כאן 'מבוגר אחראי' ולהבין ש'אין הדבר תלוי אלא בי'.

מהמציאות המדומיינת שלהם, אנחנו נשלחים ל'גופים האמונים על הדבר' בעוד במציאות הריאלית אין גופים כאלה ו'אך ורק לממונים על כך ומומחים בדבר' - שכשהממונים על כך עוסקים אך ורק בהגנה על הפוגעים והמומחיות היחידה שהצטברה במחננו היא מומחיות ההסתרה וההשתקה. מאותה מציאות מדומיינת, אחד דורש שכל גנב ואנס ילווה בשני עדים כשרים (כאילו כך היה מעולמים), והאחר חוקק על לב ואבן 'נפש נקי וצדיק', זצ"ל וכדו'.

הברירה היא או לטמון ראשך בחול ולומר 'נשגב מבינתי' או להעז לומר לעצמך את האמת הפשוטה, שאכן גדולי תורה המה, אבל הבנתם בקרימינולוגיה, לא משהו. מפנה אותך לכתיבתי כאן (גלול ותמצא) אודות השקרים שאנחנו עושים בנפשנו באחיזה באמונות שאינן מתיישבות על ליבנו. באירוע הזה הצטברו 'אמיתות תורניות' שלחלקן התייחסתי כאן.

לחידוד הדברים, אוסיף דוגמה נוספת של הבנה ילדותית של התורה. דברים שלמדנו בחיידר ועודנו אוחזים בהם - אבל אינם מקובלים עלינו כלל וכלל.

לא אחד טען כאן שֶׁחֶטְאוֹ עם א"א במשך שנים, מעיד שהדבר היה גם בהסכמתה, ומשכך, לא באונס דנים כאן. בהיות שהדברים נעשו בעיר והיה לה לזעוק, הֵאָלְמוּת פיה מעידה שברצון היה ולא באונס.

אין כאן המקום לבאר הדבר מבחינה תורנית אבל צריך להיות מנותק לגמרי מהמציאות של נפגעות ומותקפות, כדי לטעון טענה שקרית ואווילית כל כך. כל מי שנפגע יודע שבאותו רגע אוחז אותו שיתוק מוחלט. הבריחה הנפשית מהסיטואציה הנוראית הזו, היא התנתקות של הנפש מהגוף. הגוף הוא כאילו 'לא שלך'! אחד הקשיים הנפשיים הגדולים של הנפגעים הוא ההאשמה העצמית שלהם, שהם לא מנעו זאת. שהם רבצו שם בשתיקה המתפרשת על ידם - וע"י בורים צרי לב - כהסכמה. נפגעים נזקקים לטיפולי נפש, רק בשל תחושת האלם והחנק שאוחזים בהם לעיתים - במציאות כבחלום. לבוא בטענות לנאנסת על כך שלא זעקה הוא על משולש הגבולות שבין חוסר הבנה בסיסית בנושא המדובר לבין אטימות ועד גבול הרוע!

בפני בא המקרה אשר נער שב ונסע, מידי שבוע, במשך למעלה משנה, שעה וחצי הלוך ושעה וחצי חזור - אל אנסו!. אלי הוא הגיע אחרי ניסיון התאבדות. הבחור האשים את עצמו שמרצון הוא עושה את הדברים, הגם שכל טעם חייו ניטל ממנו וכבר נבחר לו המוות מהחיים. לא מקומי להסביר תהליכי נפש אלו, אבל כן חובה להפנים שגם מי שלמד את כל התורה כולה, עדיין לא למד שנה א' בקרימינולוגיה.

כמדומני שגם פסיכולוגים כאן וטוב יהיה אם יכתבו יעידו ויבהירו קצת את התהליך של הנפגעים - כי בהתעקשותנו להחזיק בהבנתנו את התורה ברמה שלמדנו בחיידר, אנחנו עוצמים עיניים מול המציאות ואוטמים לבנו לתחינת ושוועת הנפגעים.

יש לי מתווה סדור מה אפשר לפעול. בלי נדר אציג אותה כאן. בתכנית זו זקוקים גם לאיש משפטים מוכר וידוע, איש אשר שמו יהלך אימים על פושעים (נסמוך על כך שלא יבחינו בין סוגי עוה"ד).

שלא תתייאש ותרים ידיים. שלא תגיע למסקנה (הכמעט מתבקשת) שהדרך החרדית העכשווית, מורדת בתורה ובמוסר האנושי המסורים מדור דור. נכון שזו אכן אינה דרך התורה אבל דרך התיקון אינה בהריסת הקיים, אלא בתיקון הנצרך בו. רק לא לחכות שהדברים יעשו ע"י אחרים, אלא לעשותם בעצמך.

יש כאן מי שיכול להעביר למכותב את הדברים?

 

חרדי בעולמו

* שם גנרי