לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה
מאת: חרדי בעולמו
הציפיה שהפרדה בין גברים לנשים תפתור את הבעיה, באה ממקום צדיק ותמים, אבל לא ממקום מציאותי. תיכף אוכיח לך, שאתה בעצמך חושב כך.
מישהו אפילו הציע כאן שיאסר באופן מוחלט טיפול של גברים בנשים וההיפך, בזמן שלפעמים אדרבא, זה הטיפול הנצרך. נכון שאצלנו נפוצים 'מטפלים' שאינם מקצועיים ואינם מבינים את התהליך של העברה אירוטית וכדו', אבל אנשי מקצוע אמיתיים לומדים איך להתמודד עם זה וגם מקבלים הדרכה בעצמם על הטיפולים הללו. עדיין אין אפוטרופוס ואולי נכון לתקן שטיפולים כאלו יהיו מצולמים או בחדר עם מראה חד כיוונית. תכלס, צריך למצוא פתרון מציאותי. לא כזה שמבוסס על מציאות מדומה, הימנעות מחילול השם וכיסויי-הפשעים המוכרים.
בעיקר צריך להבין את המנגנון שמביא אדם נורמלי לפשוע כך. כן, זו התובנה הכי בסיסית שצריך להפנים. ה'פושעים' הללו הם אני ואתה! הם אנשים נורמליים לגמרי (ברוב מוחלט של המקרים) שבשל הצטברות נתונים ספציפיים (ידועים, מוכרים ומובחנים) הם חוטאים. לרוב, גם זה שטרף, לאורך עשרות שנים, עשרות נשים וילדות, עובר רגעים של חרטה, של שאלות עם עצמו 'מה אני עושה??!!!' אלא שאין לו עם מי לפתוח את זה ועם מי לדבר את זה.
הבעיה של אלימות במשפחה, הדומה ושונה מאוד, זוכה לטיפול ציבורי ותקציבי. גם המודעות לכך גוברת כל הזמן (בציבור שלנו - פחות) עד כדי כך שכיום קיימים מרכזים לתמיכה בגברים מכים! כן, במקום לחכות שתגיע אשה מוכה (או מתה) פונים לגברים-מכים ומציעים להם טיפול מונע. הסימנים המוקדמים ידועים, מוכרים ומובחנים, צריך רק להביא אותם לטיפול. ההנחה היא שהגבר-המכה גם הוא נפחד מהאלימות שלו עצמו וגם הוא ישמח לטפל בזה ולמנוע את זה, אם רק יוכל להעזר, בלי חשש מבושות ופלילים. ואכן גברים-מכים פונים ומקבלים עזרה מקצועית.
יש גיבור חרדי אחד שהסכים שיסריטו אותו מתמודד עם דחפיו המיניים ההפוכים. חרדי מבוגר, שנראה כמוך וכמוני, רק עם מודעות ועוז נפש פי עשר מאיתנו, חושף עצמו ומתוודה בפני משפחתו על נטיתו ועל התמודדויותיו. מו"ר זה הראה את הדרך והכיוון: צריך ליצור מצב בו מי שחוטא ופושע ימצא את המקום בו לא ישפטו אותו, לא יטיפו לו מוסר, אלא יעמדו לצידו ויעזרו לו להתגבר על דחפיו הבלתי נשלטים. תתפלאו, אבל פעמים עצם הבאת הדברים תחת אור, עושה את רוב העבודה.
הכיוון צריך להיות עזרה לחוטאים. לא רדיפתם, לא שיקוצם. בסדר, באינטרנט תכתוב 'הפושעים המשוקצים והמתועבים', אבל בגישתך המעשית היומיומית, מצא בתוכך את החמלה וההכלה הנדרשים וההכרחיים, כדי לאפשר לו לצאת מזה.
צריך להבין. רוב הפוגעים אינם מפלצות מפחידות מבחוץ. ברוב המקרים מדובר על פוגעים מתוך המשפחה ומהמעגל הקרוב והמוכר. התדמית של פוגע זר בסמטה אפלה נכון רק במיעוטם של המקרים. ולדר לא תקף באלימות בסמטאות אפלות, אלא את אלו שבאו אליו ובקשו את עזרתו וקרבתו. הוא גם לא חווה זאת כתקיפה. לפי תלונתה של אחת, הוא אמר לה - בעת שהפשיל את מכנסיו - 'בואי תראי כמה אני אוהב אותך'!
ברוב המקרים מדובר באנשים שיצרם אנסם ולא על 'שטנים'. יש דינאמיקה מוכרת של התדרדרות לפשעים האלה. ככל שמצטברת ההתרגלות בחטא ובהסתרה, הנפש דורשת 'להעלות את ההימור', רק כך היא מגיעה להתרגשות הממכרת. ולכן, ככל שאנחנו משתיקים ומעלימים עין מהחטא של היום, נקבל אותו מחר בכפלי כפליים. כדי להציע פתרון הולם, צריך להכיר את שורשי הבעיה ולא ללכת לפתרון הקל של 'להפריד גברים מנשים'. עצה זו עתיקה ומוכרת, אלא שאינה עובדת.
אין מי ששומר על הפרדת גברים-נשים והגנה
על צניעות הנשים יותר מהערבים. הם אוסרים עליהן לצאת לרחוב, אלא בעטיפות שלא ניכר
בכלל מי או מה מתחתן. אסור לגבר להכנס לבית שיש בו אשה. לא באותו חדר, בכלל
לא באותו בית!
כשערביה יוצאת לקניות, היא חייבת שמירה צמודה של גבר בן משפחתה הקרובה. זה לא רק איסור ייחוד זו חומרה פי מאה. זו ההפרדה וההגנה הנוהגת שם. לשם אתם חותרים? זה נראה לכם הפיתרון?
ומה אתה חושב על המציאות שם? חז"ל כבר אמרו שהם נטלו תשעה קבין של זימה. (נעזוב כרגע את בעיית 'האמת המוצהרת' שהארנו כאן. גם היא סיבה לחטאינו, אבל לא רק היא), בתכלס אין כאן אחד שחושב שהם יותר נקיים מזימה מאיתנו.
כלומר, שלדעת עצמך השיטות הללו רק משטות ומטעות.
אני בקשר תדיר עם נשים שמתנדבות במרכזי
תמיכה לנפגעות דתיות וחרדיות ומהן אני שומע שהנגע נמצא בכל חוגינו. לא רואים שם
הבדל בין החוגים היותר מחמירים (מהם גם עד קיצוניות הזויה) לבין חוגים אחרים.
המקרה הכי נורא של פריצות שבא לידיעתי היה המעשה שהתפוצץ ב'קהילה קדושה' בצפון ת"א, ששם הגיעה הפריצות לידי כך שהפוסקים נאלצו להמציא התר חדש של 'ומעלה בו מעל' (שהיה לנו שימושי מאוד אח"כ, בגל החזרה בתשובה). מעשה נורא זה קרה דווקא בקהילה שמפורסמת בחומרות שלה, כך שלא הוכח שהגזמה בהפרדה מועילה.
צריך להיישיר מבט לבעיה ולא לחזור לפתרונות הידועים והמוכרים (של יותר הסתגרות והכחשה) שכבר הוכחו כלא מועילים. מפורסם בשם איינשטיין "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות".
יש כאן קוראים וכותבים משכילים ומבינים,
צריך רק לאגם כוחות ומשאבים. לא לחכות שמישהו אחר יפתור לנו את הבעיה. אין לנו
מבוגר אחראי. לצערי, אין. ומעצימת עיניים והגנה על פושעים ועל מגיני הפושעים,
לא תצא ישועה.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.