מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פר' ויגש תשפ"ב.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה' והמאמר הנלווה.
הרגשה נעימה היתה לי במהלך כל השבוע מאז ששלחתי את הגליון של שבוע שעבר.
סיפרתי שם את סיפורו של ר' יעקב פערל הי"ו שבכח האמונה וההודאה הצמיח לו השי"ת ב' אצבעות חדשות עם הצפורניים, וציינתי כי כל מי שחפץ בכך, אשלח לו תמונות של האצבעות ומסמך השחרור מבית החולים המתאר את קטיעת אצבעותיו.
תוך שעות ספורות, הוצפתי במאות פניות מצד הקוראים שחפצים בתמונות, ולכן, במקום להקדיש שעות לכך, החלטתי להמתין עם זה עד הגליון הנוכחי ולשלוח את התמונות לכל הקוראים יחד, כולל הסבר מפורט על הנתונים.
ולמה לא שלחתי מיד לכולם? למה להמתין שבוע?
הסיבה היא כזאת: כרגע מה שיש בידי, זה כתב שחרור מבית החולים שמצויין שם במפורש, ואני מצטט: 'אצבע 3 כף יד שמאל, קטיעה מלאה של החלק הדיסטאלי של ה'פאלאנקס' (תרגום: עֶצם של אצבעות הידיים) וכל מיטת הציפורן עד לקצה, עם חסר עור ועצם חשופה'.
(בעמוד השני כתוב כנ"ל גם על אצבע 4).
כמו"כ יש בידי 2 התמונות שצילמתי בעצמי:
התמונה הראשונה: האצבעות מהצד החיצוני, שם לא רואים כמעט שום הבדל, אלא שהמתבונן על האצבעות שבתמונה וישווה לאצבעות של עצמו, יבחין בשני שינויים, ראשית: הציפורן קטנה יותר וגם כפופה כלפי פנים, והשניה: שהאצבע הרביעית, (אחת לפני הזרת), היא באותו גובה של האמצעית, מה שאין כן ביד רגילה של בן אדם, שהרביעית נמוכה ומתחילה בקו הסיום של הציפורן של האצבע האמצעית.
התמונה השניה: הצד הפנימי של כף היד, שם רואים בבירור את המקום שהם נקטעו והתרסקו, כמעט צמוד לחיבור שבין החוליה העליונה לאמצעית, זאת אומרת: השליש העליון איננו, בתמונה זו גם רואים עור בצבע קצת שונה, ובעיקר בולטת האצבע הרביעית שגבוהה מעל האמצעית, בניגוד לאצבעות כל בני האדם.
(אגב: הסיבה שלא יכלו לחבר בחזרה את האצבעות, משום שהם לא נקטעו, אלא נטחנו בתוך שיני גלגלי מכונה והתרסקו לגמרי).
רציתי לעשות דבר מושלם, ופניתי לר' יעקב בבקשה, שילך לבית החולים ויבקש מהם את התמונות ו/או הצילומים שבידיהם, שם רואים בבירור את האצבעות כאשר הן קטועות, ולכן עיכבתי את שליחת התמונות, כי קיויתי שהוא יספיק לעשות זאת במהלך השבוע.
הבעיה היא, שעקב הגבלות הקורונה צריך להזמין תור וכו' ולכן זה לא יצא בינתיים לפועל, בעזרת ה' כאשר זה יתבצע נפרסם גם את זה.
כדי לחדד את הנס והבנת התמונות, אני מצרף גם תמונות של אצבעותיי בערך באותה תנוחה שצילמתי אותו, כך תוכלו להשוות בין אצבעות רגילות לאלו.
כך גם נוכל כל בוקר בברכת 'שעשה לי כל צרכי', להודות על עשר אצבעותינו שהקב"ה מחדש לנו בכל יום ומתפקדות תודה לקל יתברך באופן טבעי.
אציין, כי יש לי אח שנקטעה לו חצי אצבע לפני 35 שנה, ואצבעתו קטועה עד עצם היום הזה, ואני זוכר שבמשך 5 שנים לא יכל להשתמש באצבע הזאת, ועד היום הזה, בימי החורף כשנחשף לקור, יש לו כאבים בקצה העליון, לעומת ר' יעקב פערל הי"ו שסוחב קרטונים במשך שעות רבות כל יום באותם 2 אצבעות ככל אדם.
העונג שציינתי בתחילת המאמר הוא, כי בדרך כלל אין לי אינדיקציה, כמה מתוך 2597 המנויים (נכון להיום), אכן קוראים את הגליון, וההצפה של הפניות נתנה לי הרגשה טובה שלא לחינם אני עמל ומתאמץ, כמו"כ קיבלתי הרבה פניות של קוראים שקיבלו את האימייל מחברים או בקבוצות וביקשו להצטרף לקבל בקביעות.
בשולי המאמר, אציין, כי ראיתי מכתב שכתב הג"ר יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ובו הוא מספר כי סיפרו לו על הילד שנולד מבלי שהמלאך סטר על פיו והוא זוכר את כל התורה כולה ומצטט כל מאמר חז"ל והציעו לו להיפגש עם הילד ובתחילה הוא נטה להסכים, ואדרבה, זה מאוד עניין אותו, אבל אז שקל בדעתו, כי פגישה כזאת יכולה להתפרש, כאילו הוא זקוק לאיזו שהיא הוכחה וסמך לדברי חז"ל שמלאך מלמד תורה לתינוק במעי אמו ובצאתו לעולם סותר על פיו ומשכח הכל, ולכן החליט שלא לפגוש את הילד, כי אין לו שום פקפוק בדברי חז"ל ואינו זקוק להוכחות.
אך באמת, שולח לנו הקב"ה מפעם לפעם הוכחות שדברי חז"ל אמת, וזה מיועד להתחזק ולחזק אחרים. והא ראיה, 'מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק' ולמרות זאת אנו חוגגים נס חנוכה מדי שנה, למרות שאין הנס של 8 ימים גדול מכל שמן שדולק רגיל.
הרבנית מריבניץ מחברתו של הרבי הקדוש זיע"א היתה אומרת שנס חנוכה היה בביתה מדי ליל שבת, שהרבי היה מכין לה את הנרות וממלא שמן שהיה אמור לדלוק למשך כשעה, ובפועל, הנרות לא כבו עד אחר קידוש שהיה כידוע בשעות הקטנות של הלילה ולפעמים קרוב לעלות השחר, כך מידי שבת קודש. וזה היה בדורנו, מה שכל אחד יכול היה לראות.
לכן, נחזור ונשנן, אנו מאמינים בבורא עולם כי הוא עשה עושה ויעשה, אין אצלו טבע ונס, הכל שווה לפניו יתברך, אך הוא ברא העולם שייראה כאילו דברים הם טבעיים, ומפעם לפעם שולח חיוך שנראה שכאשר מתבטלים לפניו ומברכים אותו ובוטחים בו, הכל אפשרי, גם מה שנראה נס תחיית המתים.
ואחר המאמר, מילה גם על הגליון:
ב"ה שנה שביעית שהגליון יוצא, כל החידושים שבגליון הם חדשים שנתחדשו בשבת פר' ויגש שנה שעברה, וכדי לגרום לכם לרצות להיכנס, אשאל שאלה ואם התשובה מעניינת אתכם, תציצו פנימה:
א. יעקב אבינו אומר לפרעה: 'מעט ורעים היו ימי שני חיי', 'מעט' זה לשון יחיד, ואילו 'רעים' זה לשון רבים, מה רוצה יעקב אבינו לרמז בשינוי הזה?
התשובה המעניינת מאוד והרמז המסתתר במילים האלו מופיע בגליון בסוף עמוד ראשון ותחילת עמוד שני.
ב. היכן מרומז בפרשה במיקום הנכון, את העובדה שאנו מבכים את עשרה הרוגי מלכות בתפילת יום כיפורים?
התשובה באמצע טור ימין של עמוד א'
תדפיסו ותפיצו וזכות הרבים תלווה אתכם כהבטחת חז"ל 'המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו'.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.