מכות רצח לתלמידים בחיידר או בישיבה

אני מעדיף שלא להזדהות כאן שמא אגרום נזק בעקיפין , אודה ולא אבוש שאני מאוד מזדהה אם הר' יונתן שוורץ, ומצדיע לו על האומץ. 

אני לא כ"כ דתי וגדלתי בלב לבה של בעלזא

אני איבדתי את אלוהים בגיל 8

היום במבט לאחור אני יכול לנסות להבין מדוע היה אלימות פיזית , לא על ההשפלה.

לקח לי שנים להשתקם להיות אדם מן היישוב,  לא מדבר על דת . אני  מדבר על להיות נורמלי עובד חי.

 אחלק את זה לשתיים ,1 חיידר ו 2 בישיבה , נולדתי למשפחה בלזאית ולמדתי בחיידר בעלזא,  בחיידר בעלזא קרתה תאונה קשה מאוד אם הרוגים ופצועים אנוש לכל החיים, ומהנהגים בתאונה לא נשלל רישיון הנהיגה, להיפך כל פעם לאחר כל תאונה עוד ועוד הרוגים הנהג קיבל רישיון סמיטריילר כך שיוכל להרוג יותר בתאונה הבאה, גיבוי מלא מהמערכת מפחד השואה.

 בתל אביב ובאשדוד , מלמדים שהוריהם שרדו את המחנות באירופה , והמלמדים האלה חטפו מכות רצח כילדים , וכידוע ילד מוכה הופך לאבא מכה, וזה מה שהם חוו בילדותם , הניצולים במחנות לא ידעו ולא היו מסוגלים לתת אהבה .

אותם מלמדים בחיידר בעלזא היה אי אפשר לפטר אותם כי האבא של המלמד היה ניצול שואה. 

בגיל 8 חטפתי מכות רצח במשך כמה שעות לעיני כל הכיתה על שטות , לא ירדה לי אפילו דמעה אחת היה לי כבוד עצמי אם אתה גבר על ילד בן 8 לא אבכה לא אתן לך את ה הזדמנות וכמובן שזה הרגיז אותו עוד יותר, והיו עוד כמה ילדים שחטפו מהמלמד בכמה הזדמנויות מכות רצח זה היה השתוללות של המלמד ( הרבה בחיידר) , הוא פשוט הוציא עצבים כמו חיית טרף בלי רחמים , אני זוכר שאבא שלי איים על המנהל שיפנה למשטרה אם לא יטפלו במלמד , אז המנהל אמר רק תעיז ונעיף את כל הילדים מכל מוסדות בעלזא,  הילד שלך עשה שטות ולכן מגיע לו.

וכמובן חטפתי עוד קצת בבית.

ילד בן 8 שוכב במיטה בבית במשך חודש ימים כל הגב כל הגוף כחול סגול אדום, לא הולכים לבית חולים כי אולי המשטרה וכו'.

רק אחרי כמה שנים לאחר שהמלמד הרביץ לבן של הדיין רק אז פיטרו אותו , אבל אם זה הבן של מנהל המוסדות או סתם משפחה לא מקושרת אז לא העיזו לפטר כי אבא של המלמד היה ניצול שואה,  הסיפור חזר על עצמו בתל אביב ובאשדוד,  דווקא בירושלים ובבני ברק היה פחות מקרים כאלה בחיידר כי זה היה יותר בשליטה קרובה יותר של האדמו"ר.

כאן המקום לשבח את המלמדים שהיו לי עד גיל 8 שהם היו אם לב גדול והרבה אהבה , ותמיד אהבתי להגיע לחיידר ללימודים. ותמיד הרגשתי שהם שם בשבילי .

במקרה שלי בגיל 8 הפכתי לילד מגמגם לא הצלחתי להוציא מילה אחת שלמה מהפה, עד שיקום ארוך מגיל 15 .

אבל גם הרבה המכה ביקש ממני פעם אחת סליחה רק לאחר שצעקתי עליו ברבים וניסיתי לפנות למשטרה בגיל 13 רק שהטלפון לא עבד, טבע האדם שהוא לא יודה רק אם יכריחו אותו .

אבל כך זה בכל מערכת גדולה המערכת תמיד מגינה על עצמה קודם כל. 

כאן המקום לכתוב ולשבח שבעלזא זו מערכת שיודעת לבקר ולתקן את עצמה ולשפר את עצמה כל הזמן,  ולא טומנת את הראש בחול, ממה שידוע לי ב20 שנים האחרונות לפחות יש התערבות ישירה של האדמו"ר שלא יקרו הדברים האלה יותר, וזה לא קיים יותר בבעלזא , יש פיקוח הדוק,  ומלמדים שמרביצים לילדים מעיפים אותם על טיל זו ההנחיה. 

אני כבר מזמן המשכתי בחיים זו היתה תאונה זה לא היה אישי נגדי הוא היה אלים כלפי כולם. טיפוס מטורף. 

אבל בישיבה מגיע הסיפור שאני מצטער עליו  שקרה , זה אולי יזעזע אבל זה מעשה שהיה, מסיבות כאלה ואחרות לא נכנסתי לישיבה קטנה של בעלזא ונכנסתי לכלל חסידי בבני ברק , בזמנו היה ישיבת מודזיץ, מול סלבודקה רח' הרב שר 5  שהאדמור היום היה אז הראש ישיבה,  בישיבה היה משגיח , שחוץ מאלימות פיזית גם היה משפיל , והוא צחק עלי מול כולם בייש אותי ברבים על כלום על חשד לגניבה של 120 שקל בלי הוכחות ( ילד בן 14) וכשניסיתי להתגונן להסביר הרי הייתי ילד מגמגם כתבתי על פתק , בכל מקרה המשגיח החליט בכמה הזדמנויות להשפיל אותי ליד כולם,  ובפרט על זה שאני מגמגם וחיכה את הגמגום שלי מול כל העדה, כמובן שילדים יכולים להיות אכזריים , וכמובן כמה מהבחורים התחילו לקרוא לי בשמי ולקרוא לי גנב בכל הזדמנות,  וכמובן שאני לא יכול להודות במשהו שלא עשיתי גם אם אני צריך למות .

מפה לשם היה ניסיון התאבדות מצידי, שלאחר מכן החלטתי שאשרוד ולא אתן להם לנצח והפעם אני מתנתק סופית מכל מה שמייצג את אלוהים.

אבל בכל זאת פעם ב חודש הנחתי תפילין וכל פעם שהתפללתי אמרתי אלוהים אם אתה קיים ואתה שומע תשלם לו .

היה לי תוכניות לרצוח כמה מהמשגיחים והמלמדים לא היה לי מה להפסיד , למזלי הצילו אותי ועזבתי את הארץ בזמן .

אבל בלב הייסורים לא מפסיקים, זוכרים תמיד , זכור את אשר עשה לך עמלק ,  אני לא בטוח אם אלוהים שומע או לא כי הוא לא קיים את כל הבקשות שלי, אבל בטוח שמשהו הוא מקשיב .

כי המשגיח בישיבה קטנה , לאחר שנים חיתן את הבת שלו ואפילו הביאה כמה נכדים , בגיל צעיר 23 אשה חרדית נשואה אם ילדים הבת של המשגיח המתעלל , היא חטפה סרטן ומתה, כשהידיעה הגיעה אליי כבר היה שנתיים אחרי, שנה לאחר מכן אשתו מתה אשת המשגיח גם כן אישה צעירה, אני לא התפללתי שזה יקרה ככה אבל אולי אלוהים הקשיב לי הפעם, לדעתי אין לו זכות  בזכות עצמו לחיות,  הסיבה היחידה שהוא חי זה בזכות הנכדים שלו שלא אשמים,  וצריכים סבא בחיים.

אני לא מאחל לו למות ח"ו אני מאחל שיחיה וימשיך לסבול כל יום בחייו, אגב הוא לא גרם נזק רק לי , ידוע לי על עוד כמה בחורים שהוא גרם להם נזק בלתי הפיך.

לבעלזא אני באמת סולח כי יש את השואה וזה לא היה מתוך רוע לשמה אלא תוך כדי בניית המוסדות לא היה מודעות בעניין , וגם אם היה לא ידעו איך לטפל בנושא פחדו,  אבל עובדה שכשהיו הרבה מידי הרוגים ופצועים תיקנו ושיפרו עדיף מאוחר מאשר אף פעם. 

אבל למשגיח בישיבה כלל חסידי לא אסלח לעולם , בישיבת מודזיץ זה היה רוע לשם רוע וסדיסטיות .

כמו שלא סולחים לגרמנים אותו הדבר

חג שמח