תודה לך חיים על מה שדברת אתמול בעניין לא לגרום לנאשמים להתאבד, אכן הוצאת לי את המילים מהפה, ישר כח על הדברים הנכונים מאוד,
אמנם קצת מאוחר, מדובר כבר אחרי ההתאבדות שלו, אבל לפחות ללמוד להבא. (גם משי זהב היה יכול להיות כבר מת, המזל שלו שזה לא צלח לו),
צריך לדעת ששמואל אליהו בגודל התאמצותו להראות את עצמו הכי חריף ותקיף גרם להתאבדות, שמואל אליהו היה צריך לנסות להיכנס קצת לנפשו
של ולדר, ולהבין עד כמה יכולים למתוח את החבל, ולמצוא פתרונות יצירתיים
איך להאשים את ולדר, ושיצא מהחיים הציבוריים, ובו זמנית גם בלי רעש גדול בתשקורת החילונית, באופן שולדר לא ירגיש שהוא נמצא בפיות ובמוחות של כל העולם, שמואל אליהו היה צריך ללכת יותר בחכמה פסיעה אחרי פסיעה, ולא שיפול על ולדר בבת אחת בנין שלם, בדברים כאלו צריכים להיכנס קצת לנפשו ומוחו של הנאשם, וזה לא סתירה שיכולים להאשים אותם בצורה הכי חריפה, אבל עדיין לאט לאט ובחכמה.
שימו
לב אפילו טרוריסטים מחבלים לא מקבלים שיימינג כזה במדינת חלם שלנו, כמה
ימים עוסק התקשורת וכל הציבור הישראלי במחבל שרצח אנשים?
אולי יום יומיים שבוע לא יותר. כן נהיה מצב שאחד שהוא סוטה ונאשם בעניני קדושה, זה יותר בושה בשבילו הרבה יותר, מאשר אילו היו מאשימים אותו
ברצח, כן כן זה המצב, עובדה שצביקה צוקר לא מתרגש כל כך מזה שהתגלה בכל
העולם שיש לו חלק ברצח נער בן 16, (יכול להיות גם שצביקה הוא
בן אדם יותר חזק נפשית מולדר, ויש עוד הבדלים ואין כאן מקומו, כגון ששם
הוא מרגיש שהוא צדיק קנאי שרצח בשם השם, ושיש גם עוד שותפים לרצח, ובפרט שהוא זורק את זה על ברלנד, כך שהוא מרגיש שחלק גדול מהעול של אחריות והאשמה על רצח יורד ממנו),
אבל באופן כללי המצב המוזר שנהיה הוא, שהאשמות בסטיות יותר מביישות מאשר האשמות ברצח. זה גם נושא למחשבה למה זה ככה, הרי למה רצח של חף מפשע, זה הדבר הכי גרוע? כי אתה לוקח לנצח את החיים למישהו, וזהו זה לא יכולים להחזיר את הגלגל אחורה. לעומת זאת גם בפגיעה הכי קשה של סוטה לנפגע, עדיין אנו בתור יהודים מאמינים, יודעים שיכולים לרפא את הנפגע, והוא יכול לנסות להשתקם ולעבור ולצאת מזה. ולבנות עצמו מחדש, סוף כל סוף עדיין יש בו רוח חיים. עכ"פ מוסר השכל בסוטה הבא (שמעתי שיש עכשיו עוד דמות ליטאית ידועה
שממתין לתורו השם ירחם), כמה שהוא יותר ידוע וחזק ציבורית, כך צריך יותר
לחשוב ולהתבונן איך להוריד אותו מאיגרא רמה לבירה עמיקתא
לא בבת אחת, ולא בבום אחת על ראשו, אלא בתקיפות ונחישות, אבל לאו דווקא בפרסום הכי גדול!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.