חיים ולדר זכרונו ל... תובנות 3
א. אדם חף מפשע לא מתאבד כל כך מהר, היה בשנים האחרונות ראש קהילה חשובה שחטא חמורות והודה והתקבל שוב בין בני האדם, אמנם לא באותה מידה, ואולי לא בא על ענשו, אבל המשיך בדרך אחרת, גם חוטא חמור לא צריך להתאבד.
ב. אדם חף מפשע לא לוקח מיד שני עורכי דין.
ג. אשמים נוספים בכל הפרשות הללו הם אלו שידעו ושתקו, ואין הכוונה לקרבנות, אותם אי אפשר להאשים בשום דבר, אדם שהרגו את נפשו איך נפשו תפעל?!
ד. הכחשת הנאשם במעשיו החמורים מכפילה את החטא! היא הופכת את הקרבן לנאשם, כאילו הן כל כך רעות עד שהן מסוגלות להעליל על אדם חף מפשע חטאים חמורים כל כך.
ה. צריך להמשיך ולקבל עדויות, כדי להצדיק את פעולת הבית דין על פרסום כמות העדויות, וגם כדי להרתיע עבריינים אחרים החושבים שהקבר הוא בית מנוס, (ככתוב במסכת אבות).
ו. בהתאבדות אדם גורם רעה לעצמו, הוא יענש חמורות על עצם ההתאבדות, הוא מונע מעצמו את אפשרות התשובה, הוא גורם שהסיפור יתפרסם פי מאה, הוא גורם שאנשים יאמינו הרבה יותר לעבירות המיוחסות לו.
ז. אני לא בטוח שגדולי ישראל יודעים על היקף התופעה של הפגיעות בקדושה ובצניעות שיש כיום, בגלל שהם צדיקים וישרים הם נותנים אימון בהרבה עסקנים ואנשי חינוך והללו מנצלים תמימות זו עד הסוף.
ח. בגמרא (קידושין פא.), כתוב 'מלקין על לא טובה השמועה', לשון הפסוק בספר שמואל, מדברי עלי הכהן ששמע על בניו שמתנהגים שלא כראוי, ופירש רש"י, מי שיוצא קול עליו שהוא עובר עבירות מלקין אותו, הרי שמתיחסים בכובד ראש לשמועות ומענישים עליהם, למרות שאין כאן עדות ברורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.