רגעים של השבוע - פרשת וישב

 

רגעים של השבוע - פרשת וישב

 

א. 

באחד הבקרים השבוע, פגשתי את ידידי הרב עובדיה יסאקוב כשהוא מחויך כולו. התעניינתי בשלומו, ועל-אף שהוא ממהר לפעילות הרבה שלו, כמוהל, שוחט, רב וצייר גדול, הוא נעמד לכמה דקות לספר לי סיפור טרי שקרה לו. את הפרטים המלאים לא אוכל לפרט כאן, כי רבים הם, אך המסר של הסיפור חשוב כל-כך, שלפחות בקצרה אנסה לתאר את סיפורו:

"כשביקרתי לפני כמה חודשים בארה"ב, מישהו ביקש ממני להעביר מעטפה ובה דולר מהרבי, לידיד חשוב כאן בקהילה במוסקבה, הנחתי אותה בזהירות בתיק התפילין, אך כשחזרתי למוסקבה לא מצאתי לצערי את המעטפה. חיפשתי בכל מקום, אך ללא הועיל. על-אף שאני בחזקת 'שומר חינם' וההלכה פוטרת אותי, החלטתי לתת במקומו דולר מהרבי שיש לי ואני שומר עליו מכל משמר. לא עובר זמן רב, ולפתע מצאתי במקום אחר אצלי את המעטפה, אני מביאה אל ידידי בשמחה רבה, הוא פותח את המעטפה לוקח בהתרגשות את השטר, ומיד הוא שם לב שהיה עבה יותר מהרגיל. ואז אנחנו מגלים, כי יש שני דולרים שנדבקו קצת אחד לשני. טלפנתי אל היהודי שמסר לי את המעטפה, וסיפרתי לו שבטעות הכניס דולר נוסף, והוא הגיב בהפתעה: 'לא שמתי אף פעם לב שהם היו יחד, כנראה קיבלתי בשעתו מהרבי שני דולרים בבת אחת והם נצמדו, הכל בהשגחה פרטית, אין צורך להחזיר לי אותו, ואני מעונין שאתה תקבל את הדולר הנוסף".

הרב עובדיה מסיים לי את סיפור המרגש: 'מזה זמן רב הבן שלי מבקש ממני להשיג עבורו דולר כזה. והנה, בזכות שנהגתי לפנים משורת הדין, זכיתי לקבל דולר בשבילו…'. 

 

ב. לשם שמים

בסעודת השבת יוצא לא פעם שהילדים אומרים לי 'טאטע, אימרה זו כבר שמענו בשנה שעברה', מצד אחד אני ממהר לומר משהו חדש שלמדתי על הפרשה, ושהם מן הסתם עוד לא שמעו, אך יחד עם זאת זה משמח שהם זוכרים. 

אך כשמגיעה פרשתנו - פרשת וישב, אני לכתחילה חוזר על אימרה ששמעתי אי פעם, ולא זכור לי בשם מי, אך הלימוד ממנו כל-כך חשוב, שכדאי לחזור על זה שוב ושוב. 

שתי נשים מוזכרות השבוע בפרשה. תמר - כלתו של יהודה, וזליכה אשת פוטיפר ממצרים. על שתיהן מובא במדרש ש'נתכוונו לשם שמים'; אם-כן נשאלת השאלה, מדוע הראשונה מוכרת לכולנו כאשה צדיקה, על-אף מה שעשתה ליהודה; לעומת השנייה שידועה כרשעית על מה שעשתה ליוסף?

והתשובה שאני חוזר על-זה כל שנה בפני משתתפי סעודת השבת אצלנו: 'תמר הייתה מוכנה למסור את נפשה כדי שלא לבייש אף אחד אחר ברבים, אך אשת פוטיפר היתה מוכנה רק שהשני יסבול ולא היא'. 

אכן 'לשם שמים', אבל את מי אתה מקריב לשם כך?! אם זו הנוחיות שלך - הרי תוכר כצדיק, אך עם ח"ו את הזולת, הרי שהשם ייזכר לדיראון עולם!

 

ג. הכנה עושה מצווה

לקראת ימי החנוכה, מבקשים בניי שיחיו בישיבה, אם אוכל לשלוח להם ערכה להדלקת נרות חנוכה. עד לפני מספר שנים הייתי קונה ערכה מוכנה של כוסיות ממולאות בשמן זית, ואפילו פתיל מתאים כבר מונח בתוכו, וכל מה שיש לעשות זה רק להסיר את הפקק, להניח ישר והכל מוכן לקיום המצווה. ואם זכרוני לא מטעני, אני הראשון שהבאתי אותם מישראל למוסקבה לפני כ 12 שנה, מיד כשהחלו לייצר מוצר מוכן כזה לחנוכה. גם אני השתמשתי בהם מתוך התלהבות ראשונית בימים בהם הייתי עסוק ולא יכול להכין בעצמי, כמו שעשיתי תמיד, כמו אבותיי ואבות אבותיי. 

במצוות חנוכה יש דיון ידוע בהלכה אם 'הדלקה עושה מצווה' או 'הנחה עושה מצווה'; קצת בגרתי, והבנתי שגם 'הכנה עושה מצווה' וההכנות לקיום המצווה היא חלק חשוב מאוד בקיום המצווה, ובוודאי כשמחנכים ילדים, וכמובן כשאנו הבוגרים מראים ומשמשים להם כדוגמה.

וככל שיותר נתעסק בהכנות להם, החשיבות והשמחה גדולה לאין ערוך. שלחתי השבוע לילדים שלי הלומדים כאן בישיבה, כוסיות ריקות. בקבוק שמן זית זך, הם יקנו בע"ה היום באחת החנויות בשכונת איסטרה, בה הם שוהים עם החברים בישיבה מדי יום שישי במטרה למצוא יהודים להנחת תפילין, והיום גם לחלק להם מנורות חנוכה. את פתילות הם יכינו מגיזי צמר גפן, הידיים יהיו אולי מוכתמות וידיפו מעט ריח של שמן - אבל קיום המצווה תהיה רצינית ושמחה הרבה יותר!

 

ולתמונת השבוע: להודות ולהלל

מאחורי הפרגוד עלה על הבמה ר' גרשון ליסוס, מחזיק בידו של הילד משה בן מרים; רטט של התרגשות עבר בין כל הקהל. גם הרופא שטיפל בילד הוזמן ועלה לבמה, ור' גרשון פתח במזמור ק' בתהלים - בו דוד המלך ע"ה מביע תודה לקב"ה, מזמור אותו אומרים כל בוקר בתפילה ובכל הזדמנות של הכרת הטוב לה' הטוב, וכעת הקהל כולו נעמד ואמר אתו מילה במילה. 

תודה גדולה הייתה כאן, על נסים ונפלאות שראינו כולנו אצל ר' גרשון ואצל משהל'ה הקטן. 

גם אני אישית התרגשתי ומיהרתי לצלם אותם יחד, ובראשי חלפו הזכרונות מאותו יום שישי, שעה קלה לפני שבת בתחילת תקופת הקורונה, כאשר מצבו של ר' גרשון היה קריטי. הרופאים כמעט אמרו נואש, אך כל הקהילה התגייסה לתמוך במשפחה הנהדרת שלו ובאמירת תהלים, ואכן הוא ניצל בנס גלוי. 

והילד, שלפני מספר חודשים נפל מחלון הבית בקומה הרביעית ומצבו היה נורא, ושוב הקהילה כולה נעמדה לימין האם המסורה וכל המשפחה, וכולנו לא הפסקנו להתפלל לרפואת משה בן מרים. והנה גם הוא ניצל בנס, אומנם עדיין חבוש קסדה מיוחדת על ראשו, אך הולך, אוכל, שמח ובריא.

היה זה ערב שהוקדש להודיה להשם יתברך - על הנס הגדול של חג הגאולה י"ט כסלו, נס החסידות בכלל ויהדות רוסיה בפרט, ונסים גדולים וקטנים הסובבים אותנו בוקר, צהרים וערב. 

 

גוט שבת וחג חנוכה מאיר ושמח!

שייע