מאת לייבלה ויינברג
כולם מתרגשים מביצועי כמה בחורים מנדליסטים, שהגיעו עד קריעת שטריימל.
חמור מאד.
מה לעשות שהבחורים המנדליסטים בס"ה תלמידים זוטרים של חסידי האדמו"ר מגור שערכו שבת פרעות מדממת, היכו עד זוב דם זקנים נערים, השתוללו בראש חוצות בעיצומה של השבת (תוך חילול שבת, המוני), היכו איש שיבה בשרשראות ברזל, ביזו את מי שהוא לכל הדעות מגדולי התלמידים חכמים בדור, חטפו בנות ובנים מהוריהם - שאף לא הוזמנו לחתונתם, חיללו בתי כנסת בירושלים, בית שמש ואשדוד, קרעו משפחות וביצעו עוד סדרה ארוכה'-ומחרידה- של "מעשים טובים".
כל זה מאותו עוון עצמו שהביא להשתוללות בחורי המנדליסטים: עזיבת החסידות וכפירה באדמו"ר.
כל האכזריות הזו לא נעשתה בידי בחורים משועממים, אלא בהשתתפות מאות ואלפי אברכים. לא בזעם מתפרץ של ילדים, אלא בתיכנון מוקפד (וממומן) ע"י ועדה רשמית בהשתתפות ראשי החסידות.
מי ששתק (גם אם מפחד) על מסע הפרעות ההוא, לא יכול להרשות לעצמו התרגשות מהפכים קטנים של הבחורים המנדליסטים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.