בשביל מה, בכלל, לומר ביקורת?

מאת: חרדי בעולמו

 

אחרי כותבי כאן כו"כ פעמים שדרך בני אדם להחזיק בדעתם (הכוונה לאו דווקא ב'דעת' במובנה המילולי, אלא במה ואיך שהם רגילים לחשוב ו'להחזיק' כנכון ואמת) וחזקה אין אדם משנה דעתו ודרכו, נשאלה השאלה, שא"כ מה טעם לומר בכלל ביקורת לאחרים?

זאת ועוד, בידוע שאין אדם רואה חובה לעצמו ונודעים דברי ראב"ע שאמר, 'תמיהני אם יש בדורנו מי שיודע להוכיח'. מתחזקת השאלה, בשביל מה בכלל לומר ביקורת?

יתר על כן. בידוע שיש אנשים שנפגעים מביקורת שנאמרת על ציבור שהם משתייכים אליו. גם כאן נוכחנו לא אחת, שאנשים ממש יוצאים מדעתם ומכפישים ועולבים באחרים ומכנים אותם בשמות, כל זאת משום שאמרו משהו שלקורא הספציפי נשמע כמו פגיעה בכבודו (שזה, כמובן, מיתרגם לפגיעה בכבוד שמיים, כידוע וכמנוסה).

שאלה זו נִקְּבָה אותי עד תהום. מבחינתי, השאלה אינה תיאוריה למדנית או פילוסופית, אלא שאלת ניצול הזמן שלי. האם יש תועלת (לי, או לאחרים) מכך שאני מקדיש שעות להעיר ולהאיר נקודות שונות? ובפרט שברוב המקרים אני מאיר על נקודות פחות מלבבות, אז בשביל מה לצער יהודי?

ההנחה היא שהכותב והקורא מקדישים זמן לזה, בהנחה/תקווה שתצא מזה תועלת כשלהי. ברוב המקרים אין כתיבתי מהווה מקור למידע חדש או חשוב ואין בה גם מספיק הומור, בשביל להיות תועלתית מבחינת האיוורור שקריאה כזו יכולה לתת לקורא.

נוקבת השאלה: האם יש תועלת בכתיבה ביקורתית?

התשובה היא (כמעט כמו תמיד), שיש כמה פנים לדבר. אם אתה מצפה שבנאדם יקרא משהו וישנה את דרכו/מחשבתו/גישתו, הרי שהתוצאה תהיה קרובה לאפס. אבל, אם אתה מצפה שכתוצאה מקריאה, בנאדם (ולי אישית מספיק יחיד) יִפְתַּח את דעתו לחשוב אחרת, ולו לרגע, כבר נעשה בזה דבר גדול בעולם.

המילה 'ביקורת', משמשת בלשוננו לדברים שליליים. אמנם יש ביטוי נדוש של 'ביקורת בונה', אבל הכוונה בזה היא שהשומע יבנה עם הביקורת משהו. אולי זה מנסה לומר שאין כוונת המבקר להשפיל או להקטין את המבוקר, אבל תורף הדברים נשאר כמדובר: אמירת חוו"ד שלילית על משהו או מישהו.

אצלי, למילה 'ביקורת' יש משמעות אחרת לגמרי. בשבילי, 'ביקורת' היא רְאִיַּת הדברים כמות שהם (בדיוק כמו ביקור אצל חבר, או כבקרת רועה עדרו). כשם שבוקר נקרא בוקר, ע"ש שהוא מאיר ומאפשר להבחין בין תכלת לקלא אילן, כך הביקורת מיועדת להסב את שימת הלב שיש כאן משהו שנראה, במחשבה שניה, אחרת וראוי לשימת לב. ההפך של ביקורת, בשבילי, היא לא השבח וההילול אלא הטישטוש והעירבוב. בדיוק כשם שערב נקרא 'ערב' ע"ש שהדברים מתערבבים ונהיים לא ברורים ולא מבודלים.

לכן, בעיני, ביקורת היא תמצית הדעת, כי בלעדיה אין הבחנה בין הדברים ואם אין הבדלה, הדעת היכן היא??

אגב. גם 'תוכחה' אינה אמירת הגנאי ישרות בפנים, אלא להוכיח את הדבר. כלומר לעשות אותו נוכח וקיים - ולא מוחבא ונעלם. כשאתה מוכיח משהו שמנוגד לדבר חיצוני אז אתה מוכיח לו וכשאתה מוכיח את הניגוד לאדם עצמו אז זה להוכיח אותו.

'ירידת הדורות' הביאה למצב בו כל 'הוכחה' או 'ביקורת' נתפסת באופן אישי, כך שאין 'בדורנו' מי שיודע להוכיח. אם היינו מצליחים להתייחס לדברים כמות שהם (כמובנן הפשוט של המילים 'תוכחה' ו'ביקורת'), אז מן הסתם היינו מוצאים כמה וכמה דברים שאינם כפי שהם נראים במבט ראשון. מה נעשה עם הידע החדש הזה? זו כבר שאלה שאינה הנדון כאן עכשיו.

באמת, אין שום תועלת מלהטיח האשמות במישהו. ככה זה העולם. אם אתה אומר למישהו 'טול קיסם מבין שיניך', קופצת בו אוטומטית התגובה 'טול קורה מבין עיניך'.

התועלת המקווה היחידה האפשרית היא, שמבין רבבות הקוראים כאן, יחיד מיוחד אחד, יקח אל ליבו נקודה אחת מתוך הדברים שעולים ועם שינוי נקודה אחת, אפשר להפוך את העולם

הרב שאולוזון טורח כאן עשרות שנים לעורר נושאים שונים. בעיני, החשוב מכל הוא נושא נגע הפדופיליה - ובעיקר נגע הכיסוי וההשתקה הנהוגים בקהילותינו. לעולם לא נדע, אבל יכול להיות שיש לא ילד או ילדה אחת שניצלו מרציחה (כך התורה קוראת לזה) בזכות העובדה שהאחראים (הלא אחראיים) נאלצו לפעול לעצירת הנגע, מחשש לביקורת.

לצערי-לשמחתי, נגמלתי מהמחשבה שהדור מונהג על ידי גדוילים וצדיקים. עיני רואות כיום שאינטרסנטים שולטים במערכות (כולל רוב-ככל מוחות הציבור שלנו). העובדה שעכשיו נקרתה לנו הזדמנות הכי לכתחילה שבעולם (לקבל תקציבים, בלי שחרדים עשו זאת ובלי להשתתף בהצבעה בכנסת המינים) והדבר נדחה כלאחר יד (רק בשל כך שהטובה הזו לא תבוא ישירות מהנציגים 'שלנו'), לא מותירה מקום לאשליה כי יש בר דעת שיושב שם ליד ההגה.

ליבי ליבי (והתנצלותי הכנה) על אותם שסופגים ממני אך ורק את החלק של הנכחת המציאות כמות שהיא, מבלי להפיק מכך כל תועלת. ליבי, רוחי ונשמתי, עם אי מי שמצליח להפיק תועלת.

כי ללמוד אפשר תמיד, בלי תלות ב'מלמד' כלשהו. לימוד זו תנועת נפש פנימית והיכולת הזאת הופכת את הלומד לחכם - כאמרם ז"ל 'איזהו חכם, הלומד מכל אדם'

 

חרדי בעולמו