הומתק והומר בממון

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, ערש"ק פר' וישלח תשפ"ב. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 תודה לקל יתברך, שזיכני לכתוב השבוע את הגליון ולהתחיל מחזור שנה שביעית של הגליון, ולתת במוחי רעיונות והגיגים חדשים.

 לאחרונה יש טרנד חדש ומבורך בעיני, שאנשים מפרסמים עניינים של 'השגחה פרטית' שאירע להם, כאשר המטרה היא להודות להשי"ת ולקיים 'ובתוך רבים אהללנו' ולפרסם שמו יתברך, הרבה מהם מספרים כי זה מושך אנרגיות טובות וממשיך להשפיע ישועות.

 רוב הסיפורים וכמעט כולם, מספרים על דבר טוב שאירע כאשר לא היה נראה מוצא ופתרון ובסוף הגיע 'הפי-ענד' וראו בחוש כמה העיכוב או דוקא מתוך הבעיה צמחה הישועה ויצא הכל לטובה וניצלו מצרה או הרויחו ענין כלשהו וכו'.

 השבוע חויתי משהו לא שגרתי, שטרם חויתי ביובל האחרון מעין זה, וכדרכי, אחלוק איתכם את הענין ואולי אזכה לשמוע גם חוות דעתכם בענין.

 לפני כחודשיים, סוף עשי"ת, פנה אלי ידיד, איש עסקים שנמצא בכיוון עליה ב"ה, האיש קרוב אלי מאוד ומתייעץ איתי בעניינים שאני יכול לחלוק איתו מנסיוני וסיפר לי על עיסקא בתורכיה שנכנס אליה, העיסקא מניבה רווח כלשהו כבר מהיום הראשון, ויש לו מקצועיות לדעת מתי להיכנס ולקצור את הדיוודנד ולצאת בזמן, בד"כ הוא נכנס לעיסקאות בגובה 10 אלף דולר, אך הפעם, בטעות לא הקליד את הנקודה בין הסכום לעשרונים וממילא נתווספו 2 אפסים לעיסקה, דהיינו: מליון דולר, והעיסקא אושרה, למרות שיש בחשבונו רק 100 אלף ואת השאר הבנק נותן באשראי, והעיסקה היא הערובה והבטחון להלואה.

 מכיון שרוב הכסף שבחשבונו זה כסף של גמחי"ם שהוא פורע מתוך הרווחים שהוא עושה בעיסקאותיו, הצעתי לו שיבטל את העיסקא מיד למרות שיפסיד כאלף דולר דמי ביטול, וצריך לדעת להפסיד ועל טעויות משלמים כידוע. הוספתי בבדיחה כי היחידים שלא עושים טעויות הם התימנים, כי על טעויות משלמים...

 מכיון שיום הכיפורים התקרב, אמר ידידי הסוחר כי בינתיים ישאיר את העיסקה וביוה"כ ודאי יחתם לשנה טובה ויפעל ישועה בעניינו ואף טען כי כיון שביודעין ודאי לא היה פותח עיסקא כזאת שהיא פי 100 מהסטנדרט שלו, הרי שזה היה מכוון משמים וזה ודאי לטובה (באופטימיות שאם העיסקא תצליח ירויח סכום הגון).

 אני יכול לייעץ שיקולים עסקיים, לא שיקולים שמיימיים, ולכן לא התערבתי בשיקולים.

 בימים שבין יו"כ לסוכות התחיל המצב בתורכיה להתדרדר מיום ליום, המשוגע שיושב שם במגדל השן ומקפיד על כבודו וקדושת ארמונו לבל יתחלל במצלמות זרים רח"ל, גם סילק תריסר שגרירים ממדינתו והספיק להסתכסך עם חצי עולם ומדינות הוציאו 'אזהרת מסע' למדינתו, ועקב כך צנח ערך המטבע התורכי בעשרות אחוזים והעסקים בתורכיה התחילו לאבד מערכם באופן משמעותי, וידידי הנ"ל תקוע עם העיסקא כאשר כל יום הפסדיו גוברים עקב ערך העיסקא שהיא בצניחה.

 בנסיון להציל את מה שניתן ומתוך תקוה שהמגמה תתהפך, הלך ידידי ולווה מידידיו עוד כ-100 אלף דולר והזרים לחשבון כדי לשרוד את העיסקה שאיימה לכלות את כל הכסף שבחשבונו.

 בשלב זה כבר היה פה קרב הישרדות, כי המצב הולך ומחמיר, האברך פנה לגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהציע לו לומר כל יום 10 מזמורי תהילים, מכיון שהאיש קרוב לליבי ואני עוקב אחר מה שקורה, קיבלתי על עצמי לומר אף אני 10 מזמורי תהילים כל יום למשך חודש לישועתו, ידידי הנ"ל פנה לאחיותיו וביקש מהן להתפלל עבורו בעת הדה"נ ובכל יום.

 השבוע המצב המשך להידרדר, ואתמול בבוקר, כאשר סיימתי את עשרת המזמורים גיליתי כי העיסקא נסגרה כאשר הגיעה לרמת חובה של 150 אלף דולר.

 כבר קרו לי בחיי מקרי הפסד בהיקף רב וחיזקתי את עצמי מאוד כי הכל עם חשבון וזה לטובה ממש, אבל כאשר זה קורה לזולת, היה זה אמור לגרום לי שברון לב רב של השתתפות בצער, מעבר לנזק כ"כ כבד לאברך שמתבסס יפה, אלו כספים שלווה מידידים ועל פניו נראה שבר שיכול לקחת הרבה זמן להתאושש, אבל משום מה, לא חשתי החמצה, אלא היתה לי הרגשה של הקלה, (מרוב קירבה אליו, כאילו זה היה הפסד שלי) כל הזמן חשתי איזושהי מועקה, כי העיסקא נפתחה סמוך ליוה"כ, וטעות כזאת משונה ודוקא בעיסקא כה כושלת, היתה לי תחושה מעיקה של גזירה קשה שנפדית בממון.

 השארתי לו הודעה קולית של דברי חיזוק, וגוללתי שם סיפור שמובא בקדמונים או במדרש, על סוחר אחד שהיה לו מנהג להתייעץ עם חוזה בכוכבים, ויום אחד אמר לו החוזה: יש לך עיסקא פלונית שעומדת להפסיד, הלך האיש ומכר אותה בזמן וניצל מהפסד, אח"כ אמר לו: אל תזרע ברביעה ראשונה כי הגשם יתאחר ותפסיד מה שזרעת, וכך הצילו פעם אחר פעם מהפסד, ואחר כל זה, יום אחד נפצע הסוחר בתאונה קשה והפך לשבר כלי, הלכו בני ביתו אל אחד הצדיקים והזכירו את שמו, אמר הצדיק: כבר מזמן ריחפה על ראשו גזירה קשה שברוב רחמיו רצה הקב"ה להמתיק לו ע"י הפסד ממון, אך מה לעשות והוא הלך לדרוש בכוכבים ומזלות והציל כספו אך הגזירה לא היתה לה היכן לחול, וע"ז נאמר: תמים תהיה עם ה' אלקיך.

 התקשרתי אל אחד מגדולי הת"ח בדורנו לשאול אותו מקור לסיפור הזה, ואמר לי כי לא זכור לו מדרש כזה, אך הפנה אותי לדברי הגמ' בסוף מס' פסחים: א"ר חסדא מאי דכתיב 'הודו לה' כי טוב'? הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה. וגם את דברי הזוהר הק' 'אית מאן דפרע ליה בממונא ואית מאן דפרע ליה בגופא'.

 מחשבות אלו יכולים להגיע בכל סוג של בעיה, אבל הפעם היתה לי הרגשה חזקה ביותר כי מדובר באסון שהומתק והומר בממון.

 היום סיפר לי ידידי הנ"ל כי אחותו התקשרה אליו הבוקר ושאלה אותו אם הכל בסדר אצלו? לשאלתו מדוע היא מתעניינת, ענתה כי כבר יממה שלימה שהיא מרגישה מועקה כבידה וחשה בעצמה ומדמיינת סיטואציות טראגיות לגביו, ורק כאשר סיפר לה בשלווה גדולה את מה שקרה, היא נרגעה.

 לא תאמינו: החבר סיפר לי כי לא רק שקיבל את ההפסד הכבד הזה בשמחה מתוך תחושת הקלה, אלא שהוא מתכנן סעודת הודיה על הנס שאירע לו, למרות שלא היה בשמים ואמרו חז"ל 'אין בעל הנס מכיר בניסו' אבל ההרגשה כ"כ חזקה שנפדה מצרה, וגם קיבל את הכוחות נפש והתחושה כי מדובר כאן בפדיון נפש.

 אולי הטרחתי אתכם בסתם סיפור, אבל אני נוהג להשיח את רעיונותי במאמר זה ותחושותיי הפעם היו שונות ממקרים אחרים, שהפעם חשתי יחד איתו את ההקלה, מה שרגיל לא קורה אצלי.

 וכמה מילים לענין הגליון הפותח את השנה השביעית, כל החידושים חדשים בס"ד.

המאבק של יעקב מול שרו של עשו, טרם הסתיים ורק בעת הגאולה יגיע אל סיומו, אמנם כיום אין המאבק נושא סממנים של עשו ויעקב, רק שכל האנטישמיות מקורה באותה נקודה של 'עשו שונה ליעקב'.

 בדורות קדמונים, היה בולט ענין זה של עשו מול יעקב, ובגמ' ע"ז מסופר, כי אחת לשבעים שנה יש ברומי חג מיוחד, וכך הם עושים:

מביאין אדם שלם (כביכול עשו) ומרכיבין אותו על אדם חיגר (כביכול יעקב) ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון (בגדי החמודות של עשו) ומניחין לו בראשו קרקפילו של רבי ישמעאל כ"ג (מעשרה הרוגי מלכות שהמלך קילף את עורו פניו וחנט) ותולין בצוארו זוזא דפיזא (אבן פז יקרה בעולם) ומקשטים הרחובות ומוליכן אותו שם ואומרים: מה הועיל הרמאי ברמאותו ? (יעקב רימה ולקח הברכות) הרי רמאותו לא עלתה בידו (שעשו עדיין שולט על יעקב), מי שרואה רואה ומי שאינו רואה לא יראה (שהרי רק בעוד 70 שנה יעשו שוב הצגה זו).

ומסיימים: 'אוי לו לזה (לעשו) כשיקום זה (יעקב)'. עיי"ש המשך דברי האגדה המופלאים.

 ושאלתי: למה הם עושים הצגה זו אחת ל-70 שנה דוקא ולמה תולים לו יהלום בשם 'פז' דוקא? לתשובות: הדפיסו הגליון.

 בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין