מאת: חרדי בעולמו
אודה וקצת אבוש שלא לעיתים קרובות אני חש
גאווה על היותי חרדי. זה לא שיש לי פקפוק בדעותי או בחינוך המצוין והקדוש שקיבלתי,
אלא שברוב הפעמים עובדת היותי חרדי מזדקרת דוקא מול מציאות שאינה מחמיאה.
התנהגות החכי"ם החרדים, שבעיני
הציבור הכללי מייצגים אותנו ואת דמותנו, מביאה לנו כבוד לעיתים רחוקות בלבד. אין
לי יכולת להסביר לחילונים (וגם לעצמי) איך הולכת התורה יחד עם הגנה על פדופילים.
זה לא ליצמן ולייפער וזה לא ויז'ניץ וסוטיה. מי שמכיר את הציבור מבפנים יודע שברוב
מוחלט של המקרים מעדיפים (גם בבתי הדין המכובדים והנחשבים ביותר) איזה צד של 'חשש
פיקוח נפש' (שאבא של הסוטה חלילה ידע מזה ויהיה לו צער גדול) לעומת הרס משפחות
ובנות (ובנים) מסכנים, שהם גורמים בהעדפתם זו.
היחיד שהיה חסר משוא פנים בעניין היה ר' משה שפירא זצ"ל. הוא היחיד שלא נשא פנים לאיש וטען שזו חרפתנו ועל זה יבוא כל רע עלינו (כמדומני שנתבע גם בערכאות על עודדו הכאה של סוטים, שהמערכת שלנו הגנה עליהם).
לא מצאתי שום דרך יצירתית להסביר לחילוני
סקרן איך ייתכן שהחכי"ם החרדים הולכים נגד הציבור שלהם ומונעים הקמת וועדת
חקירה לאסון בו נפגעו 45 מטובי בניהם. פשוט נאלם הדיבר מפי, לנוכח שאלה כה פשוטה.
יתר על כן. לא היה לי שום הסבר איך הם יכולים לעשות זאת נגד הציבור שלהם, כשברור שהציבור יגבה מהם את המחיר בבחירות הקרובות. מה אומר להם? שהציבור שלי, לא יגבה מהם כל מחיר? שהציבור ימשיך להצביע בעד אלו שמתעמרים בו גם בבחירות הבאות? זה היה מביא יותר כבוד לציבור שלנו? העדפתי לשתוק, למלמל משהו לא ברור ולחפש קפה בארון למעלה למעלה..
היום אני גאה להיות חרדי. 50,000 איש תרמו למגבית של הנרדפים. ברור לכל שאין עשירית מהכמות הזו בקהילה הזאת. הפירוש הוא הציבור אמר את דברו בקול גדול 'אנחנו בעד הנרדפים'. אין מילים בפי להביע הוקרתי והערכתי לציבור הגדול והקדוש הזה. אמת? מעולם לא נתקלתי בעשיה כל כך חיובית של הציבור שלנו. בכל מקרים שהציבור פעל במסות גדולות זה היה תוצאה של פירסומאים ופירסומים של 'דעת תורה' והבלים דומים. אף פעם לא ראינו שיש בציבור שלנו ניצוץ של מוסר עצמי. היום הזה נהיינו לעם. סוף סוף פעלנו, המונים שפעלו כיחידים. איש איש עם שיקוליו, מוסרו ומחשבותיו, פעלנו 'נכון'.
בפוסט זה איני רוצה להעמיד את ההבדל 'ביני לבין חמי', אבל כל יודע קרוא יודע, שהעסקנים מהזן הישן מצאו לנכון להפריע להמונים את שנתם בניו יורק, בהתחזותם כאילו הם שייכים לנרדפים. ראו ההבדל בין העסקונה הישנה לבין העם החרדי, האומר את דברו ונותן את כספו, לא 'נגד' מישהו אלא 'בעד'. אנחנו בעד הנרדפים.
ואין שום ספק שקוב"ה חד בההיא שעתא, כשם שלא זכינו זה שנים רבות.
ממש גאה היום להיות חרדי.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.