מאת יהודי פשוט
וכך
הרבי שלי בישיבה קטנה הסביר לי: מטבעם של אנשים שהם מתפעלים ומתבטלים
לגמרי כשהם רואים אדם מפורסם או מקום מקודש וכדו׳ ובטבע האדם שהוא משתוקק
להעביר הלאה את החוויה שהתנסה בה כהווייתה, אלא שהוא חש שהעומק החווייתי
ילך לאיבוד באם יתאר למי שלא היה עימו עובדות יבשות כהוויתן, וכדי לחלוק
בחווייתו הפנימית ׳האמיתית׳ לא פחות ולא יותר הוא חייב לחדד ולפעמים לשפץ
טיפ טיפה את העובדות שאירעו במציאות. ואם הניתוח מצליח והוא אכן מצליח לו
לרתק ולהרשים את השומע יבקש גם האחרון להעביר הלאה את הסיפור המאלף ואז
יתבקש גם לזה מעט מן החידוד והשיפוץ.. והמוצר הסופי הוא כבר נס גלוי כאחד
הניסים שנעשו לאבותנו שהוא בדיה מוחלטת שאיש לא נתכוון לבדותו, רק להעביר
הלאה התנסות או סיפור פלא ששמע. והיוצא מן הדבר הזה שאנשים חכמים לא
יזלזלו בסיפורים כי הם יודעים שאלה לא מסופרים כדי לתאר עובדות יבשות אלא
לחלוק באמיתותיהם ההכרתיים והרגשיים של המספרים ואדם חכם המקשיב לסיפורו של
מישהו מסוגל ללמוד על תבונתו ועולמו הפנימי של המספר יותר מבכל דרך
אחרת... ויפה משיבים הבדחנים למקשים על סיפוריהם: רבי יהודי אתה רוצה
להקשיב לסיפור טוב, או לבזבז את הזמן בלהקשות קושיות?!
יהודי פשוט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.