חלק א :
האדם צריך לדעת שהימים של השבוע מכוונים. וכל שעה, כוחה כח אחר ואין דומה שעה לשעה ולא יום ליום אחר.
וכך יום ראשון, הוא יום שקשה בנפש האדם להתחיל התחלה חדשה, אחרי האור שעברנו בשבת קודש. נכנסים למציאות ריקה של ימות השבוע. אך עלינו לא ליפול לייאוש ועצבות. אלא מיד לחשוב מה בונים חדש בעבודת השם, מה מוסיפים, מה מועילים וכך מחיל אל חיל ולא נותנים לשטן ולעצבות ולייאוש להיכנס לחיים, ולא ח״ו למלא את החסר בנפש במחלוקות ובעצבויות. אלא מיד לקבל קבלות חדשות ולחדש חידושים חדשים ולא להשאיר רגע אחד פנוי, כי ברגעים פנויים ובזמנים פתוחים, זה המקום של השטן להיכנס.
חייב לסגור כל פתח ולא לתת לשטן להיכנס בעצבות של החסרון של הנשמה היתרה, של יום ראשון.
כי אם יום ראשון חלש ורווי בצער ובעצבות ובייאוש, משפיע על כל השבוע כולו ח״ו.
וצריך לדעת שהחיים הם כהר של אגוזים. כאשר מזיזים אגוז אחד, כל ההר של האגוזים זזים. כך כל דבר לטוב או לרע, כל תזוזה בעלת משמעות גדולה ביותר. וביותר בשבוע שנכנסים לימי השובבי״ם, שאחד מהדברים הקשים שגורם ליפול במידת היסוד, זה עצבות.
וכך העצבות נמצאת לפני הנפילה במידת היסוד וכך גם אחרי הנפילה שחוטא האדם, נופל לריקנות ולעצבות. ועל האדם להיזהר זהירות גדולה, מעצבות שבאה לפני או אחרי פגם בחטא הידוע, זוהי עצבות מסוכנת.
לא כל העצבויות דומות, כמו שלא כל מיני הכעסים דומים, ולא כל השמחות דומות. בעוונות הרבים הכל השתבש והכל נהיה בילבול גדול. אנשים לא יודעים להבדיל בן שמחה לעצבות, בין אושר לשמחה, בין כעס לייאוש, בין ייאוש לתקוה.
העולם נהיה בילבול גדול ואדם ״כסוס שוטף במלחמה״. חייו רודפים, יום רודף יום, שבוע רודף שבוע, שנה רודפת שנה וכך מוצא את עצמו בזיקנה בלי הבנה בכלל מה עבר, מה קרה בחייו, מה עשה, מי עזר לו באמת, מי הזיק לו, מה בנה אותו, מה החריב לו.
העולם נמצא בחוסר הבנה וחוסר ידיעה של היסודות העיקריים של החיים, שאיבדנו את ההבנה עליהם. בדורות הקדומים ידעו מה זה כיבוד הורים, מה זה כבוד לתלמידי חכמים, מה זה אהבה אמיתית.
היום אהבה היא לא אהבה, היא כמין הסכם נאמנות משודרג. וכך חיים, מגדלים דור על דור, חסר ידיעה, חסר הבנה. העיקר כולם חיים, יום על עוד יום, שנה על עוד שנה.
וצריך לדעת שאחד מהדברים הבסיסיים שמשנים את הראיה של החיים ואת החדות של ההסתכלות על החיים, זה פגם במידת היסוד. כאשר האדם חי בפגם מידת היסוד, כל חייו נהיים מטושטשים ואינו רואה שום דבר בראיה אמיתית, והכל מעורבב טוב ורע. וגם כאשר עושה מצוה, המצוה מעורבבת.
ולכן לפני כל לימוד תורה ולפני כל מצוה, יכוון על מצות התשובה, שלא יתן ח״ו כח לטומאה, והמצוה שעושה לא תלך למזיקים ולמקטרגים.
ועל זה צועק הנביא, ״הסירו הבגדים הצואים מעליו״. כשם שאי אפשר ללבוש בגדים חדשים על הבגדים הישנים, כך אי אפשר לקיים מצות ומעשים טובים בזמן שהאדם חוטא ועושה רע.
ועל זה מתפללים בסימנים בליל ראש השנה, שנהיה לראש ולא לזנב. וקשה, הרי מי שהוא ראש הוא לא זנב, ומי שהוא זנב הוא לא ראש. אלא אדם יכול להגיע למצב, להיות גם ראש וגם זנב ביחד. וכך מוצאים מעשים בכל יום, אנשים שמקיימים מצות ומצד שני עושים עבירות.
וזו סכנה גדולה שנותנים כח לקליפת נוגה, לערבב הטוב והרע יחד. ולכן ידע האדם שישנם מצות, ששומרות ומגינות על האדם ודוחפות את האדם להתנתק מהרע ולהתחיל לראות את החיים בצורה נקייה.
והדבר הראשון בחיי האדם להקפיד בכל ענין הנטילת ידיים, בין של בוקר, בין של אכילת לחם, בין של בית הכסא ומקומות הראויים נטילה. וכן יקפיד לעשות הנטילה המובאת ברבותינו הקדושים, והרחיב עליה רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל, ששומרת ומצילה ומטהרת את האדם. וכן יקפיד לטבול במקוה, כי הטבילה מביאה את האדם להיות כאדם חדש, כשיורד לתוך הארבעים סאה מים ולא נושם, הרי הוא כמת. וכשיוצא, הרי הוא כבריאה חדשה.
וסודות המקוה עצומים ומחיים את האדם ומביאים את האדם לטהרה אמיתית ולראיה אמיתית של החיים.
וכן ההקפדה להיות מעשרה ראשונים, המגיעים לתפילה. הכח העצום והזכות העצומה, להיות מעשרה ראשונים, אין לנו הבנה עד כמה המעלה והמצוה הזאת משפיעה על נפש האדם ופותחת חריץ בנפש, להתחיל להבדיל בין הטוב לבין הרע.
אלו מצוות שבראיה פשוטה לא מבינים מה הם משפיעים לראות את הגבולות יותר נכון. אך במצות האלו נתנו רבותינו כח עצום, לעשות סדר בראש ובנפש של האדם.
וכן להקפיד להיות סנדק וביותר בימי השובבי״ם, האדם אפילו יקנה בכסף להיות סנדק. וידוע שמעלת הסנדק, גדולה ממעלת המוהל. והביאו ראיה לכך מזכות הכבוד לעליה לתורה, מכבדים את הסנדק לפני המוהל.
וידע האדם שסוד הסנדקאות עצומה וכדמובא בתלמידי ״רבנו פרץ״ שסנדקאות מעשירה. והקשו, הרי הרבה ישבו סנדק ולא התעשרו, אם כן איך הגמרא אומרת סנדקאות מעשירה. ותרצו ואמרו, שהרבה פעמים נכתב על האדם מוות, ובמקום המוות עליו או על בני ביתו, הקב״ה פודה ולוקח את העשירות ונותן חיים. ואחת מן המצות שהקב״ה פודה מוות לחיים, על ידי סנדקאות.
וביותר זכות גדולה שהאדם יהיה סנדק בהכניסו את בנו לברית מילה. ואם יוצא בימי השובבי״ם, אשריו ומה טוב חלקו. ויזהר לייחד כסא מיוחד לכבוד אליהו הנביא זכור לטוב, ואבי הבן יעמוד ויבקש מאליהו הנביא, להיות מליץ יושר בשמים, שבנו הנולד יהיה גדול בתורה וביראת שמיים.
וכבר לימד אותנו רבנו סעדיה גאון זצוק״ל, שכל מה שזכה להיות רבי סעדיה גאון, הוא בזכות שקודם לברית שלו אביו ישב לבד, ליד הכסא של אליהו הנביא ובכה והתפלל, שבנו המובא לברית יהיה צדיק וחסיד. ואת כל גדולתו של רבי סעדיה גאון, תלה ביום הברית ובתפילת אביו על הכסא של אליהו הנביא.
וכן יקפיד ויזהר זהירות גדולה לקחת את העורלה של בנו בידו, ולא על ידי שליח ולא על ידי המוהל. אלא הוא בעצמו, ויקבור את העורלה בחול, ויחפור יותר משלושה טפחים באדמה, כי סכנה גדולה להמשך חייו הרוחניים של התינוק, אם עושים מעשי כשפים או דברים שאינם ראויים בעורלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.