לכל סוד תורה יש עת וזמן לרדת לעולם. וכאשר חדוש תורה חדש יורד לעולם, מאיר ומשפיע לכלל ולפרט מסוים, ולאנשים מסוימים שהתורה הזאת היא משורש נשמתם משפיעים ביותר.
הנה בפרשת השבוע מובא, איך אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה. ודבר זה מהיסודות הגדולים של עם ישראל, משום שמערת המכפלה היא שער השמיים, וכל נשמה מעם ישראל כשעולה לשמיים, עוברת בפתח מערת המכפלה. וכן כל תפילה של יהודי, שחרית, מנחה וערבית עוברות דרך מערת המכפלה לשמיים.
אם כן, חובה עלינו להבין ולדעת את סודות מערת המכפלה.
והנה סוד ה׳ ליראיו, מוצאים דבר פלא בדברי אברהם אבינו, לבני חת.
״גר ותושב אנוכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם...״ וידוע שרבי עקיבא, היה דורש אלפי פירושים על כל תג בתורה. ולשון התורה מדוקדקת ביותר וכל מילה או אות הכתובה בתורה, שורשה בגנזי מרומים ובעלת משמעות עצומה היא.
אם כן דברי אברהם אבינו קשים להבנה, מה זה גר ותושב, או גר או תושב ? אלו שני מושגים הפוכים. ועוד, מה הוא הלשון ״ויקום אברהם מעל פני מתו״ ?
והנה כל יהודי צריך להשתדל לדעת מה שורש נשמתו, ועל מה ולמה בא לעולם, ומה התיקון שלו בעולם, משום שכולנו באנו לעולם לתקן עולם במלכות שדי, וכל התכלית שלנו בעולם היא לתקן ולהביא את העולם למצב שהיה בראשית הבריאה, ״ומעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך״ ולכן כל אדם בכל ענין בחיים, צריך לחשוב היכן המקום שלו ומה תכלית שליחותו בעולם, בתיקון העולם.
ולכן עלינו לדעת שהתיקון מתחלק, כל אדם עליו לתקן דבר אחר בעולם על פי שורש נשמתו.
וכך מובא במדרש ( שמור מ ג) עד שאדם הראשון מוטל גולם, הראה לו הקב״ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באוזנו. תדע לך, בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב״ה ואמר( איוב כג ב) ״מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט״ ואז הקב״ה משיב לאיוב ״אתה מבקש להתווכח עמי״ ( שם לח ד) ״איפה היית ביסדי ארץ״, מהו איפה ? אמר רבי שמעון בן לקיש: אמר לו הקב״ה, איוב אמור לי, האיפה שלך ( העיקר שלך), באיזה מקום היתה, תלוי בראשו או במצחו, או באיזה אבר שלו ? אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך אתה מתווכח עמי ? עכ״ל.
והנה מדברי המדרש לומדים דבר יסודי ביותר, שכל מה שעובר על האדם בימי חייו, תלוי וקשור לשורש נפשו. דבבריאת העולם כל הנשמות היו בתוך אדם הראשון, אדם הראשון היו כלולים בתוך גופו כל הנשמות שעתידים עד סוף כל הדורות להיולד לעולם. ועל פי המקום, שהנשמה של האדם הייתה בגופו של אדם הראשון, משם בא כל עולמו של האדם.
וזה היה הדין ודברים בין הקב״ה לאיוב. איוב התלונן על מר גורלו, הקב״ה ענה לו, כל מצבך מגיע מהשורש הנשמה שלך, איפה היתה בגופו של אדם הראשון.
אם כן כל אחד ואחד מעם ישראל צריך לחדד בדעתו, שכל חייו וכל הטוב וח״ו הרע, מגיע מהשורש לתקן את אשר קלקל אדם הראשון, באוכלו מעץ הדעת. וכל הנשמות היו כלולות בו וכל אדם מגיע לו בעולם הזה תיקון על פי המקום שהיה בגופו של אדם הראשון, וכמה שהיה יותר קרוב לאברים שחטאו או שנהנו יותר מאכילת עץ הדעת, כך חייו יותר קשים ומורכבים. וכמה שהיה רחוק מהחטא, כך פחות קושי וצער.
ולחדד הדברים מובא בספר הקדוש שער התפילה ( ריש שער הישועה ) על פי דברי כתבי רבנו האר״י זצוק״ל ( שער הגלגלים הקדמה כג):
דכל הנשמות כולם, היו כלולות באדם הראשון קודם שחטא. וכאשר חטא, נשרו אבריו ממנו. ולא כל הנשמות שוות, כי אין הפגמים שוים. כי האברים אשר נמצאו יותר נאחזים באותו החטא שחטא אדם הראשון, הם נפלו לתוך הקליפה יותר בעומק, מן המקום שנפלו שאר האברים שהיו יותר רחוקים מן הפגם ההוא. כי יש נשמה שנתאוות וחשקה יותר בחטא ההוא, מנשמה אחרת ע״כ.
ולכן יובן כל היסורים וכל המאורעות אשר עוברים על האדם, הם משורש העבר במקום שהיה בגופו של אדם הראשון.
והנה לאחר שיודעים ומבינים מפי דברי רבותינו הקדושים זצוק״ל, שכל אשר קרה את האדם, הוא על פי מקומו בגוף אדם הראשון, וכל הצער שמצטער על מצבו, ומלין ומקטרג, טועה הוא.
וכפי שאמר הקב״ה לאיוב, לפני שתלין על מצבך, תדע קודם היכן היתה בגופו של אדם הראשון.
ואם האדם ידע מה שורש מקומו בגופו של האדם, ידע גם מה עליו לעמול ולהשתדל בימי חייו לתקן, וכך משלים הוא את תיקון אדם הראשון, שזה כל השורש של כל הייסורים והצער והכאב של חיי האדם.
ואם משלים את תיקונו, מרים ומעלה את העולם למקום גבוה, ומתקן עולם במלכות שדי.
כאשר יודעים יסוד זה, עלינו לדעת יסוד שני.
מובא במדרש תנחומא ( פקודי סימן ג) אדם הראשון ניטל עפרו מ ד׳ רוחות העולם, כדי שאם ימות במקום אחד, שלא תאמר הארץ איני רוצה לקבלם, ונמצא כי בכל מקום אשר חזרו להיות נושרין ונופלין אבריו של אדם, שם באותו מקום יתחבר הגופות התלויות, באותן אברים. כי חוזר אל מקומו אשר נחצב משם. וזהו הטעם, כי כל הצדיקים וכל ישראל נתפזרו בכל העולם, וכל אחד נקבר במקום המיוחד לו ע״כ.
הנה יוצא מדברים קדושים אלו, כי גוף האדם שהוא עפר מן האדמה, נחצב כל אחד ממקום מיוחד, ובמיתתו, הוא חוזר להקבר באותו מקום שממנו נברא.
וכך מובנת הגמרא (שבת קיג) אמר ריש לקיש, למה נקרא שמה שנער, שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר רבי יוחנן, ולמה נקרא שמה מצולה, שכל מתי עולם נצללו לשם.
והנה האבות הקדושים, היה שורש גופם בראשו של אדם הראשון, שהוא המקום החשוב ביותר. וכך גם הדור הנעלה, שקבלו את התורה מפי הקב״ה, גם היו מראשו של אדם הראשון. ואדם הראשון, ראשו היה מעפר מארץ ישראל. ולכן דור המדבר נכנסו לארץ ישראל, ועד חורבן הבית, היו רוב מדמותם מראשו של אדם הראשון. ולכן היה מקורם בארץ ישראל, ושוב כאשר גלו לבבל, היו נשמות אלו מגופו של אדם הראשון, שהוא מבבל.
חלק ב.
ובעקבתא דמשיחא, שיצאו כבר מה שיצאו, ועומדים כבר בעקב שהוא סופו של הרגל, שידיו ורגליו של אדם הראשון הם משאר הארצות, לכן נתפזרו בכל העולם. ויובן על משה רבנו שנאמר ( דברים לד ו) ״ולא ידע איש את קבורתו״, ומדוע לא ידע איש את קבורתו ? הרי חזוק גדול היה בעולם אם הינו זוכים ללכת לקברו של רעיא מהימנא, משה רבנו ?
אלא משה רבנו נשמות כל ישראל כלולות בו, וכוחו של משה רם. וכאשר אנו בשבת קודש לומדים ספר דברים, שהוא הצוואה והירושה שנתן לנו משה רבנו לפני מותו, מחזקים ומתקנים נשמות כלל עם ישראל.
ועל פי יסוד קדוש זה יובן, כאשר אברהם אבינו רצה לקנות את מערת המכפלה, הלך לבדוק את האדמה של מערת המכפלה, האם משם מקומו או לא ?
ואז ״ויקום מעל פני מתו״ בדק וקם ואמר להם, גר ותושב. מצד אחד, אני גר, אך האדמה פה היא שורש נשמתי ואני תושב האדמה, חלק ממני.
הנה בסוד תורה זה, תלויים יסודות עצומים בחיינו ובעבודת האדם בחייו.
יהי רצון, שבעל הרחמים ירחם ויגאלינו במהרה, ונזכה לתקן את שורש נשמותינו, ונדע לקבל את כל דבר ה’ בשמחה, ושלא יהיה ליבנו חלוק על המקום.
בהכנעה גדולה וביראה ואהבה מרובה, יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.