על החשיבות של לימוד גמרא- תלמוד בבלי, כותב הצדיק הרב אליעזר שלמה שיק זיע"א: "ולכן אל יקל בעיניך ענין לימוד גמרא, אשר באמת זה מזכך את הנפש מכל מיני חלודה. ומה גם שגמרא ראשי תיבות שמות המלאכים השומרים את האדם שהם ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, וכשאדם זוכה לחזור הרבה בגמרא, ממשיך על עצמו את הד' מלאכים השומרים את האדם, ומקשרים אותו אליו יתברך.
ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה') שזה נקרא קישור המרכבה, ולכן אל יקל בעיניך לימוד גמרא, אלא דע לך, שכל זמן שיהודי מדפדף בכל יום את הגמרא, הוא ישאר יהודי ירא שמים ושמור מהכל, ובכל הדורות ידעו שיהודי שלומד גמרא זה יהודי ירא שמים".
אומרת הגמרא (בבא קמא צב, ע"ב) על הפסוק "וברך את לחמך ואת מימך" (שמות כג, כה) שמחלה נקראת מרה, ושאכילת פת שחרית מבטלת שמונים ושלוש מחלות, ובעיקר את שורשם שהוא העצבות והמרה שחורה.
באמת, יסוד כל המחלות תלויים במרה, כי כשהאדם עצוב ויש לאדם חיסרון חיות וביטחון עצמי, הוא מגיע לידי ריפיון וייאוש. וכידוע, העצבות היא הפתח לרוב המחלות הגשמיים, והיא הגורם המחריב הגדול ביותר בחייו הרוחניים של האדם.
והעצה להתגבר על כך היא פת שחרית, שהכוונה ללימוד תלמוד בבלי בבוקר, כפי שרמז היהודי הקדוש זיע"א ש'פת' בגימטריא 'תלמוד'. אין רפואה אחרת לאדם להגביה את רוח הקדושה שבקרבו, ושיאמין בעצמו ובכוחותיו שיכול להילחם עם היצר הרע ולנצחו, כדף גמרא.
יום שאדם לומד בשחרית דף גמרא, כל היום שלו נראה שונה, יש לו חיות וחשק לעבוד את בוראו, וכשיוצא לעסקיו יש לו שמחת חיים וכוח ללחום עם יצרו המנסה להפילו בייאוש ובעצבות ולא להיכנע לו.
כתוב בספרי חסידות בשם אור שבעת הימים 'הבעל שם טוב הקדוש' זיע"א ש"בא אל התיבה" הכוונה לתיבות ומילים של תורה ותפילה. שמי שרוצה להינצל משטף המים הזדונים, ממבול הכפירה והשקר, יכנס לתוך תיבת התורה הקדושה ובמיוחד יכניס את ראשו לתוך לימוד הגמרא שהיא תיבת ההצלה הכי גדולה שיכולה לשמור את האדם מכל הרוחות הזרות המנשבות ברחובה של עיר.
בשבוע הבא ז' במרחשון נציין את יום פטירת מייסד לימוד 'הדף היומי', הרב הגאון רבי מאיר שפירא זיע"א, שהכהן הגדול מרן ה'חפץ חיים' זיע"א התבטא פעם 'איני מקנא בגאון הנ"ל על שיסד רעיון כביר כהדף היומי, אלא מקנא בו על המצוה הגדולה שבעבורה הייתה לו הזכייה לעשות דבר גדול כזה'.
אומרת המשנה במסכת תענית (א, ג): "בשלושה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".
כלומר, ממתינים עד ז' במרחשוון להתפלל על הגשם שהוא דבר חיוני והוא שורש לכל הצמחים והפירות שיצמחו, והכל בשביל אחרון שבישראל שלא הגיע עדיין לביתו, שלא יצטרך לחזור בגשמים.
כותב בעל ספר הלקח והלבוב: "וחשבתי לומר, כי הלשון 'אחרון שבישראל' מורה לא רק על האחרון בזמן, רק נקרא 'אחרון שבישראל' מחמת פחיתותו, כי הוא אחרון בדרגא ובמעמדו, וכלל ישראל ממתין עבורו גם כן, וזה מורה על ענין האחדות שיש בבני ישראל".
הירושה שרבי מאיר שפירא הנחיל לכלל ישראל היא האחדות, כפי שאמר כשיסד את לימוד 'הדף היומי' שזו על מנת שתהיה שייכות לכל עם ישראל זה עם זה. כי על ידי שכולם לומדים את אותו הדף, על ידי זה תהיה להם שפה אחת לדבר אחד עם השני בלימוד תורה בכל מקום וזמן.
חלק גדול מאחינו שמעולם לא טעמו מתיקות התורה, על ידי שהתאחדו והצטרפו ללימוד משותף בתורה הקדושה, ובפרט ללימוד גמרא יום יום חוק ולא יעבור בחבורה, על ידי כך נמשכו עוד ועוד ללימוד התורה והתקרבו יותר לאביהם שבשמים.
מכל זאת אנו יכולים לראות מה הכוח האחדות שבעם ישראל, על ידי שממתינים ל'אחרון שבישראל', שלא מוותרים על אף יהודי, ומבקשים על כל נשמה ישראלית שתחזור לצור מחצבתה. הדרך הטובה ביותר לחבר יהודי לקדושה ולבוראו זה על ידי לימוד תורה ובפרט לימוד גמרא, וכפי שמקובל בחסידות ברסלב שאמר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א שעל ידי לימוד גמרא האדם ממשיך על עצמו צלם אלוקים ודבק באלוקים חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.