אני כותב שורות אלו לאחר שנודע לי על פטירתו של הפוסק הגדול הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שהוא מזקני גדולי רבני דורנו, הוא היה מן היחידים בדור שאפשר לומר כי נהגו בו כבוד מפני שהתרחק מן הפוליטיקה, הוא נמנה על הדור הקודם של רבנות מזן אחר, חבל שהדור הזה נכחד ואיננו עוד, נותרנו עם בודד כל האחרים הם בני דור חדש שהביאו עימם סוג חדש של רבנות והנהגה, עולם שונה, שאין לו עוד את הטעם שהיה של רבנות בעבר
לזכותו של הרב וואזנר ייאמר כי בניגוד לרבנים שחלקם מוקירים אותם ואחרים נגדם, הוא זכה שרוב רובו של הציבור ואולי אפשר לומר החלק הכי גדול בציבור האשכנזי אהד אותו, ובימינו אין זה ענין של מה בכך, זוכים לכך רק בודדים, מפני שאתה יכול להיות הכי טוב, ודווקא בשל כך תקנה לך מתנגדים
אישית היתה לי הזדמנות לפגוש אותו בטיסה מישראל לארצות הברית ישבתי יחד עמו - זה היה לפני שלשים וחמש שנה, השיחה עמו היתה מאוד מעניינת, לא אשכח, הוא סחב עמו ספר תורה, ושאלתי אותו מדוע, האם חסרים ספרי תורה באמריקה, ואמר לי כי לכל מקום שהוא נוסע הוא לוקח עמו את ספר התורה שלו
נכנסים לחג עם בשורה שכזו, אבל אסור לשכוח כי מדובר באדם גדול ובמי שזכה לאריכות ימים ושנים, ויהי זכרו ברוך
ובינתיים אני מאחל לגולשים ברכת חרות אמיתית מכל כך הרבה דברים שאנו עבדים להם, בשבת אני מרגיש את החרות כשאני בלי טלפון ובלי כל המכשירים האחרים משוחרר מהכל, חי כאדם נורמלי, ואיך שיוצאת השבת אתה שוב לצד אותם כלים וחוזר לעבדות, חבל שכך פני הדברים אבל זו המציאות, הטכנולוגיה החדשה החזירה אותנו לעבדות, אי אפשר היום לחיות רגע מבלי להיותר דרוכים לאתרים השונים לדעת מה קורה. בעבר הסתפקנו עם עיתון פעם ביום, עם מכתב פעם ביום, ועתה כל חמש דקות אתה רוצה לדעת מה קורה ומחפש את אשר התחדש, שאלו חיים לא נורמליים, אבל מאידך במצב שנוצר, כשכל כך הרבה אוייבים מנגד, אין ברירה, אסור לפספס רגע מפני שזה קריטי. ובכל זאת, יומיים בלי כל אלו לא רק חרות זה עונג אמיתי
נשוב לדווח במוצאי יום טוב שני של גלויות ביום ראשון בלילה, ועד אז, אני מאחל לגולשינו חג כשר ושמח
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.