ראש הישיבה היה רבי משה שמואל, המשגיח באותן הימים - לפני שנפרדו - רבי שלמה וולבא, ישיבה שבאותן הימים היתה מן הטובות שבישיבות, וישנם המאמינים כי ישיבה טובה היא בשל ראש ישיבה מוצלח, אז אספר לכם, שלא בכל מקום זה כך, ישנן ישיבות מוצלחות בזכות המנהלים ולאו דוקא בזכות ראש הישיבה
לא כל ראש ישיבה מסוגל ויכול לנהל גם את הצד הגשמי, ואוסיף, שגם בקשור לרוחניות של הישיבה לא תמיד ראש הישיבה הוא האיש לכך. לשם כך יש משגיח, אבל גם הוא לא תמיד הגורם שבגללו הישיבה מצליחה, לעיתים מנהל טוב הוא זה שמחזיק את הישיבה נכון וגורם שהכל יעבוד כמו שצריך
ר' רפאל שפירא היה מנהל מסור, אני מדבר על לפני ארבעים ושבע שנים כשהיה מגיע עם הסטודבייקר רכב של הישיבה מפתח תקוה לבאר יעקב, אחד הבחורים ששמו היה שייקע ווייס היה הנהג של הרכב מביא את הראש ישיבה ואת אחיו כל יום וגם לוקח אותם יחדיו הביתה, ראש הישיבה עדיין לא גר בבאר יעקב, רק מאוחר יותר לקראת סיום הלימודים שלי בישיבה סיימו לבנות את הבנין למגורים לצד הישיבה והראש ישיבה עבר לגור שם יחד עם קבוצת רמי"ם
ר' רפאל היה מאותו זן ליטאי מקורי, מעולם הישיבות של אז, אהבתי אותו, וחבל על אותו דור שנכחד ואיננו, אני חוזר לאחור חמישים שנה ומסתכל סביב היכן כל אלו שהיו ואינם עוד, דור חדש בא לעולם, וחבל שאינם אותו דבר, מדובר במשהו אחר ושונה. באותן שנים לישיבה היה תוכן ישיבתי, בימינו תוכן פוליטי וההבדל הוא תהומי, הרספקט שהיה אז לראש ישיבה ולמשגיח אינו קיים עוד היום, החוצפה תפסה את מקום העדינות, בני הישיבות בימינו גסים יותר, התחנכו כך, מה שלמדו אז בשנה לא לומדים היום בעשר שנים ומסיבה פשוטה, מפני שאז לא היו עיתונים בראש אלא לימוד, ואילו היום פוליטיקה ועיתונים שמכלים את הזמן ואת הכח
כשאני נזכר ברבי רפאל ז"ל אני נזכר באותן ימים יפים, איפה הם, היו ואינם עוד
חבל על דאבדין
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.