איתא במדרש :
ילקו"ש (פנחס,תשעו) היה משה סבור שבניו יורשין מקומו ונוטלין שררותו .התחיל
מבקש מאת הקב"ה יפקוד ה', וכו' .
אמר לו הקב"ה : " משה לא כמו שאתה סבור אין בניך
יורשין את מקומך אתה יודע שהרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד
והוא היה
משכים ומעריב בבית הועד שלך לסדר הספסלין ופורס את המחצלאות הוא יטול שררות
לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה.
תימה גדולה. כאן . התורה מעידה על משה שהוא העניו מכל אדם על פני האדמה , ומעולם לא ביקש לעצמו דבר.
ומה ראו חז"ל לספר לנו סיפור כזה עליו ? וכי בצל קל היו ושמעו את דברי ה' ?
אלא , שדברי חזל נכתבו לדורות. ידעו שיבא דור שיטענו הטוענים שיש אנשים שאין להם נגיעות ( לגמרי במקרה - "פון אונזערע" ).
ובאו חז"ללמדנו : אין מציאות כזאת - שאין נגיעה.
בברכה
מבקר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.