מבוקש: מבוגר אחראי

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

אנחנו רגילים להתהדר, בעיקר כלפי חוץ, כמה הציבור שלנו פועל ועושה למען החברה בקרבה אנחנו חיים. גאים ב'יד שרה', 'עזר מציון' 'ידידים' 'עזרה למרפא' ועוד שורה ארוכה של עשיה מבורכת.

הדברים נעשים ונזכרים בעיקר על רקע הצטדקויות שלנו שאנחנו כן תורמים לחברה כללית ולא כפי שאנחנו מצטיירים לרוב, כסחטנים שרק נהנים מעבודת והגנת החברה החילונית ולא תורמים כלום.

איני רוצה להכנס בזה לעצם נושא אי שרותנו בזרועות הביטחון. לטעמי, איבדנו את הצפון והמצפון בכך שאיננו דנים כלל בגופם של דברים. האם נכון, עפ"י הדין והיושר, להותיר את סכנת החיים לשכנינו החילונים או שמא עפ"י דין חובה על כל יהודי להיות שותף להגנת עצמו ומשפחתו. (פלא בעיני איך לא מתביישים לענות את התשובה הצינית 'אנחנו ממיתים עצמנו באוהלה של תורה'.)

בראשית המדינה חרדים שרתו בצה"ל. אגודת ישראל פעלה לארגן את נאמניה ביחידות מיוחדות (כל עוד התאפשר הדבר). מ"מ פשטות הדברים היא, שבעת סכנה מוטלת חובה (גם הלכתית) ואין אדם רשאי למלט נפשו ולדחוף מישהו אחר אל מול קני הרובים.

איני דן בזה, לא משום שאין על מה לדון, אלא משום שאין עם מי לדון. אנשים נעולים בעמדותיהם ואין בוחן דרכיו. הדברים הוזכרו רק אגב אורחא של הנדון אותו רציתי להעיר.

כל הציבור שלנו חי בהרגשה ('ידיעה', אם תשאל אותם) שהדור מונהג ומנוהל ע"י 'גדולי הדור'. זו פנטזיה שגובה מאיתנו קורבנות בנפש. הבאתי כאן את הדוגמה של שרה שנירר, שלא שמעה בקול גדולי הדור (בטעות. היא סברה שהבו"ה שאמר לה הבעלזר כוונתו שתלך ותקים בתי"ס. אשר לא עלתה על ליבו כלל) והצילה את דורה ואת הדורות הבאים בהקימה את 'בית יעקב'.

יש דברים נוראיים שקורים כיום בחברה שלנו ואינם מטופלים, בגלל הטעות האופטית כאילו גדוילי ישראל מנהלים את הדברים. חושבני שיותר טוב להודות שאינם עושים זאת ואין להם כוונה לעשות זאת, מאשר לומר שדם כל נפגעי המפלצים על ידיהם (מדשתקי, ש"מ דניחא להו!!).

התעוררתי לכתוב על כך משום שלאחרונה אנחנו נקראים שוב ושוב לתרום כסף לאנשים שנפטרו ולא היו מבוטחים ב'ערבים'.

'ערבים', כמו כל גוף חרדי ששווה משהו, הוקם ע"י יוזמה פרטית של מאן דהו. אף אחד ממה שאנחנו קוראים גדוילי ישראל לא יזם הקמת אף אחד מהארגונים (בהיות שכל חרדי נועץ ברבותיו, ממילא יצא שהם עורבו בכך). כמדומני שרק החינוך העצמאי (זה שלא מוכן לשתף את בעלזא) הוקם ביוזמת גדוילים. כל שאר הגופים החרדיים (כולל יד/לב לאחים, ערכים וכדו') הוקמו ביוזמות פרטיות של יקרים.

אה, כן. גם וועדת הרבנים לענייני תקשורת הוקמה ע"י כל גדוילי הרבנים...

לפני שהקימו את 'ערבים' היה פולמוס בציבור שלנו. מיום ליום התרבו הנפטרים ועסקני צדקה שחיפשו דרכים לגייס כספים מאנשים, פירסמו תמונות מזעזעות ומביכות של משפחות הנפטרים. הדבר גרם ביזוי גדול לנפטרים ומשפחותיהם וגם התרומות התמעטו והלכו. כמה אפשר שוב ושוב עם תמונות "היתומים שאין להם מה לאכול"?

לטוב יזכר שמו של שמואל ליאני שליט"א, שהגה ויזם את הקמת ערבים. מה יותר הגיוני מאשר לעשות ביטוח-ערבים שבו כל מי שחותם מתחייב לסייע למשפחת מי שנפגע ובכך גם קונה שקט לעצמו ויודע שמשפחתו תטופל היטב אם וכאשר האסון יכה בהם חלילה.

לצערנו הרב, 'ערבים' לא סידרו מנגנון של פירסום וכבוד לרבנים החותמים וכיום אין מי שמעודד אנשים להצטרף ל'ערבים'. הרוצה יחתום ומי שאינו רוצה, לא יחתום. הבעיה היא שאנשים בחוגים שלנו התרגלו לעשות רק מה שאומרים להם ואם אין מישהו אחר שאומר להם מה לעשות, פשוט אינם עושים. העובדה היא שיותר ויותר נפטרים מתגלים כחסרי ביטוח-ערבים ושוב ושוב אנחנו נקראים לתרום למסכנים.

מודה שבכל פעם שאני רואה מודעות כאלה קופצת בי התנגדות קשה. למה שאתן לך כסף, אם אתה עצמך לא דאגת למשפחה שלך? למה אני צריך לדאוג למשפחה שלך, יותר משאתה דאגת להם?? אמנם, הטענה היא על הנפטר והמסכנים הם אלו שנותרו, אבל מודה שאני צריך להתאמץ לאסוף אמפתיה למשפחת הנפטר האגואיסט.

למעשה, אין לבוא בטענות לאף אחד. בידוע שאנשים עושים רק מה שאומרים להם. לכן אתה יכול להיות "תלמיד חכם עצום" "עסקן ובעל חסד" "מחנך דגול " ועדיין להטיל את משפחתך על כתפי זולתך, כי פשוט אף אחד לא אמר לך שחייבים לחתום על ערבים.

בעיני, זו הודאה גמורה בכך שאין לנו הנהגה. לא יכול להיות בן אדם בוגר ואחראי שלא יאמר לנסמכים עליו שחובה עליו לסדר 'ערבים' למשפחתו.

העניין ברור ופשוט גם לטובת המשפחה וגם לטובת הציבור ככלל. אם שוב יתרבו מקרי השנור המזעזעים הללו, שוב נחזור לימים בהם לא מצליחים לאסוף מה שצריך לטובת המשפחות.

מי שמרגיל אנשים שלא יחשבו, אלא יסמכו עליו שהוא חושב עבור כולם, נושא באחריות של חוסר האחריות המשווע הזה.

אז תענה לעצמך בכנות: האם יש מבוגר אחראי בסביבה?

 

חרדי בעולמו