בפרשתנו נאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'".
נשאלת השאלה מדוע התורה כתבה 'למסור מעל' ולא כתבה 'למעל מעל', ומובא בשם הרד"ק בספרו 'השרשים', כי 'למסר' הכוונה שמסרו נפשם למעול מעל בה', שהסטרא אחרא וכוחות הטומאה הלכו במסירות נפש כדי להכשיל נפשות בני ישראל.
על דברים אלו מאריך בספר 'הלקח והלבוב', כי נגד הכוח של הסטרא אחרא, היה צריך כוח עצום של קדושה, והוא כוח המסירות נפש שיש לבני ישראל.
ומביא בשם הרבי ה'בית ישראל' מגור זי"ע, שלכן כתוב "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא", 'וימסרו' הוא גם כן מלשון מסירות נפש, כי נגד המסירות של המדינים וכוחות הרוע, היה צריך כוח של מסירות של בני ישראל בלב ונפש.
כמה פסוקים לפני הפסוק הנ"ל כתוב "וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא", וכתב בספר 'קול שמחה': "פירוש, שתחלצו דעה שלכם- מאתכם, ואז תהיו אנשים לצבא". היינו, שאנשי הצבא היו צריכים לסלק כל נגיעה עצמית, ורק מתוך כך היו ראויים להיות בצבא ה' נגד מדין.
וזוהי מסירות נפש של ממש, להיות כולו לשם שמיים בלי חשבונות. כי הרי לשם כך צריך האדם לבטל כול מיני נגיעות אישיות מצד גופו לכבוד, לממון וכיוצא, אלא רק לחיות בביטול גמור לרצון ה' יתברך.
דיבורים אלו מאוד נחוצים לזמנינו, שהרי אנו רואים בחוש איך הרע הולך ומתפשט בכוחות הנראים כ'מסירות נפש' למען הרע. ולא רק בגשמיות מה שרואים אצל 'מחבלי הטרור' המתאבדים, אלא גם מצד הרוחניות, שהרע משתמש בכול האמצעים לטמאות נשמות בני ישראל.
הסטרא אחרא בתקופתנו הוא בבחינת 'למסור מעל בה'', כי טומאת הרחוב הוא נורא ואיום, כנמשל לנר קודם שהולך להיכבות הרי הוא בשיא עוצמתו, כן עתה בדור האחרון קודם ביטול הרע הרי הוא בתוקפו בכוח עז מאוד.
והעצה לנצח המלחמה היא, למסור נפש של ממש להישאר נאמנים לה' ולתורתו, צריכים לעשות פעולות של מסירות נפש לשמור על קדושת היהדות.
יהודי צריך לעמוד על עמדו בתקיפות, ולא להתערבב בכול הדברים הפוגמים בקדושת הנשמה הטהורה שבקרבו, אלא להזכיר לעצמו בכל עת מה שאומר ר' בונם: "שתחלצו דעה שלכם מאתכם", להיות מקושר ונאמן לעצמיות שלך, ללכת נגד המקובל ברחוב ולא להתפעל מכול מה שאחרים עושים וחושבים.
וזוהי העבודה של בני ישראל בדורינו לקיים "החלצו מאתכם", לסלק הנגיעות של תאוות הגוף המסמאות את העיניים מלראות את האמת. אלא להתבונן ולהיות בעל דעה ישרה וזכה, וכך ללכת בקומה זקופה לעמוד כחומה נגד כל הפרצות.
עוד נאמר בפרשתנו "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש", ומובא בספרים הקדושים שכדי להעביר את אש היצר הרע שנמשך לתאוות, יש להחליף באש של התלהבות וחמימות לעבודת ה'. לקיים את מצוותיו יתברך בשמחה ובהתלהבות, להתפלל וללמוד תורה באש קודש, ללכת עם חשק ותשוקה להיות קרובים לאבינו שבשמיים.
ובאותה מידה, את אותו ה'מסירות נפש' שיש לטומאה להחשיך ולהעלים כבודו יתברך, כך על יהודי להתחזק במסירות נפש לגלות ולהאיר שם כבוד מלכותו יתברך בבריאה.
אנו נמצאים בימי בין המצרים, ימים שבהם אנו מבקשים ומתפללים על בנין בית המקדש, וכדי לבנות את בית המקדש עלינו להראות להקב"ה שאנו באמת רוצים אותו בכל לב ונפש.
אומרת הגמרא (בבלי ברכות לג ע"א) "כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו", עיקר הדעת זה להפנים את מה שאומרת לנו התורה "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". ליהודי יש את הזכות להמשיך על עצמו את דעת האמת שיש ה' אלוקים אשר בידו נפש כל חי, ויש תכלית לבריאה והיא- לדעת ולהכיר אותו יתברך.
כותב רבי נתן מברסלב זי"ע: "ובשביל זה ברא כל העולם, בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו חז"ל "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".
"כי השם יתברך ברא הכל כדי שנדע ונכיר את שמו יתברך, שצמצם עצמו בכמה צמצומים וברא את כל הבריאה כולה, וחנן אותנו דעה והשכל עד שיש לנו כח לידע ולהאמין בשמו יתברך, לידע ולהודיע ולהודע שיש רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין, יחיד קדמון, מנהיג ומושל, הוא היוצר, הוא הבורא, ובאמת ה' אחד ושמו אחד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.