יוסף נווה - שיר של ענווה

 

לך יקר,

יודע מדוע בפרשתנו נאמר,

והאיש משה מאוד ענו?

כי ראה הדור האחרון,

שמול ניסיונות רבים יעמוד.

דור שאיתנים באמונה בבוראם,

ומעלים נחת רוח ושמחה לפני יוצרם.

אמר לעצמו כמוהם איני יכול להיות,

הם חשובים יותר ממני, הנביא הגדול,

לכן נהיה קטן ועניו בעיני עצמו.

אח אהוב!

כשתעמוד מול ניסיון זכור את מעלתך,

יותר ממשה רבינו הנך,

כמובן באיזו שהיא מידה.

אל תהיה חלש בעיני עצמך,

אלא התחזק והגבה רוחך.

האמן לעצמך,

לא ליצר, מסוגל אתה.

בך בחר הא-ל הנורא,

שבדור הזה הביאך.

לא נטש אותך לבדך במצולות,

באומרו מעכשיו הסתדר עם המצוות.

אלא הכול יכול,

נטע בך כוח להתעלות.

כוחות נפש בך טמונים, מהאבות הקדושים בך מושרשים.

ומעתה התבונן בתוכך, ותגלה נשמה יקרה מפנינים.

תן לה דרור לצאת לחופשי, לחלות פני מלך חיים.

זכור עצמותך,

מכסא כבוד חוצבתה.

לא נאה בבוץ לשהות,

אלא רק לקשט נשמתך בנוי ויופי תורה ומצוות.

שמח בחור בבוראך,

שעל ידי שמחה תצא מן המיצר.

כל מרירות תוכל למתק,

רק חזק חזק ותתחזק! 

(מעובד מתוך הספר 'הלקח והלבוב' על פי דברי האדמו"ר האמצעי מחב"ד רבי דובער שניאורי זיע"א)