מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
בחסדי השם ובחסותו של ר' חיים אני כותב כאן בערך שנה. חלק מהדברים שאני כותב 'מביאים את הסעיף' לכמה יראים ושלמים (יראים לחשוב ושלמים עם חסרונם), חלק אחר גורם לאנשים להרים גבה (מה, יכול להיות חרדי שלא מתרגש מנשות הכותל? מרפורמת הכשרות של כהנא?) ואולי יש גם כמה המהנהנים בהסכמה, לפני שמרפרפים לקטע הבא.
לאור חוסר הפופלאריות של כתיבתי (תראו איך הנבל הזה מסתתר מאחורי מקלדתו. זה לא חוסר פופולריות של הכתיבה שלך. זה חוסר פופלריות של הדעות שלך!) נשאלת השאלה, מדוע בכל זאת ואף על פי כן, אני זקוק כל כך נואשות להסכמתם הגורפת והמלאה של כל הקוראים? יסלח לי החרדי בגולמו, אבל ברור הדבר שהוא זקוק למאה אחוז(!) של הסכמה. עובדה שהוא כל פעם מתחנן למי שלא מסכים איתו, שלא יקרא אותו. מה איכפת לך שיקרא אותך מישהו שלא מסכים איתך? מהו שיגעון הגדלות הזה שכ-ו-ל-ם צריכים להסכים איתך? איזו ילדות עשוקה עברה עליך שאתה זקוק להסכמה מקיר לקיר??
בשל שאלות אלה אני מרגיש נאלץ להודות, להתוודות ולהסביר, מדוע אני זקוק להסכמה גורפת כזאת.
זה נכון שזה קשור לרופא שלי, אבל לא לרופא הנפש, אלא לגסטרונום. הוא טוען שאם לא תִּמָּצֵא סיבה לאולקוס, לא נדע איך לרפא אותו! הדבר הזה הבהיל אותי מאוד והחלטתי לעשות כל שבידי כדי לעבוד בצורה מסודרת. הסתבר לי שמי שמרגיש צורך להסכמה מלאה מכל קוראיו והדבר הזה לא קורה (כמובן) אזי העצבים שלו יגרמו לאולקוס. כך יהיה הסבר לתופעה וניתן יהיה לטפל בה.
במחשבה שניה (רואים כמה טוב שיש מחשבה שניה?) אני חושב עכשיו שאולי בעצם עדיף, במקום לנסות לגרוף מאה אחוז של הסכמה, פשוט להתעלם מדעתם של אחרים על כתיבתי ודעותי. אולי באמת עדיף שכלל לא יהיה לי אולקוס (כיב קיבה, בעברית תקנית) מאשר שיהיה לי אולקוס מוסבר??
במחשבה שלשית נראה לי שזה הכיוון הנכון. בשביל מה אני צריך בעיה שהרופא ידע איך לפתור אותה. לא עדיף שלא תהיה בעיה בכלל??
חבל שלחכי"ם ועסקנים שלנו אין הגיון מקביל לזה והם עדיין עסוקים בלהבעיר מדורות שהם יוכלו לכבות אותן (בעזרתם הנמרצת של חברי הזרוע המועצגתית, שיודעים להורות להם לעשות, בדיוק את מה שהם עושים).
התועלת העצומה שיש לנו מהמועצגטיסטים היא המלבבת מכל. איזה מזל שמגיעים אדמורי"ם שיודעים להסביר לשר התקשורת שגזירת גזילת פרנסתם של שודדי הציבור המתכנים וועדת הרבנים לתקשורת וכו' היא גזירה קשה כגזירות יוון. ואיזה מזל שראשי ישיבה ות"ח יודעים להמשיל ולהסביר שניתוק שיעורי הרב עובדיה, ברסלב, ר' אריה שכטר וכו' וכדו' הינו חובה מלאה על כל מי שעמדו רגליו בהר סיני ומי שמפריע לזה עושה ליהדות החרדית שואה. כן, שואה. לא פחות. הכרתי הרבה ת"ח וצדיקים, אבל מוכשרים כמו אלו? לא ראיתי ולא פיללתי מעולם. אם לרע"א היה מחצית מהכישרון שלהם, לא היה נשאר שום צ"ע בגיליון הש"ס!
כך מסודרים תפקידים וכיבודים לעסקנים
לזרועותיהם ומי שסובלים מאולקוס הם רק הבוחרים שלהם. אלה גם אלה יכולים להמשיך
להילחם בכותל הרפורמי, בכשרות של הרבנות (לא נגד כשרות הרבנות, אלא לערוך מלחמה
שמשגיחי הרבנות ימשיכו להתפרנס), בציבור שצורך תקשורת (וחייב להמשיך ולממן את
וועדת העושק בענייני תקשורת), ובכל מה שאינו נוגע לנו. דילגתי על נושא הגיור, כי
ייתכן שבזה כן צריך להלחם. איני בקיא בנושא, כדי הבעת דעה.
חרדי בעולמו
- - - - - -
בשולי הדברים ובלי קשר לשום דבר: בבקשה
שימו לב, יהודים יקרים, שאנשים נרצחים ומתים - לפעמים גם בדמי ימיהם.
לצורך כך הוקמה קופת 'ערבים' ומי שרוצה ליפול הציבור ושתחינות אלמנתו ויתומיו יצולמו בכל מקום, בבקשה שימשיך להתעלם ושלא יעשה מנוי לערבים.
המנוי ל'ערבים' לא מונע מיתה ר"ל. המנוי לערבים רק מחלק את העומס בצורה הוגנת בין כולנו.
מה ההיגון שאתה לא שותף לצרתם של אחרים ואתה מצפה שאלמנתך ויתומיך כן יתמכו ע"י אחרים?
סליחה שפלשתי כאן לתחום לא לי. פשוט לאחרונה מתרבים והולכים המקרים של נפטרים (ונרצחים) צעירים שרק לאחר מותם מסתבר שהם לא היו חלק מהציבור שנושא בעול עצמו.
וכדי בזיון וקצף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.