כל שינוי של יחס רגשי לגבי חיים ולדר לאחר מעשה העבירה האחרון של שליחת יד בנפשו - היא דוגמה מובהקת של שליטת הרגש במקום שליטת השכל ושפיטת דברים מתוך ראייה צרה ונקודתית במקום ראייה רחבה ומערכתית.
עצם העובדה שיהודי, או אפילו סתם אדם (אפילו מצרי ששעבד יהודים בפרך וזרק תינוקים בני יומם למצולות היאור) מגיע למצב מצוקה נפשי כל כך קשה (במקרה זה בגלל איבוד שמו הטוב והוצאתו לקלון) עד שהוא לא רואה מוצא אחר מלבד התאבדות, על כל הצער הבלתי נתפס שהדבר גורם גם למשפחתו - היא מציאות מהפכת קרביים ומעוררת חמלה לאין שיעור ובמלוא הצדק ("מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?).
בנוסף, בכל מה שקשור לדיני שמיים וידיעת הקב"ה את קשייו היצריים ואת חולשותיו של כל אחד ואחד - אין אתנו יודע עד מה ומבחינה זו "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
אך בכל מה שקשור לדיני אדם ולמישור קיום החברה והעולם בדרך התורה וההלכה ואפילו בדרך ארץ שקדמה לתורה - המעשה המבחיל והמבהיל הזה לא אמור לעורר שום חמלה כלל וכלל אלא את ההיפך הגמור.
מעשה זה בעצם מעביר מסר אכזרי ורצחני מאין כמוהו: "אני אעשה כל מה שלבי חפץ, אעבור בשאט נפש על איסורי חנק או אביזרייהו דאיסורי חנק יומם ולילה לאורך שנים ועם רבות ושונות, בגילאים שונים ובמצבים שונים, גם אם המעשים האלו עלולים להרוס בתים ולפרק משפחות, אך נפגעת יקרה, אל תעזי לרגע לחשוב על דיווח לגורם כלשהו (בעלך, רב, משטרה, עיתונאי) שיגרום לחשיפת מעלליי ולעצירתם, כי או אז אקח אקדח ואירה בראשי, ועלייך ייגזר לכלות את שארית חייך בייסורי מצפון בלתי נסבלים שהרי את היא זו שבעצם החזקת את האקדח וקיפדת את חיי כביכול והורדת ביגון שאולה את אשתי ואחיי ואחיותיי ובניי ובנותיי".
עם כל הצער ועם כל הכאב אי אפשר שלא לקבוע: אין לך "אונס" גדול מזה! אין לך ניצול מניפולטיבי של רגשות חמור מזה!
במיוחד כאשר יש לדבר גם השלכות רוחב עצומות של השתקת עוד המון פיות של מתלוננות פוטנציאליות על פוגעים אחרים.
אין ספק שיש כאן גם ניסיון להנציח את הספק עדי עד (כביכול הוחמצה השעה ורק אחרי תחיית המתים ניתן יהיה לברר את הדברים "בפניו") אלא שכל בר דעת מבין שלמרות האפשרות התיאורטית והרחוקה (שגם מתמששת לעיתים רחוקות ואשת פוטיפר תוכיח) להעליל על אדם עלילות מכוערות בתחום זה, ובמיוחד כשיש לו שונאים, אפשרות שהסבירות להתממשותה מתרחקת יותר ויותר ככל שמספר המתלוננות שאין כל קשר ביניהן רב יותר - ברור כשמש שאם זה היה המצב הרי שהנחשד לא היה נח ולא שוקט והיה רץ יום ולילה מרב לרב ומעיתונאי לעיתונאי כדי להוכיח את חפותו והיה שש על כל הזדמנות לעמוד מול המתלוננות ולהפריך את שקריהם אחת לאחת. במצב כזה גם אם מדובר במתלוננות גאוניות שלימדו לשונם דבר שקר בתחכום הכי יצירתי שרק ניתן להעלות על הדעת - הרי שזעקת וצרחת האמת שהיתה גואה על כל גדותיה ופורצת מלבו ומפיו ומכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של הנאשם לשוא - היתה משכנעת אט אט עוד ועוד אנשים בעלי מוניטין והשפעה, ובמיוחד כשמדובר באדם מוערך ומקושר כל כך, וכך היו מתגלים עוד ועוד "חורים" וסתירות במערך העלילות וחומת השקר היתה הולכת ומתפוררת מיום ליום ולא היה נותר ממנה אבן על אבן עד שכורי הבור היו נופלים ונקברים בו לנצח תחתיו ומוקעים על העמוד לעולמי עד כמעלילי עלילות שפלות ונבזיות, אויביו היו לובשים בושת ועליו היה צץ נזרו ביתר שאת ויתר עוז.
העובדה שהוא ברח לחלוטין מזירת ההתמודדות וגם כאשר נטלו את כל הישגיו מידיו (השעו אותו מיתד נאמן ומשידוריו ברדיו קול חי הוציאו את ספריו ממדפי החנויות, וכו') הוא בחר, כביכול בעצת מומחים, לשתוק ולהסתגר, וגם כאשר ניתנה לו הזדמנות להופיע בפני בית דין שהיה יכול לנקות את שמו - העדיף להפריח תירוצים ("כבר גזרו את דיני") ולא למצות עד המקסימום את האפשרות שנפתחה בפניו "להוכיח את צדקתו" (הוא הרי טען בתחילה שלא ניתן להתגונן בפני מתלוננות שאין הוא יודע את שמם, אז בית הדין הרי כן איפשר לו לעשות זאת כעת!), ובסופו של דבר נדחק עד לאותה פינה נוראית יחידה שנותרה פתוחה בפניו אי שם למרגלות קבר הבן בבית הקברות סגולה בפתח תקווה - מעידה כאלף עדים שהמצוקה הגדולה לא היתה מצוקתו של "כשר שנחשד" אלא של "אשם שנתפס".
שוב, איננו יכולים לשפוט בדיני שמיים וייתכן גם ייתכן שבבית דין של מעלה, שם שוקלים במשקולת של זהב כל חוט שערה של מעשה טוב מול קשיי יצרו של כל אדם ואדם בנפרד לא ראי זה כראי זה ולא ראי רגע זה כראי הרגע שאחריו ותקופת חיים זו כתקופת חיים אחרת וכו' וכו', ושם גם יכולים לשקול לעומק העומקים את המצוקה בה היה כל אדם ואדם נתון עד שנפל לאן שנפל ולבסוף אף עשה מה שעשה וכו' וכו' - ייתכן שדינו של אדם זה שם הוא אחר ממה שנראה לעינינו כאן בעולמנו, אך עם כל החמלה וההבנה שעוד ניתן להרחיבה ולהעמיקה ולשכללה ולחדדה ולהוסיף עליה כהנה וכהנה - חשוב תמיד לפזר את ערפילי הרגש/נות ולראות את הדברים במשקפי ההסתכלות הרחבה והשכל הבריא והישר, ולתת את כל האמפטיה לנפגעות והנפגעים הרבים ובפרט במצב בו דרך ארוכה מאד עוד לפנינו בכל מה שקשור לטיהור המחנה וביעור קוצים מן הכרם (שיחזרו בתשובה שלימה לחיים טובים וארוכים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.