על משפחתו של המפלץ

 

מאת: חרדי בעולמו

 

עולה כאן הד לקול הנשמע תדיר בבתי דינים: אכן, הפושע פשע, אבל במה אשמה משפחתו??

הרי פסיק רישא הוא שבפרסום גנותו משפחתו תפגע אף היא, הן בכבודה והן בפרנסתה. אכן, ראויה ומבורכת הרגישות להיפגעות מי שאינם פוגעים. יתר על כן, מן הדין יש לשמור גם על כבודם של הפוגעים עצמם, אפילו בעת הלקאתם בפומבי.

השאלה היא האם בשל הצורך לשמור על כבודם של בני המשפחה, מותר להפקיר את הנפגעים? חיי מי קודמים, של הנפגעים, או של הפוגעים ומשפחתם??

אני חושב על ילדיו של המנוח. אלו שגדלו בצילו של אביהם הגדול, הנכבד בכל מקום, המתקבל בזרועות פתוחות בבתיהם של גדולי ישראל. הילדים עם האבא שהכי אפשר להשוויץ בו בעולם, זה שמעיו מגלים לו את 'ההשקפה הנכונה' והוא דַּבָּרָם של גדולי ישראל. חושב עליהם ולא מצליח לקלוט את גודל שברם. הקטנים שבהם, יגדלו לתוך סביבה מקרבת-בשקר (כי כולם יודעים בסתרי לבבם שאביהם רב-טבחים היה). הגדולים לא ישתחררו לעולם מחוסר היכולת להאמין לאיש. איני יודע באיזו מידה היו הילדים חשופים לפשעי אביהם ולנכלוליו מול זוגתו שתבלח"א. מניח ומקווה שאביהם הסתיר מהם, לא פחות משהסתיר והכחיש מול מעסיקיו, רבניו וגדוילנו. יש לקוות שמעולם לא תפסו אותו מפלרטט-בכוח עם אשה כלשהי שבאה לדרוש עצתו. מקווה, אבל לגמרי לא בטוח.

באיזה עולם גדל ילד שרואה את אביו פועל כך? בשביל להבין חלקית את התנפצות עולם התום של הילד. צריך לקרוא את שברו של שייע בריזל (גגלו).

אני חושב על כלותיו וחתניו של המנוח. אלו ש'זכו' להכנס לביתו של אחד מאושיות החברה החרדית-ליטאית ומצאו עצמם בביתו של אוסר נשים ואונס ילדות. לא מצליח להפנים את שבר עולמם של המחותנים שנכנסו לחובות כספיים הרבה מעבר ליכולותיהם, רק בשביל להיות 'חתנא דבי נשיאה' בביתו של הסופר המהולל והיועץ החינוכי היותר מפורסם בעולמנו החרדי. איך מרגיש עכשיו המחותן המרומה? מה יש לו לעשות עם כאבו ותיסכולו הנורא?

אני לא מפסיק לחשוב על אביו היקר והמכובד של המפלץ. עד לא מכבר עוד היה גורר, דבר יום ביומו, את שמונים שנותיו אל משרדו המעופש שבישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה, שם עבד במשרד שרק תמונות רבנים ועשרות ספרי של בנו-כבודו קישטו את קירותיו. איך נשבר עולמו בבת אחת. להיכן לוקחים כל היקרים הללו את שברי לבבם ועולמם? מי יבין רגשותיה של אם יהודיה שגדלה את בנה עדי הגיעו אל פסגת ההישגים והכבוד החרדי ואז מוצאת אותו מוטל אל אשפת הנואפים והאנסים. לב אמא יהודיה, מי ידעהו.

יותר מכל יוצא לבבי אל אשת הפוגע. היא, שידעה והתעמתה איתו לא אחת, שבפניה כיחש וכיזב ואף איים בהתאבדות, היא, שידעה, הרגישה ומצאה עקבות והכירה את בעלה עז הפנים שיכחיש גם אם ימצאוהו וחצי תאוותו מצולמת בידו. היא, שידעה כל השנים למי היא נשואה ולא יכלה לומר מילה. איזו ברירה איומה עמדה בפניה?? הרי אם תפצה פיה, גדול הסופרים החרדים יכפיש באפר את פניה. אל מי תפנה? אל הרבנים? אלו יאשימו אותה שאינה מספקת את תאוותו ובכך 'מאלצת' אותו לפנות 'החוצה'. היא, שהכירה וידעה כל חייה את עולם השקר מצידו הפנימי והמכוער, היא שבכאבי לבה ייחלה לא אחת למותו של בעלה המנאף ומגדף, תצטרך לשאת מעתה ועד עולם את רגשות האשמה על ייחוליה לו. היא, שכל חייה היו תלויים בכבודו המדומה והמרומה, ידעה שהיא שותקת מחוסר ברירה. מן הסתם חוותה הקלה והתעוררות-תקווה בעת התפוצץ הפרשה. לא ימלט שעם העלמותו, חשה גם הקלת מה. אי אפשר לתאר כמה קשה לאדם לחוש הקלה לנוכח מותו של מישהו - ק"ו בן בנו של ק"ו לנוכח מותו של בן הזוג שלא אחת ייחלת למותו.

אני ער ורגיש מאוד לאנשי המשפחה ובני הבית. כואב ודואב ליבי על תמימים לא אשמים אלו. אבל. אבל הרגישות, הכאב, וההיזהרות מפני 'פגיעה בבלתי מעורבים', לא יכולה לבוא על חשבון רציחתן של עשרות או מאות נשים. המחקרים מגלים שרק 5% מהנפגעים מתלוננים. בהסתמך על כך ובהינתן שבינתיים יש 22 תלונות, אפשר לחשב שבינתיים ידוע לנו על מאות נפגעים ונפגעות!

צריך להיות תמים-עד-אובדן-ההכרה בשביל להניח שהתלונות כולן הונעו ממניע נקם על 'עזרתו לילדים'. אכן, הפרשה לא התבררה בבית משפט, אבל זאת בשל אוזלת ידה של משטרת הפח שלנו שסגרה את התיק (להזכירם, באשמת אונס ילדה!) 'מחוסר ראיות מספיקות להוכחה במשפט פלילי'.

אז כן, בהחלט, מקסימום רגישות והתחשבות במשפחה, אבל בשום פנים ואופן לא על חשבון ציפורן מציפורניה של ילדה תמימה שתיפול טרף לסוטה מסוכן. לא לבלבל בין רודף לנרדף!

מי שהתאכזר למשפחתו הוא הפושע הנאלח בעצמו. מי שמכסה על פשעיו, שותף הוא לפגיעה בנשמות הנפגעים והנפגעות הבאים. בדיוק כמו בעסקת שליט, ידוע מראש שיהיו נפגעים ואנשים חסרי אחריות משחררים החוצה פצצות מתקתקות, רק בהיסמך על כך שאין לנו, בעת השיחרור, את מספרי הזהות ותמונות הנרצחים.

נערים ופושעים משלו בנו, פורק אין מידם.

חרדי בעולמו