יום אחד התארח ה"חפץ חיים",
רבי ישראל הכהן מראדין,
בביתו של אחד מעשירי העיירה.
זה היה ליל שבת,
כל בני המשפחה הסבו לשולחן עמוס מטעמים.
ואז התחילו לשיר בקול רם:
"אשת חיל",
"שלום עליכם",
ואת כל הפיוטים שאומרים לפני הקידוש של שבת.
החפץ חיים רמז להם שהוא רוצה כבר לעשות קידוש,
והוא מבקש מהם למהר.
כולם מיהרו, ובדקות ספורות הגיעו לברכת הקידוש.
לאחר הקידוש, ביקש החפץ חיים מיד לקום וליטול ידים,
ולאחר מכן מיד לברך ברכת המוציא.
כולם הזדרזו,
לא הבינו מדוע.
החפץ חיים המשיך באותו לחץ וביקש את המנה הראשונה,
המנה העיקרית,
ומנת הסיום.
לאחר מכן,
ביקש לברך מיד ברכת המזון,
ורק לאחר מכן אמר:
"כעת בואו ונשיר שירי שבת!".
שאל אותו אותו הגביר:
"כבוד הרב!
אצלנו נהוג שמרגע שמגיעים מבית הכנסת,
ועד לרגע שעורכים את הקידוש,
עוברת לפחות חצי שעה,
ומהקידוש ועד לברכת המזון,
לפחות שלוש או ארבע שעות של מטעמים,
שירי שבת,
דברי תורה.
מדוע כבוד הרב קיצץ את כל העונג הצרוף הזה לכדי חצי שעה בלבד?".
אמר לו החפץ חיים:
"בוא ניגש יחד למטבח!".
הם ניגשו למטבח,
ראו שם את המבשלת, המשרתת,
אותה אחת שמדיחה את הכלים לאחר הסעודה,
ומכינה את המטעמים לפניה.
שאלו אותה:
"איך את מרגישה השבת הזו?".
היא אמרה להם שהיא מרגישה נפלא.
החפץ חיים ביקש:
"תפרטי יותר".
היא אמרה לו:
"בכל שבת אני מגיעה לבית באחת בלילה,
מעירה את ילדיי,
עורכת להם קידוש,
ואוכלים יחד בחופזה.
היום, בזכותך כבוד הרב,
אני אוכל להגיע לבית,
לערוך שולחן כדבעי,
לשיר איתם שירי שבת,
וגם לשמוע מהם דברי תורה".
אמר החפץ חיים לאותו גביר:
"המלאכים יכולים לחכות,
המטעמים יכולים להיאכל בחיפזון.
אבל אשה אלמנה קודמת לכל זה!
והיא צריכה לאכול יחד עם ילדיה את סעודת השבת באהבה וביישוב הדעת".
סדרי העדיפויות לא מושתתים רק על גשמיות או על רוחניות,
כי בדרך כלל,
ואלי אפילו תמיד,
הגשמיות של החבר שלך זו בעצם הרוחניות שלך!
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.