מיישאלע

 

מאת יהודי פשוט

הוי אחי, הזכרת את מיישארים שלנו, את המאה שערים של פעם, את זו שהייתה מאה שערים שבטרם נשחת מראיתה ועוד שרה עליה כל החן רוח ונשמה שהעניקו לה בניה בוניה בדורות הקודמים. הזכרת אחי את אותה מאה שערים שנטורים אגודאים ומזרחיסטים היו חיים יחדיו מתפללים יחדיו ומתבדחים ביניהם כאחים המחבבים זה את זה את זה באין שטן ואין פגע. הזכרת את הימים שחריפי הקנאים היו בעלי נימוסים ונעימי הליכות. הזכרת אחי את קנאי כבוד השבת של מאה שערים שהיו יוצאים להפנות על מנת לקבל מכות ולא לפגוע חלילה בגופו או רכושו של איש. הזכרת אחי את מאה שערים הנקייה כלבבם של יושביה.. הזכרת את אורו הרך של שמש ימי הסליחות כשזרח מעל לסימטאות המיוסרות ונוגע בבתי האבן הצנועים כאימא טובה שתש כוחה . הזכרת את רינת שינונם של הנערים בכיתות החדרים שהדהדו מכל עבר. החשת גם אתה במלאכי השרת שעלו וירדו לטבול באווירה הקדושה..

הוי אחי מי זוכר היום את ריח השענק (בית מרזח) של פרקוביטש, את את צמח הסמרטוטן. את בית המרקחת העתיקה של אופלטקה, הזכרת את המגיד-רחצה רבי מענדל גפנר ואת הפרשנויות והמקווה-נייעס שלשו אפו והפיצו שם בחדר ההלבשה של בית המרחץ.  ההתפללת פעם אחי בישועס יאנקעב הנושק לשטיבלאך של מאה שערים. התזכור את הישיבע של הרב שולמן והשיעור היומי שנתן שם כשעה וחצי לפני זמן מנחה גדולה..

   חלונותיו הדרומיים של ישועות יעקב פונות לכיכר מאה שערים ואחד מהם נמוך עד לגובה כתפיך ואתה עומד לך בנחת ומביט לתוך אחת מבתי כנסיותיה היותר חביבים של  ירושלים הקדושה, שם הייתי עומד לפעמים וצופה בשיעורו היומי של הרב שולמן.   לא היה אותו כיכר שהזכרתי כיכר בשום עניין, אלא משום חיבתה של עיר הקדש נקרא כן, והיה בסך הכל רחבה די צנועה מרוצפת אספלט לפני מערכת המדרגות העשויות בחצי העיגול העולות לשערו המסוגנן של ישיבת מאה שערים. את אותן מדרגות אזכור לעד כי הגרויסער לופקה מלך משוגעי העיר (והעולם כולו..) עשאם לכסא מלכותו.  ולופקה הגדול היה יושב ברום המדרגות ההם עם בשבתות ושרביטו בידו כמין כמלך אחשוורוש שברח אלינו מהמגילות המצויירות. מול אותן מדרגות היה חלונו של ישועות יעקב  ואותו חלון היה נמוך כי לבית הכנסת ההוא היו יורדים כמה מדרגות מהרחבה, ואנחנו עמדנו אצל החלון וצפינו  בנחת ככל שחפצנו מבלי שמאן דהו הפריע לנו. כי לקראת סוף שעות הבוקר כמעט ולא חולף איש בשוק, בני המקום יושבים בכוללים והילדים בחדרים, וקולות רינת שינונם מלהיט את הדמיון ומטריף את הלמות הלב 

מראיתם של תלמידי הרב שולמן לא היו מרנין,  היה מעציב לראות אנשים שהיו פעם בעלי בתים נכבדים ורבנים נשואי פנים  והם רובצים לפניך כשקי קמח חצי ריקים ובוהים בכלום. היה שם גם יהודי הונגרי עדין טוב מראה וטוב מזג שעבר את מוראות השואה נישא לאשת חיל והקים משפחה לתפארת ולפתע עבר אירוע מוחי ונשתטה, והוא היה בא ועומד לאורך השיעור מהורהר אצל הבימה ומדי פעם מתפרץ ומודיע: כלל יסרואייל ברויך א שיעה מען בריך בייטן דע הייליגע באשעפער דאס מאשיאה צדקייני זאל שוין שנעל קומען יא יא.. ועוד אומלל אחד היה שם שהיה יושב כפוף ראש ומסביר בלחש את צרותיו לעצמו, וובוודאי שכאב לראות דירבונים המסכן שיצא מדעתו אחרי שלש שנים באושביץ, הוא שכב על ספסל בקצה בית הכנסת אצל גדר עזרת הנשים שחותנתי ההצדקנית ע״ה הייתה מתפללת בה.  והמסכן מתלחש עם עצמו ומייבב מדי פעם: הוי דירבונים וועלן מיר הארגענען 

הרב שולמן שנקרא בפי תלמידיו דער רעבע היה איש מזורז כבן שישים, הוא היה כחוש נמוך בעל זקן מטופח ולבוש אירופאית, הוא נראה לי מסוג הבריות הכשרוניים שאינם מעורבים עם הבריות וחיים להם בטוב על כוכבם הם. הוא היה פעם חתנו של רבי הערש פסח פראנק רבה של ירושלים והתפרנס כל ימיו כרבה הסמוי של סנהדריה החרדית מטעם הרבנות הראשית. ייתכן מאוד שלא נמצאו לו מקשיבים לשיעורו בין החרדים במקומו והוא היה טורח למאה שערים ומקבץ איזה זקנים לשיעורו היומי שהיה נותן קודם זמן מנחה גדולה בבית הכנסת הקסום ישועות יעקוב הנושק לשטיבליך של מאה שערים. 

מטבע התלמידים שלא היה שיעורו של רעבע שולמן סתם שיעור ככל השיעורים, אלא שיעור מיוחד במינו שפתח בלימוד הצייטונג כדי לעורר את שאריות תאי המוח שעוד היו פעילים אצל חלק מתלמידיו והיה קורא לפניהם חדשות מעיתון שערים  ועירב בהם דברים דמיוניות שקרא בשום מקום ודינים מומצאים מהשולחן ערוך ההיתולי שלו, כמו דבר המחבר האומר: אסור להכות את אשתו, והוא מתרגם מען טארניט שמייסן די פרוי.. הגהה, ויש מתירים וכן נוהגים.. וממשיך באיזה פסוקים מפרשת השבוע וההפטרה ומסיים בדברי מוסר, ומוסרו של רבי שולמן זהב מזוקק שאולי עוד נשוב אליהם בבוא העת

אם פנית מרחוב בהר״ן לרחוב סלונים, בתחילתה של הרחוב הייתה בקתתו של טוסק אותה ירש מאבות אבותיו, קירותיה של זו עשויות גבס היו ולא ראו טיפת סיד מאז שהוקמו והבית כלו כמו מעוך ושוקע תחת משקל רעפי גגו הסדוקים. אבל איש לא נתן דעתו על אותה בקתה שחלונותיה המתפרקים היו כמו בוהים בעוברים בעיניה של קבצנית עיוורת ורעת מראה, ולא נשמע לי שמאן דהו הוזמן לבקר בתוכה מעולם. 

טוסק גירש את אשתו וגר שם בעזובה עם בנו המשונה שהיה מתלווה לו לכל מקום. אמרו על טוסק שהיה נצר בן אחר בן לאחד מאדמורי פולין הגדולים שבכל הזמנים, וכי הביא עמו ארצה כסף רב ועוד ירש ירושה נכבדה, אבל טוסק נשאר טוסק המשונה שבז לכל אדם ובאין דאגות של פרנסה עשה עצמו לקוזאק של קודשא בריך הלוחם את מלחמותיו.   פעם או פעמיים בשבוע היה האיש המשונה יוצא וחותם את בקתתו בבריח הברזל ותולה עליו את הכבד בכל המנעולים שנראו לי ועושה את דרכו לישועות יעקב. לא להתפלל הוא בא אלא ללחום את מלחמתה של הדת הוא הגיע, וטוסק הקטן והמרופט פוער את שפתתיו שנתקעמו מחולי ומחרף ומגדף את הרב שולמן המזרחיסט הטמא שבכל הטמאים המנוול בן אלף המנוולים וכו׳ ורעבע שולמן ממשיך בשלו כלא היה לא נע ולא זע. רק כאשר האורח האריך על הרגיל והתלמידים מסתכלים בו היה רבי שולמן נושא קולו בנעימת הפסוקים שאומרים ילדי חברות התהילים, ומזמר לקהלו בעליצות: קוקט נישט אויף איהם ער איז נעביך נעביך א צודרייטער.. וטוסק מתייאש מניף ידיו בתנועות ביטול ומסתלק לו עד לביקור מחאתו הבאה. 

 אך שמחתי ושמחת שאר אוהדי השיעור שלצידי הייתה בתלמיד החרוץ ורוח החיה של 'הישיבע' שנקרא מיישאלע תם שכך כינוהו חבריו בעץ חיים בקדמותו, אך ילדי העיר שבימי העניקו לו את השם מיישאלע קרעציגר על שם חזותו, כי פניו של אותו עני מגולחים וקוציים היו ומראהו סמוק כסלק ולחייו וסביבות עיניו מטולאים בכתמים לבנים ומתקפלים של פסורייסיס. אך גם לא היה מחזה מרנין יותר מלראות את מיישאלע העליז מרקד, וגם לא היו צריכים לאירוע מיוחד כדי להרקיד את מיישאלע המסכן הליז, פשיטא שבשעה שהרב פתח בזמר פצח מיישאלע הכדורי במחולו, ואף די היה שהרעבע קרא בדברי ההבטחות הטובות מהתפטרות הנחמה ומיישאלע העגול היה קם מרקד בשמחתו וכריסו הרחבה כמו מרקדת כנגדו, ובפעמים כשהיה מפריז על המידה היה הרעבע קורא מיישלה אהער!! ומצווה שיפשוט את ידו ויקבל עם השטעקאלע

מיישאלע התפרנס מהקבצנות אך לא היה מיישאלע שלי כשאר פושטי היד שהיו מתרוצצים כל בוקר כאחוזי תזזית  בין בתי הכנסיות ומקבלים גרושים, אלא שהיה מחזר בכל חודש בנחת ולפי סדר על כל הכוללים וישיבות הבחורים שברחבי ירושלים ומחברת עבה ווזנב עיפרון מחודד בידו, כל  מי שהעניק לו עשר גרוש היה נרשם בברכעצלאחע ביכל שלו, ומיישאלע מגיש את הפנקס עד אפו ורושם את הבחורים המבוגרים בשמם ושם יולדתם במחלקת ה׳חתן-מהר׳ ואת האברכים לפרי-בטן הרבה, ואם נתאווית לדף מיוחד שכולו שלך בברכעצלאכע ביכל וכי תהיה רשום באותיות רבועות גדולות אז המחיר היה חמישים גרוש טבין ותקילין, ועבדכם רשום שם כמה וכמה פעמים במחיר העליון ואני שמח לבשר שברכתו נתקיימה בחברי וגם בי על הצד היותר טוב לעילא ולעילא 

אמרו על מיישאלע שהוא צעיר בהרבה מכפי שהוא נראה ויש לו עוד ילדים בבית, ומשכילה מעשהו בכולל או ישיבה היה מיישאלע פוצח בצאתו בנעימה שמלווים בה את החתנים ההונגרים לבית הכנסת ומרקד את ריקודו והכל צוחקים מהלב ושמחים. שכניו סיפרו שאשתו של מיישאלע מקנאת לו לבעלה והעניה חוששת שלא יתן את עיניו הירוקות היפות באחרות, וזו נלוותה לו בכל אשר הלך והאשה בשייטל הצהוב הבלוי שחיכתה לו תובעת וגוזלת מכיסיו את הכסף שאסף ואת בני הזוג רבים ברחוב כזאטוטים כשהיא חושדות במיישאלע שהעלים משהו

אבל הרישום החזק שנחקק בי מהישיבה של רעבע שולמן הוא ממיישאלע שניגש פעם אלינו אל החלון והזמין ושידל אותנו שנצטרף לישיבע של הרעבע שלו כשהוא מטעים במתק: מיר זענען טאקע אלע אביסקאלע משוגע אבער אונזער רעבע איז גאר גאר א קלוגער… וחבל על דאבדין ולא משתכחין

יהודי פשוט