שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום בואו וניקח סיפור!
פעם יצא המלך עם יועצו היהודי לציד.
במהלך הציד ירה המלך חץ ברגלו במקום על הצבי הסורר.
המלך התחיל לבכות,
בעוד השר היהודי חובש את פצעו של המלך,
הוא אומר למלך:
"אל תדאג אדוני! גם זו לטובה".
המלך, משאול הייסורים שלו, כעס על היהודי ואמר לו:
"בכל פעם שנראה משבר כלשהו, אתה אומר לי 'גם זו לטובה',
וגם עכשיו, כאשר אני מתייסר, אתה אומר לי 'גם זו לטובה'.
בוא איתי יחד לעבר הבור הניצב לפנינו".
כאשר הם עמדו על שפת הבור, דחף המלך את היהודי לתוך הבור ואמר לו:
"עכשיו בוא ותסביר לי מה לטובה היה בכך שאתה נמצא בתוך הבור?
שלום לך, אני חוזר חזרה לארמון המלכות, בלעדיך!".
המלך כמובן לא היה לבוש בבגדי מלכות, הוא יצא לציד יחד עם יועצו היהודי, שעד לרגע זה אהב אהבת נפש.
בדרכו חזרה הוא נפגש בחבורת שודדים אוכלי בני אדם,
הם תפסו את המלך, הפשיטו אותו, והכינו אותו לצליה על גבי המנגל...
ברגע האחרון הם ראו פצע ברגלו, ואז הם אמרו לו:
"אנחנו לא אוכלים בני אדם שיש להם פצעים,
כי אנחנו לא רוצים להזדהם,
לא רוצים להידבק במחלות,
אתה משוחרר לנפשך!".
רץ המלך כל עוד נפשו בקרבו, הגיע לבור,
הוציא את היהודי ואמר לו:
"צדקת!
הפצע הציל אותי ממוות.
אבל תסביר לי,
מה טוב היה לך בתוך הבור?
מה יצא לך לטובה בכך שהשלכתי אותך, בחמת זעם, לבור הזה?".
אומר לו היהודי:
"כבודו!
לי אין פצע,
אם הייתי מתלווה אליך,
הם היו אוכלים אותי ומשלחים אותך לשלום".
כי הכל,
ולא משנה מה עובר עליך,
גם זו לטובה!".
בהצלחה רבה לכולנו באחד ממבחני החיים המדהימים, המאתגרים והיפים ביותר,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.