שלום וברכה מורי ורבותי!
ואנחנו נכנסים אט אט לתוך עומק ימי החורבן.
נכנסו כבר לתשעת הימים.
כבר לא אוכלים בשר, מרגישים את זה כבר בארוחת הצהריים.
מעבר לכך שלעדות מסוימות זה כבר "שבוע שחל בו", גם לא מתקלחים.
ולשמוע שירים, כבר שכחנו מה זה.
למה הקדוש ברוך הוא עושה את זה?
למה תקנו חכמי ישראל את ההגבלות הללו?
מסיבה אחת בלבד!
אנחנו לא מספיק רציניים בכדי לזכור את החורבן,
אנחנו לא מספיק מיושבים בדעתנו בכדי לשנות את ההילוך שגרם לחורבן לקרות.
אנחנו לא באמת חוזרים חזרה,
מפשפשים במעשינו,
ופותחים בדף חדש.
אם לא יהיה משהו שינער אותנו, נשכח לגמרי מהחורבן הזה.
התענית, וכל מה שנלווה אליה מיום ליום, ככל שמתקרבים לתענית,
אמורים לעורר אותנו ולהזכיר לנו:
נחרב הבית, ו"כל דור שלא נבנה בית בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי יומא ה' ע”א)!
זה אומר שגם בדור שלנו,
אילו בית המקדש היה קיים,
הוא היה נחרב, בגללנו!
לא בגלל אף אחד אחר.
בית המקדש הראשון נחרב בגלל שלושת העבירות החמורות:
עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם.
אי אפשר היום לשאול: "מדוע בית המקדש לא נבנה?",
כי אנחנו חלשים בכל החזיתות,
או ליתר דיוק,
חזקים באותה מידה בכל החזיתות...
צריכים להתחזק הרבה יותר,
צריכים להיות כאלו ש"משכנעים" את הקדוש ברוך הוא על הדרך החדשה בה בחרנו,
להראות כבר בימים הללו איך אנחנו מרבים באהבה ואחוה ושלום ורעות,
מרבים בקדושה ובצניעות,
מרבים באמונה בקדוש ברוך הוא,
וזוכים להיות אלו שלעולם לא מלבינים פני חברם ברבים,
ולא מתקרבים לשפיכות דמים.
בזכות כל זה הקדוש ברוך הוא יראה את הדף החדש שפתחנו,
את העם החדש שמגיע אליו,
ונזכה לבניין בית קדשנו ותפארתנו,
במהרה בימינו,
אמן.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.