הרב אליהו רבי - למה אנחנו כל כך אוהבים את החופש? טוב או לא?

 שלום וברכה מורי ורבותי!

וכולנו כיום, פחות או יותר, בימי החופש.

גם מי שיש לו עבודה, יודע לקחת כמה ימים של חופש,

גם מי שיש לו עבודה באופן קבוע, יודע להוריד מספר שעות.

מה קורה כאן?

למה אנחנו כל כך אוהבים את החופש?

האם בזה שאנחנו אוהבים את החופש, אין "גילוי מילתא" שכל ימות השנה אנחנו סתם סובלים?

מה גורם לכמיהה הזו, לרצון הזה, לתחושה החדשה והמדהימה הזו –

"סוף סוף חופש",

"סוף סוף נופש"?

לימדו אותנו רבותינו זכרונם לברכה:

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות פ"ו מ"ב).

מה זאת אומרת?

מי שעוסק בתורה הוא לא עבד,

הוא בן חורין,

הוא חופשי.

הוא חופשי ומאושר יותר ממי שלא עוסק בתורה?

מה קורה כאן?

שימו לב טוב מורי ורבותי!

על פי דעת תורתנו הקדושה,

אנחנו צריכים להיות יום יום ושעה שעה בחופש מוחלט!

אנחנו אמורים לעשות רק את מה שאנחנו מאמינים שנכון לעשות.

לא לעשות משהו "בלית ברירה" כי אני רוצה שיהיה לי כסף,

לא לעשות משהו "בלית ברירה" כי אני רוצה משהו כאמצעי למען מטרה מסוימת.

כל מעשה שאני עושה,

הוא בעצמו המטרה.

כלומר,

גם אם אני מאמין שאני צריך את הכסף כדי לחנך את בני בדרך התורה והמצות,

ושם נמצאת הנחת האמיתית,

אני לא עושה זאת מתוך כאב לב ובלית ברירה,

אני עושה זאת מתוך שמחה של מצווה,

כי אני בוחר בפעולה הזו ובעבודה הזו,

כי בכל רגע אני עושה אך ורק טוב לעצמי ולסובבים אותי.

מי שעוסק בתורה,

זוכה שאין משהו שהוא עושה בלי כוונה או בלי רצון מלא.

הוא לא עושה משהו בגלל איזושהי תאוה,

הוא לא עושה משהו בגלל איזושהי הנאה רגעית,

הוא עושה הכל לאחר מחשבה ולאחר החלטה שזהו הדבר הנכון והטוב ביותר לעשות.

היום,

כאשר כולנו בחופש,

כאשר כולנו בנופש,

כל אחד נושם את האווירה הזאת,

זוכר אותה,

ומנסה לקחת אותה איתו יחד לכל ימי השנה כולה.

לומדים בגלל שרוצים ללמוד,

עובדים בגלל שרוצים לעבוד,

ומחנכים את הילדים בגלל שבחרנו בדרך הזו באהבה.

חיים כאלו הם חיים של חופש אמיתי,

אלו החיים של ה"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" –

אני מבין מה נכון לעשות,

אני עושה זאת מתוך בחירה,

ולרגע אינני חש בעול או במשהו לא רצוי שעובר עלי או על הסובבים אותי.

בהצלחה רבה לכולנו באחד ממבחני החיים המאתגרים והמדהימים ביותר,

וברוכים תהיו!