(תחילת פרק כא)
הדבור כמשל, לחיות האלוקית המהוה את העולמות:
הבה ונקדים, כי כלל גדול הוא בתורת החסידות. שמשל גשמי הבא ללמדנו ענינים אלוקיים, לא ניתן ללמוד מהם ככל העולה בדמיוננו, אלא רק את אותם הפרטים שקבלנו מרבותינו - כך זה באופן כללי, וכך הוא גם במשל הדיבור שלפנינו.
...
מה לומדים מהדבור שבאדם:
כדיבור באדם, שבאמצעותו "הוא מגלה לשומעים את מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו". כך גם למעלה, אצל הקב"ה, נקראים בשם דיבור:
א. "יציאת האור והחיות ממנו יתברך, מההעלם אל הגילוי, לברוא עולמות ולהחיותם" - וכפי שהדבר בא לידי ביטוי "בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם".
ב. הגילויים האלוקיים לנביאים, שהשיגו במראה נבואתם - וכלשון הנביא "ויהי דבר ה' אלי לאמור".
...
ומה לא לומדים מדיבור האדם:
בשעה שהאדם מעביר את רעיונותיו לחברו. הבל הדיבור שבפיו נשמע ומורגש, ונראה כדבר בפני עצמו המובדל משרשו (מהשכל ומהמידות שמהן הוא נמשך).
אבל דיבורו של הקב"ה שונה. החיות הנמשכת מה"אור אין סוף" להחיות את העולמות (הנחשבת לדיבורו יתברך). גם לאחר שהיא מהוה את העולמות, אינה נפרדת ממנו יתברך.
דיבורו של הקב"ה, גם לאחר שבא בפועל בבריאת העולמות, הוא ממשיך להיות מיוחד עימו יתברך בתכלית היחוד. כפי שמצוי הדבר באדם, לפני הבעת הדיבור בפועל, כשהאותיות עדין כלולים בשכלו או בחמדת לבו. ומבחינה זו "אין דיבורו יתברך כדיבורינו חס ושלום".
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנת, העבר את "היום בתניא" הלאה, לחבריך.
*לשאלות ולקבלת "היום בתניא", ניתן להתקשר אלי בוואטסאפ 0548094265
בברכה ובתודה
*הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.