הנה דברים אלו בעלי משמעות וכח עצום בחיי בן ישראל. דהנה בצורה הנהוגה והמקובלת בעולם, אדם שיש לו בעיה עם חברו, בכדי שחברו יסלח לו ויכפר לו על מה שפגע והזיק לחברו, צריך האדם לפחות להסביר את מעשיו ולהתנצל על אשר פגם וקלקל ובלי לדבר לא מתפייסים ולא מסתדרים. פה מלמדת אותנו התורה יסוד גדול, שיש כח למקווה לטהר כלים, או לטהר את האדם, גם בלי כוונה. גל גדול של מים שבו הכמות המספקת למקווה שהתנתק מהמים ונפל על האדם, או על הכלים, האדם, הכלים טהורים, גם אם לא חשב ולא התכוון, כך עצם יום הכפורים הוא כגל גדול של אור, של רוחניות, של טוהר גדול הבא על האדם ועצם היום, מטהר ומצרף ומקדש את האדם, אבל עלינו לדעת שגם לטוהר ולצרוף של יום הקדוש, יום הכפורים, יש שלבים ויש מדרגות וכך אפשר לדקדק מן הפסוק ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם״ זה טהרת עצם קדושת היום כגל של מים שמטהר את האדם כמקווה, אפילו שהאדם לא היה מוכן והגל נפל על האדם, אך בכדי להמשיך ולעלות ולהתעלות ולהשיג מדרגות גדולות, צריך כל אדם להמשיך ולעבוד על עצמו ולטהר את עצמו, איש איש על פי מעשיו וזה ״לפני ה׳ תטהרו״ והעבודה הזאת ביד האדם, לעבוד על עצמו וכל אחד יודע את צרת נפשו ומה החסרונות והפגמים שלו וכך דקדקו רבותינו על הפסוק (במדבר י״ד, כ׳) ״ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך״ פירוש, שהסליחה מהקב״ה לכל אדם משתנית כדבריו, שזה כמצבו ואדם יודע צרת נפשו והריחוק מאבינו שבשמים. אם כן על כל יהודי לדעת שכח העצום של יום הכפורים הוא לטהר את נפש האדם, אך הטוהר הזה הוא כללי כמקווה גם אם לא התכון, אך אחרי הטוהר של עצם יום הכפורים, נכנס האדם לשלבים ושכבות בנפש, שצריך להתחיל לקלף ולטהר את עצמו. וחושבים אנו עצה לנפשנו בערב יום הקדוש, יום הכפורים, איך אפשר לקצר השלבים ולהשיג השגות גבוהות בקוצר זמן, אשר נמצאים אנו בערב יום הגדול והינה תוספות בראש השנה (י״א, ד״ה) ״אלא מביא ואומר שביום הכפורים עקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח ומאז נטבע בלבות ישראל ענין מסירות הנפש״ אם כך בעצם היום הזה, ובאויר של היום בלול אויר וכח של מסירות נפש וידוע שאין כח ואין דבר שיכול לעמוד ליד מסירות נפש. מסירות נפש פורצת כל גדר ומכניעה כל מעצור העומד לפני האדם ולכן, כאשר האדם עומד ביום הזה, יום הקדוש והנורא ודוחק את כל המחשבות הריקות לצד ומצייר בנפשו מסירות נפש ומדבק בנפשו בכח המסירות נפש, שאין התעלות הנפש ושמחת הרוממות יותר משמחה והרגשה שהאדם מרגיש שמוסר את נפשו, אלו רגעים נשגבים והרגשה נשגבת להגיע למציאות של מסירות נפש בכח הדבקות והציור שמצייר שמוסר את נפשו, מביא האדם את עצמו לשלב שני של טהרת הנפש, אחרי טהרת עיצומו של יום הכפורים, שהוא כמקווה שבא בגל בלי כונה. המציאות של מסירות נפש, במחשבה, בקבלה, בציור, בנפש, שוברת את כל המסכים המבדילים בן האדם לבין בורא עולם ולכן עלינו להיכנס בנפש, מערב יום הכפורים לחיזוק גדול של כל ענין של מסירות נפש, כל קבלה שיקבל על עצמו, כל דבר טוב שאפשר ימסור את נפשו ויקבל בשמחה מרובה ונשתדל לעבוד על עצמנו ולתקן בנפשנו מגרעה קשה שהתפשטה בשנים האלו בעולם, שהאדם איבד את ההבנה מה זה מסירות נפש וכל מה שעושה לעצמו ולביתו נכנס אצל האדם בגדר של מסירות נפש וגם על אכילתו והנאותיו קורא הוא בשם מסירות נפש וכך מאבד הוא את אחד מהיסודות שהצילו את עם ישראל בכל הזמנים וזו היא מסירות נפש אמיתית. הקב״ה יטהר אותנו מכל חטאינו ויגן ויסלח ויראה בעוונינו ובצרת נפשינו ובחוסר הבנתינו לעצומו של היום ונזכה להארה ולהבנה ולרחמים מרובים מבעל הרחמים.
בחרדת קודש, יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.