"היום בתניא" יום ד' ג תשרי:
"ראשית היש הנברא"
נקדים כי "יש" פירושו "מציאות". ובאופן כללי ישנן שלש בחינות של "יש":
א. "יש האמיתי" - המתיחס למציאות האמיתית שקימת בעולם, והיא מציאותו של "עצמות אין סוף ברוך הוא".
ב. "יש הנאצל" - שמתיחס למציאותם של המתהוים מאורו יתברך, שאינם בגדר של נבראים, אלא של נאצלים.
ג. "יש הנברא" - תחושת היש של הנבראים, שמאפין אותה חוסר הביטול למקור חיותם.
ורבנו מבהיר ש"ראשית (תחושת) היש הנברא ותחילתו", בא לידי ביטוי: בכלים של עשר הספירות שבעולמות "בריאה יצירה ועשיה" וכן באורות שבהם שבבחינת "נפש ורוח" שהם בגדר של "נבראים" - שנבראו מבחינת הנשמה של עשר הספירות שבבריאה יצירה ועשיה, שהיא בגדר של "אלוקות". (כך שלמעשה, את תחושת "היש הנברא" ניתן למצוא לא רק בעולם השפל שלנו, אלא גם ב"גורמים" רוחניים נעלים יותר).
בהרחבה מפרט רבנו: בחינות שונות של עולמות עליונים, היכלות מלאכים ונשמות שהם בבחינת "היש הנברא". ולעומתם, נשמות מלאכים ואדם שיש לראותם "מעין בחינת אלוקות בצמצום גדול" (רק "שאינן אלוקות ממש לברוא יש מאין").
...
שילוב הכחות האלוקיים:
כיצד מתהוה המציאות של "יש מאין"? וכיצד מתקבלים הברואים במצבם הסופי כ"בעלי גבול ותכלית"?
מתברר, שהדבר נעשה בשילוב הכחות האלוקיים - וכדוגמת האדם, שיש פעולות שאותן הוא עושה בכח נפשי אחד, ויש פעולות הנעשות בכח נפשי אחר, ויש דברים שהוא עושה אותם בשילוב של כל מיני כחות. הנה, כך גם מצינו אצל הקב"ה, בהפעילו את כחותיו האלוקיים בהתהוות ובבריאת הבחינות והברואים השונים שבעולם.
למשל, עצם ההתהוות של הנברא מ"אין ליש", נעשה על ידי ה"קו" הנמשך מ"אור אין סוף" שהוא "כעין המאור" - שהוא "מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא, שאינו עלול מאיזו עילה שקדמה לו". ש"רק הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט".
אולם, כדי שה"יש הנברא" יתהוה בפועל כ"בעל גבול ומדה". מתלבש ה"אור אין סוף" (הנמשך ב"קו") בכלים של עשר הספירות שבאצילות (שיש בהם את ההגבלה של המידות) והוא "מתיחד בתוכם בתכלית היחוד". "עד דאיהו וגרמוהי חד" (עד שהאור הנמשך מעצמותו והכלים שבספירות משתלבים יחדיו כאחד) "לברוא בהם ועל ידם ברואים בעלי גבול ותכלית".
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
גמר חתימה טובה
הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי חסידות לעם
0544960839
"ראשית היש הנברא"
נקדים כי "יש" פירושו "מציאות". ובאופן כללי ישנן שלש בחינות של "יש":
א. "יש האמיתי" - המתיחס למציאות האמיתית שקימת בעולם, והיא מציאותו של "עצמות אין סוף ברוך הוא".
ב. "יש הנאצל" - שמתיחס למציאותם של המתהוים מאורו יתברך, שאינם בגדר של נבראים, אלא של נאצלים.
ג. "יש הנברא" - תחושת היש של הנבראים, שמאפין אותה חוסר הביטול למקור חיותם.
ורבנו מבהיר ש"ראשית (תחושת) היש הנברא ותחילתו", בא לידי ביטוי: בכלים של עשר הספירות שבעולמות "בריאה יצירה ועשיה" וכן באורות שבהם שבבחינת "נפש ורוח" שהם בגדר של "נבראים" - שנבראו מבחינת הנשמה של עשר הספירות שבבריאה יצירה ועשיה, שהיא בגדר של "אלוקות". (כך שלמעשה, את תחושת "היש הנברא" ניתן למצוא לא רק בעולם השפל שלנו, אלא גם ב"גורמים" רוחניים נעלים יותר).
בהרחבה מפרט רבנו: בחינות שונות של עולמות עליונים, היכלות מלאכים ונשמות שהם בבחינת "היש הנברא". ולעומתם, נשמות מלאכים ואדם שיש לראותם "מעין בחינת אלוקות בצמצום גדול" (רק "שאינן אלוקות ממש לברוא יש מאין").
...
שילוב הכחות האלוקיים:
כיצד מתהוה המציאות של "יש מאין"? וכיצד מתקבלים הברואים במצבם הסופי כ"בעלי גבול ותכלית"?
מתברר, שהדבר נעשה בשילוב הכחות האלוקיים - וכדוגמת האדם, שיש פעולות שאותן הוא עושה בכח נפשי אחד, ויש פעולות הנעשות בכח נפשי אחר, ויש דברים שהוא עושה אותם בשילוב של כל מיני כחות. הנה, כך גם מצינו אצל הקב"ה, בהפעילו את כחותיו האלוקיים בהתהוות ובבריאת הבחינות והברואים השונים שבעולם.
למשל, עצם ההתהוות של הנברא מ"אין ליש", נעשה על ידי ה"קו" הנמשך מ"אור אין סוף" שהוא "כעין המאור" - שהוא "מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא, שאינו עלול מאיזו עילה שקדמה לו". ש"רק הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט".
אולם, כדי שה"יש הנברא" יתהוה בפועל כ"בעל גבול ומדה". מתלבש ה"אור אין סוף" (הנמשך ב"קו") בכלים של עשר הספירות שבאצילות (שיש בהם את ההגבלה של המידות) והוא "מתיחד בתוכם בתכלית היחוד". "עד דאיהו וגרמוהי חד" (עד שהאור הנמשך מעצמותו והכלים שבספירות משתלבים יחדיו כאחד) "לברוא בהם ועל ידם ברואים בעלי גבול ותכלית".
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
גמר חתימה טובה
הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי חסידות לעם
0544960839

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.