רואים זאת ביסודות החיים, לאדם הראשון לא היה כל דרך לצאת מהאכילה מעץ הדעת, מפני שזרק את האחריות על האשה, לעומת זאת יהודה לאחר כל מה שקרה בפרשת תמר הוא המשיך והפך למלך מפני שלקח את האחריות על עצמו כשאמר צדקה ממני. אותו דבר בפרשת יוסף, ראובן אמר את שני בני תמית יעקב לא רצה לקבל ממנו, אבל כשיהודה אמר ממני תבקשנו הוא לקח את זה על עצמו יעקב אבינו הסכים. נמצא ככה המון דוגמאות היכן כשהאדם לוקח אחריות הוא יכול להמשיך ולהצליח, והיכן שהוא זורק את האחריות על מישהו אחר הוא מפסיד
רואים זאת גם בקרבן חטאת, שוגג חייב להביא חטאת למרות שאין בו 'אשמה' הוא לא מזיד, אבל מאחריות הוא לא יכול לברוח את זה הוא ישא בכל מצב ולכן גם הוא מביא חטאת
אחרי כל מה שקרה בקמפיין האחרון ומה שקרה לציבור החסידים ביום כא חשון, מישהו חייב לקחת על עצמו את האחריות. איני דן כאן במי אשם ואיך זה קרה, עוד נכתוב אי"ה כמה וכמה פוסטים שם נכנס לפרטים, כאן אני עוסק אך ורק בענין האחריות, אין דבר כזה שאין מי שנושא באחריות למה שקרה, מי שבורח מאחריות, יגמור לא טוב
המתנתי קיויתי שעד לכתיבת שורות אלו אשמע ממי, שלוקח על עצמו את האחריות, אין לי ספק שהוא היה הראשון לעמוד לצד המנצח אם היה נצחון ולוקח את כל הקרדיט לעצמו על הקמפיין המוצלח שלו, אבל מעניין היה, ברגע של הפסד כבר לא ראו אותו הוא נעלם כאילו שהוא לא חלק מן הענין הזה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.