ויהי בשלח פרעה את העם (יג,יז)

מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

ויהי בשלח פרעה את העם (יג,יז).
"לפי שהיו ישראל מתייאשין מן הגאולה, אמר הקב"ה למשה: לך אמור להם: כשם שבעל פקדון, אימתי שרוצה, הוא נוטל פקדונו, כך אתם, אימתי שיגיע זמנכם אני מוציא אתכם מידו של פרעה". (פסיקתא רבתי, פסקא יט).

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' (טו,א).
שיר נולד מתוך קושי. מתוך דחק. מתוך חושך ובלבול. אנחנו עוברים כאלה מסלולים קשים בחיים, פתאום מגיעים למקום ששם לא רואים בכלל את ה', לא רואים כלום, לא מרגישים כלום, הכל חשוך, הכל סתום, אבל דווקא שם נולד ניגון. דוקא שם מבינים פתאום שיש ה' בעולם שעושה את הכל, וברחמים גדולים.
פתאום יש התבהרות, פתאום מבינים למה ה' עשה לנו את זה, פתאום מבינים שבלי הדוחק והקושי והאין מוצא הזה לא היינו זוכים להגיע לאור.
ה' רוצה דווקא את השירה שלנו. אפילו יותר מאשר את השירה של המלאכים. את השירה של מי שנמצא למטה, שנולד עם יצרים קשים, והוא כל חייו נלחם להתגבר.
בלי הרגעים המבהילים שקדמו לקריעת ים סוף, לא היתה מתפרצת השירה. רק כשאתה חושב שכלו כל הקיצין, ואתה מיואש, ומבוהל, ולא יודע מה לעשות ולאן לפנות, והכל כל כך קשה, דוקא אז    

בחושך הזה, השם יתברך אתך ואצלך. ומה שהוא עשה לך, זה הכל מהרחמים שלו, שרצה להעלות אותך בעוד מדרגה, לגלות לך את האור, ואין האור נולד אלא מן החושך.
בני ישראל, הים מלפניהם, המצרים מאחוריהם, בצדדים חיות רעות, לאן בורחים? בורחים אל השם. כי רק הוא יכול להושיע. צועקים לה' מהמקום הכי עמוק, ממעמקים קראתיך ה'. 

להמשך כנסו כאן:

וכשאתה מגלה את הרחמים של ה', כשמתוך החושך נולד אור גדול, פורצת לה שירה מתוך הלב, שירה שכולה תודה והודיה. ה' ברא את העולם כדי לגלות את הרחמנות העצומה שלו. הוא התייעץ עם המלאכים האם לברוא את האדם והם אמרו לו שלא כדאי. שהוא שלא יוכל לעמוד בנסיונות. ומה ענה להם הקב"ה? אתם לא יודעים כמה רחמנות יש לי. כזו רחמנות עצומה ונסתרת יש לי. ברחמנות הזו אני בורא את האדם. וכשבתוך הקשיים העצומים האלה אדם רואה איך ה' ריחם עליו, הוא מתחיל להבין, שאת הכל עושה ה' והכל לטובה. שככה בדיוק ה' אוהב אותו, שזה מהאהבה של ה' אליו מה שקרה לו.

החיים רצופים נסיונות. הנסיון זה קריאת חיבה של הקב"ה, הזדמנות פז לתיקון והתעלות. זה בעצם קרש הקפיצה למדרגה הבאה. אין צמיחה רוחנית בלי עמידה בניסיונות. רבינו הקדוש אמר פעם לרבי נתן: "כל מה שאתה רואה בעולם, הכל בשביל הבחירה והנסיון". רק עם נסיונות זוכים לעלות במעלות רוחניות ולהתקרב אל ה'. זה קשה. אנחנו מנסים להתחזק ואחר כך נופלים, ואז מתחילים עוד פעם, ועוד פעם נופלים. לא קל לעמוד בנסיונות שעוברים על האדם בעבודת בוראו אבל אסור להתייאש. זה היצר הרע שמנסה להכניס בנו יאוש ורפיון אך מי שהולך בדרך רבינו יודע כי רבינו כבר אמר שזה עבר ועובר על כל הצדיקים וצריכים להיות גבור ואיש חיל כדי לנצח את היצר. העיקר להמשיך לרצות. ה' אוהב את הרצון שלך יותר מאשר את ההצלחות שלך. ה' אוהב את מי שלא הצליח, שנכשל, שביישו אותו והשפילו אותו והוא לא נשבר, הוא מתחיל מחדש, הוא לא מרפה מהרצון. יכולים לעשות לך אלף מניעות, אבל אף אחד לא יכול להשפיע על הרצון שלך! זה שלך! וכשתזכה לעמוד בנסיון, כשתזכה לשבור את הרצון שלך כדי לעשות רצון ה', אתה תהיה יותר מאושר, אתה תגלה את עצמך כאדם יותר גדול ממה שהיית קודם. אתה תזכה לכזו התקרבות אל ה', לכזה נועם, לכזו דבקות, שתבין אז כמה ה' רחמן ואיך הוא היה חייב להעביר אותך דרך החושך הזה כדי לצאת לכזה אור גדול.

יש נסיונות גדולים ויש הרבה נסיונות קטנים. החיים שלנו זה מלחמה מתמדת ובלתי פוסקת. החיים זה התמודדות ...התמודדות... התמודדות. בשביל זה אנחנו חיים. עוד לא הגענו לשלמות שלנו, יש לנו עוד הרבה מה להשיג, והדרך להשיג היא דווקא כשנלחמים. אין דבר כזה שהכל הולך לאדם כמו שהוא רוצה. "הכל לפי התוכנית" זה בעצם הכל לפי התוכנית של ה'. לא שלנו.
באנו לעולם הזה להכיר את ה', להתקרב אל ה', להאמין בה', ואת זה עושים רק דרך התמודדות. כי רק ככה זוכים פתאום לאיזה תפילה מעומק הלב, לאיזה הבנה חדשה, לאיזה צעקה אמיתית, צעקה שמוציאה אותנו מהחלל הפנוי ומחזירה אותנו אל ה'. צעקה שה' יתברך כל כך חיכה לה, "יונתי בחגוי הסלע השמיעיני את קולך". צעקה ממקום כל כך עמוק שה' יתברך מיד עונה לנו, "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה".

בשעת נסיון, אומר רבינו הקדוש אין לאדם דעת שלמה. כל הנסיונות שעוברים על הבן אדם זה בחסרון דעת. כי אם היתה לאדם דעת, והיה יודע שה' מנסה אותו והכל עוד יתהפך לטובה אז איזה נסיון זה? זה בכלל לא נסיון. כל הנסיונות זה נסיונות באמונה. לדעת שהכל ה' עושה לנו והכל לטובה. כל נסיון זה מתנה יקרה שמקרבת אותנו אל ה'. זאת תמצית העבודה של כל יהודי שמבין שכאן, בעולם הזה, שום אור לא יכול לבוא בלי חושך, שום השגה אי אפשר להשיג בלי מלחמה, אי אפשר לעלות שום עליה בלי שלפני כן תהיה ירידה, "ויהי ערב ויהי בוקר". כל נסיון שאדם עומד בו, הוא מוציא לאור את כל כוחות הנפש שלו שעדיין לא יצאו לאור, שעדיין לא נבחנו בכור הנסיון. כשאדם עומד בנסיונות ומתמודד, אז הוא בעצם מחסן את עצמו. הוא בונה את עצמו.

אין תענוג גדול ומופלא יותר מאשר לנצח את היצר הרע. כאשר אדם עומד בנסיון ומתגבר, הוא מרגיש תענוג נפלא, תענוג אמיתי ששייך לנשמה, ששום תענוג גשמי בעולם לא ישווה לו.  אדם מתגבר על היצר הוא זוכה להתקרב לה' וזו בעצם המטרה שלנו בעולם הזה.
אל תתייאש, אל תישבר, זה שיש לך כרגע בזיונות מזה שאתה לא מצליח זה הכל לטובה, בשביל לתת לך עוד ענווה ועוד שפלות, בשביל שתדע שמי שבאמת יכול להושיע אותך זה ק ה' יתברך.
לפעמים משמים מפילים אותנו למקום כל כך נמוך, שאנחנו לא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות לנו.
כאלה מלחמות, כאלה יצרים, אנחנו מרגישים כל כך מושפלים, כל כך מבוזים, כל כך מתביישים בעצמנו עד שהמילים מתפרצות ויוצאות מתוך הלב, ממקום מאד מאד עמוק בלב ודוקא אז זוכים לישועות הכי גדולות. אז זוכים לאהבת ה' כזו גדולה. מה זה אהבת ה'? זה שאדם נהנה מהמצוה, מהתפילה, ממעשה חסד, יותר מהתאוות שלו.
מוכרחים לעבור דרך החושך כדי להגיע אל האור. זה חוק של הבריאה. מי שלא הולך בחושך לא יכול לראות אור גדול.
הקב"ה מטפל בנו כך שעד סוף ימינו אנחנו כבר רואים מספיק חושך שאחר כך, בזכות החושך הזה, זוכים לראות אור גדול.
זה העונג הכי גדול של הקב"ה, שהוא מתענג מהעבודה שעושים האנשים בעולם הזה, שנאבקים בחושך, שעוברים כאלה יסורים קשים, שהעולם כמו מתמוטט עליהם והם ממשיכים. אני בחלל הפנוי אבל אני יודע שאתה נמצא. אני בשיא החושך אבל אני מתחזק באמונה שהכל ממך אבא והכל לטובה.
אין טוב אלא זה שבא מן הרע. דוקא מתוך התקופות היות קשות בחיים שלנו, צמחו הישועות הכי גדולות. כל אדם עובר באיזה שהוא שלב בחייו תקופה קשה וכואבת, אבל דוקא שם הוא מוצא את ה'. דוקא בתוך היסורים הוא מגלה את יד ה', את השגחתו, את הרצון של הקב"ה להמעיט ביסורים, לתמוך, לעודד. יבוא יום ונראה איך בעומק הדין היה מונח עומק של רחמים וחסדים.
מכל מה שקורה ה' רוצה רק להצמיח דברים חדשים, יותר עצומים, יותר נפלאים.

יש זמנים כאלה ויש זמנים אחרים. יש זמנים שאתה מתפלל בהתלהבות, כמו שמסופר על רבי נתן שכשהוא היה מתפלל בעגלה שהיה נוסע בה, האיכרים היו עוזבים את העבודה ורצים לשמוע את התפילה שלו, הוא היה מתפלל בניגונים כאלה, בכאלו קולות, בכזאת התלהבות. ככה גם אנחנו. פעם ככה ופעם ככה. להיות יהודי זה להיאבק על החיבור עם ה' בתוך החושך, בתוך השגרה, בתוך כל הדברים שלא מסתדרים לנו, מנסים למרות הכל להתרומם קצת, להרגיש משהו, להתחבר.
הדרך אל הקדושה רצופה מניעות, נפילות, כשלונות, הסתרות, דרך שנראית לפעמים ללא מוצא, שום דבר לא באמת זז, לא באמת מתקדם, רבונו של עולם עד מתי? אל תתייאש, תמשיך, אל תשלים עם המצב השפל שלך, אם תמשיך לייחל, לבקש ולהתגעגע, אתה תגיע למחוזות נפלאים.
העולם בנוי מעליות וירידות. לכל אדם בעולם יש עליות וירידות. כשאדם נמצא בעליה הוא בתוך אור, הוא רואה את הדרך בבהירות, כל דבר שהוא עושה בעבודת ה' מאיר לו והוא מוצא טעם ויופי בחיים. ולהיפך כשמגיעים ימים של ירידה, שאז האדם נמצא בחושך, הוא לא רואה את הדרך, כמעט שום דבר לא מצליח לו ונדמה לו שה' מרחיק אותו. יצר הרע מתגבר אז להפיל את האדם לעצבות, להרגשה שהוא לא שווה כלום ומה שצריך אז יותר מכל זה אמונה שלמה שהחושך הזה ייגמר עוד מעט ויחזרו הימים הטובים. כי ככה ברא הקב"ה את עולמו. קודם ערב ואחר כך בוקר.

את שירת הים אנחנו שרים כל יום בתפילת שחרית. כי בכל יום ויום נעשה בעולם, ובכל אדם ואדם נס קריעת הים. וכך, מתוך כל המשברים והגלים שעוברים עלינו, יוצאת לה כל יום ויום שירה חדשה, שירה של אמונה ובטחון בה', שירה של חבור אל כל הטוב והיפה שבחיים.
כי האדם עץ השדה...
כמו העץ, ששולח את ענפיו לגובה, לשמים, כך האדם, כוסף כל הזמן למעלה, אל ה'.
בלב כל יהודי, בעומק הנפש, מתנגן שיר. ניגון של אמונה. ניגון של ערגה וכיסופים לה'. את הניגון הזה אסור להפסיק. כי הוא נוסך באדם כוחות חדשים ומאיר לפניו נתיבים עלומים אל אביו שבשמים.
והניגון הזה נולד רק מתוך דחק. מתוך חושך ובלבול.