האחוז הגבוה ביותר של נשירה מילדי החרדים בניו יורק הוא בלייקוואוד

אפתח בהקדמה כי אין איזור חרדי שאין בו נשירה, כולם כל החרדים מקצה לקצה סובלים מן הענין הזה, אבל יש הבדל גדול בין איזור לאיזור, והוא באחוזים, והסיבות הן שונות, את המקום הראשון באחוזים תופסת לייקוואוד אחריה קרית יואל הסאטמארית ורק אחריהם מונסי בורו פארק ווילימסבורג

גם קראון הייטס סובלת מנשירה אבל בצורה אחרת מפני ששם לא מרחיקים ילדים גם כשילד ואפילו מבוגר יותר מחליט לכאן או לכאן, הוא ממשיך להיות חלק מן המשפחה, והנסיון הוכיח שהיו מי שחזרו למקורות והיו מי שלפחות הצילו את הילדים, השיטה החב"דית בנושא הזה שונה שם לא יושבים 'שבעה' על הילדים שנשרו

בשורות אלו אני עוסק בלייקוואוד שהיא הכי פגועה בנושא הזה, הגיעו הדברים לידי כך, שמידי שבת מתכנסים הנושרים לצד המים מעשנים ומחללים שבת בפרהסיה, וההורים באים לצעוק ולמחות נגד הילדים  שלהם על חילולי שבת, מי היה מאמין שיקרה דבר כזה, הסיבות לנשירה של לייקוואוד הן כמה ומורכבות, הראשונה והעיקרית שבהן היא הכפיה, לא כל ילד מסוגל לחיות עם כפיה, יש מי שאין מנוס אלא לאפשר להם קצת פתיחות על מנת לא לאבד אותם אבל החברה הלייקוואודית בנויה כמו אותה חברה ליטאית סגורה שאם אינך תלמיד חכם אתה לא שוה כלום ולכן הם מחפשים כיוונים אחרים, ובאמריקה זה הרבה יותר קל מבארץ, בנוסף זו החדירה לחייו של האחר, כשאתה עושה משהו אתה לא מתמודד רק עם ההורים והמורים אלא כולם כל שכן כל חבר כולם עסוקים בעניינך, וזה גורם לחורבן ממש שגם אם יש מי שרוצה לצאת מזה הוא כבר לא יכול כל העולם יודע מה קורה אצלו

כשעוסקים בכפיה זה לא רק בדרכי המקום אלא גם בשיטות החינוך בבית ובחיידר, לא מתמודדים עם כל ילד על פי מצבו אלא כופים דרך על כולם גם על מי שאינם מסוגלים למשוך הרבה זמן ככה, ואין זה פלא ברגע שזה מתפרץ שהם מרחיקים

הבעיה הכי קשה היא עם הורים לא חכמים, המחפשים את כבוד עצמם ומכריחים ילדים לבא ללכת ולעשות את מה שהם לא רוצים רק מפני שהם רוצים שברחוב יחשבו עליהם אחרת, הם מעדיפים את כבוד עצמם על טובתו של הילד, זה נושא בפני עצמו ולאו דוקא רק בלייקוואוד

יש עוד דבר וחמור מאוד וזו האליטות כאילו שהשני חשוב וטוב יותר, הוא פרומער או מקפיד יותר, לא מקבלים אותך לחיידר הזה מפני שכאן לומדים רק העילית, את הצלקת הזו אי אפשר לקחת מן הילד במיוחד מי שלא קיבלו הרבה זמן, הוא נושא את זה עמו שנים ומעטים יוצאים מזה וגם אם לא ימשיכו אבל יהיו פגועים כל חייהם

הנגיד ר' שלמה רכניץ העלה נושא אבל לא עסק בהשלכות של הדברים, הוא דיבר על המציאות וצעק שצריך לעשות לזה סוף, ואין זה פלא שהם מנסים לענות לו ולטעון אחרת מפני שהחסיר את העיקר את התוצאה מה קורה לאותם ילדים שנשארו בבית מפני שההורים שלהם לא מספיק אליטות בעיני זה או אחר, דבר שפוגע בהם קשות, מעמדם בחברת הילדים משתנה, הם פגועים והאחריות על הרס הנשמות הללו הוא על ראשי המקום מי שאמורים לעשות לזה סוף ולא עושים