הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו פנה ליועץ המשפטי של
הרבנות הראשית לישראל עו"ד הראל גולדברג, בבקשה להאריך כהונת רב עיר לאחר
גיל 80, באישור רופא שימונה על ידי שר הבריאות ויבדוק האם הרב כשיר לכהן
כרב עיר.
במסמכים הנחשפים כאן לראשונה מוצגת התכתבות בין היועמ"ש של
הרבנות הראשית לישראל, עו"ד הראל גולדברג, ובין נציג משרד המשפטים עו"ד
איגי פז.
גולדברג פונה בבקשה: "הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו פנה אלי
שאפעל לתיקון התקנות. כך שניתן יהיה להאריך גיל הפרישה לרב עיר בנסיבות בהן
אין מכהן רב עיר נוסף. תקופת ההארכה המבוקשת היא 5 שנים, שנתיים וחצי כל
פעם, וזאת על פי חוות דעת של רופא, שמינה שר הבריאות ובהתאם להחלטת מועצה".
מדובר בבקשה שהתייחסה במקור לרבנים ביטון מבית שמש ובלוי
מאשקלון, אשר בינתיים פרשו או נפטרו. נכון להיום, הנושא רלוונטי רק לרבה של
תל אביב יפו, הגאון רבי ישראל מאיר לאו, הזוכה לפופולאריות רבה בעיר אך
גילו הוא 79, ועל פי התקנות בעוד כשנה הוא אמור לפרוש.
בתשובתו של עו"ד איגי פז, הוא שולל את הרעיון להאריך את גיל
הכהונה, אך מותיר פתח באמצעות הפיכת רבני ערים לנבחרי ציבור, מה שידרוש
קיום בחירות תקופתיות והתאמה של הגוף הבוחר את הרבנים.
"לגופו של התיקון המבוקש כפי שציינת, העסקת עובדים מעבר לגיל
80 היא בעייתית מאוד, ולמיטב ידיעתי, כמעט ולא קיימת, כידוע גם לעניין רבני
עיר, הכוונה החקיקתית היא להגביל את תקופת כהונתם דווקא. לפני שנת 74 לא
חלה מגבלת גיל כלל כל כהונתם של רבני עיר; תקנות 74 צמצמו את הגיל המקסימלי
לגיל 75-80 (לאחר הארכה); התקנות הנוכחיות הקדימו את מועד סיום הכהונה
לגיל 70-75", כותב פז.
"יש לציין, כי גיל הפרישה של רבני ערים הקבוע כיום בתקנות,
הוא עדיין חריג ביחס למקובל בשירות הציבורי, חריג כדי לקבוע בחוק שירות
המדינה, וחריג אף ביחס לקבוע לגבי רבני שכונות ורבני יישובים. כידוע גיל
הפרישה הקבוע בחוק הגמלאות, בדומה לחוק גיל פרישה, תשס"ד -2004 הוא 67
שנים. בחוק הגמלאות קיימות אפשרויות מצומצמות ביותר המאפשרות העסקה של עובד
מעבר לגיל הפרישה, וזאת רק במקרים ספציפיים וחריגים שנקבעו בחוק, באישור
נציב שירות המדינה ובהתאם להוראות התקשי"ר. קודם לחוק הגמלאות, גיל הפרישה
החל על כובד נקבע בהתאם הקיבוצי החל עליו.עולה אפוא, שהמגמה בחקיקה כיום
היא דווקא להגביל את גיל הפרישה ולא להפך. את הרציונאלים העומדים בגיל בסיס
פרישה חובה הקבוע בחוק, אין המקום לפרט כאן".
ומה כן אפשרי? עו:ד פז ממשיך: "שונה הדבר לגבי נבחר ציבור,
לגביהם, כלל, לא חלה מגבלת גיל וכהונתם תלויה ברצון הבוחר (לדוגמא: נשיא
המדינה, חברי כנסת, חברי מועצת וראש רשות מקומית, מבקר המדינה וכיוצא
באלה), בכפוף לבדיקת כשירות רפואית. אם רב עיר היה נבחר ציבור, במלוא מובן
ההגדרה, ניתן היה לשקול אף המשך כהונתם ללא כל מגבלה, בכפוף לרצון הבוחר".
אלא שבשביל להפוך את הרב לנבחר ציבור, נדרשים שינויים וכלשונו
של עו"ד פז: "סיכומו של דבר- עמדתנו היא שהארכת כהונתו של רבעי מעבר לגיל
הפרישה הקבוע כיום אינה ראויה ואינה עולה בקנה אחר עם העיקרון החקיקתי
הקבוע בחוק הגמלאות. ככול שרוצים לשנות את תפקידו של רב עיר לנבחר ציבור,
וניתן יהיה לשקול את התיקון, אולם כאמור נדרשים תיקונים אחרים במקביל בהיבט
של הרכב הגוף הבוחר בחירות תקופתיות".
לפי התקנות כיום, המצב הוא שרב שנבחר לאחר שנת 2007 יכהן עד
גיל 75, רב שנבחר בין השנים 1974-2007 יכהן עד גיל 80, וכהונתו של רב שנבחר
טרם שנת 1974 אינה קצובה כלל וכלל, כך שהוא יכהן עד הגיעו ל-120. הרב לאו
נבחר לתפקיד בשנת 2006, מה שמציב אותו בקטגוריית הביניים.
עוד מתברר, כי לפני כשנה (4 למאי 2015) פנה המשנה ליועמ"ש
לממשלה ארז קמניץ במכתב מענה לעו"ד ישראל פת, היועמ"ש למשרד הדתות, שבו
מצוין כי השר לשירותי דת אמור להתחיל הליך בחירת רב עיר - טרם סיום כהונתו
של רב עיר נוכחי, כלומר שר הדתות אמור להתחיל הליך בחירת רב עיר בכל עיר
כשכהונת הרב עומדת להסתיים.
גורם ברבנות הראשית אומר כי "המצב בו שר הדתות לא מתחיל הליך
בחירת רב עיר טרם סיום כהונת הרב המכהן, גורם לחוסר צדק. מכיוון שמועצת
הרבנות הראשית ממנה רב זמני לחתום על תעודות הנישואין והכשרות של אותה
העיר, וזה גורם לחוסר הגינות וצדק מאחר והרב הזמני שחתם זמנית על תעודות
הכשרות והנישואין (לפעמים יותר משנה) מקבל עדיפות בעת בחירתו לרב העיר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.