השבת, א' ניסן, חל יום הולדתו של רבינו הקדוש. נשמת רבינו
ירדה לעולם ביום מיוחד, שהוא יום בריאת האדם על פי רבי יהושע (ר"ה יא.), ומובא בספרים שהוא יום דין לנשמות, וידוע שנשמות הצדיקים הם שורש נשמות ישראל, והעובדה שרבינו נולד ביום שבו דנים את הנשמות מרמזת על היותו נשמה כוללת, וכמרומז במעשה מאבידת בת־מלך, כי הצדיק שמחפש את הבת־מלך, נקרא במעשה בשם 'השני למלכות', כי "שני" זה ראשי תיבות "ש'ורש נ'שמות י'שראל".
והנה נשמת כל יהודי נקראת "בת־מלך", ו"השני למלכות", הוא
הצדיק, מוציא אותה מהמקום שנפלה אליו, שנקרא הארמון של ה"לא טוב", ובודאי ביום זה בו דנים את הנשמות יכולים לצאת
מן ה"לא טוב" ולעלות אל הטוב, על ידי ההתקשרות לצדיק, ה"שני למלכות".
רבי אברהם ב"ר נחמן זצ"ל כותב (כוכבי אור, חכמה ובינה) שרבינו בא בדור זה על מנת להוציאנו מן הלא־טוב, הוא המדמה, שער הנו"ן של הטומאה, ולהאיר לנו את שער הנו"ן של הקדושה, הנקרא "בינה עילאה", וזה לשונו הק': והנה עד הנה לא היה בעולם כי אם הארת השבע מידות האלה שהשיגו אותם השבעה רועים להמשיכם ולהאירם עלינו, על כן לא היה כנגד זה כי אם שבעה כוחות היצר הרע, שהם בחינת שבעה שמות שיש לו. אבל משבא אדמו"ר ז"ל לעולם, והתחיל להאיר ולהופיע עלינו המידה השמינית, שהיא בינה עילאה, שהשיגּה בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו וכו', על כן זה לעומת זה גברה ועצמה מאד גם המידה השמינית של הסטרא־אחרא שהיא בחינת מדמה, כי בינה דקדושה הוא בחינת "מבין דבר מתוך דבר", וזה לעומת זה בינה דסטרא־אחרא הוא בחינת מדמה דבר לדבר בשווא והבל לז, אבל על כל זאת מידה טובה מרובה, ולעולם ידו על העליונה, עכ"ל, עיין שם עוד.
להמשך כנסו כאן:
נמצא שביום זה מאירה נשמתו של רביה"ק להוציא אותנו מן
המדרגות התחתונות, ולהעלותנו אל המדרגות העליונות. כמובן
שככל שנהיה יותר קשורים אליו ולנשמתו הקדושה, כך נזכה יותר להיות כלי לקבל את הארתו ותיקוניו שעושה בנשמותינו, בהיותו בבחינת "השני למלכות" כנ"ל.
כידוע השכינה נקראת "בת־מלך", וביום זה הוריד משה רבינו ע"ה
לעולם הזה את הבת־מלך, היא השכינה, בהקמת המשכן. הצדיק דואג להוריד אלינו את השכינה, שתשכון עימנו להצילנו תמיד בכל עת. וזה העניין שהשני למלכות, הוא הצדיק, הולך תמיד לחפש את הבת־מלך כדי להביאה אלינו שתשרה עימנו, להצילנו מכל הצרות וצוקי העתים ולהוציאנו מאפילה לאורה.
הארה זו של השכינה הקדושה, היא הבת־מלך, מאירה באופן
מיוחד ביום זה שבו ירדה השכינה לעולם. הארה זו היא המחזיקה
אותנו בכל עת בגלות הארוכה שלנו. וזה סוד המשכן שהלך עם
ישראל ארבעים שנה, ובזכותו זכו לילך במדבר, במקום נחש שרף
ועקרב, בלי פגע כמובא בספר בת עין בזה הלשון: מי שראה את המשכן נמשך עליו אור גדול אפילו בהיותו נתפרק בשעת נסיעה וכו', ובכח ההוא הלכו בכל מסעיהם במקום נחש שרף ועקרב במדבר, ולא הזיק להם שום דבר, כיון שהיה בהם קדושה גדולה ודביקות בה', עכ"ל.
השכינה היא הבת־מלך ההולכת איתנו לכל מקום, כמו שכתוב
"השוכן איתם בתוך טומאותם", להביאנו לבניין בית המקדש,
הנקרא במעשה הנ"ל בשם "הר של זהב ומבצר של מרגליות".
והנה דברים אלו מצטרפים אל הפרשיות שנקרא השבת, שהם פרשת ויקרא ופרשת החודש, וכן נהגו לקרוא את פרשת קרבנות הנשיאים, ומתחילים בראשון שבהם שהוא שבט יהודה.
הפרשיות הללו מפיחות בנו רוח חיים להתחיל התחלה חדשה, לדעת שה' שוכן איתנו בכל מקום, בבחינת משכן ובית המקדש שקיים גם בחורבנו, כי מיכאל עומד ומקריב קרבנות בבית המקדש של מעלה, ולכן אין שום יאוש, כי תמיד אפשר להתחיל מחדש מכח השכינה והצדיק המוריד אותה עד אלינו.
והנה בחודש ניסן, חודש האביב, נכללים בו כל חודשי השנה, כי הכל הולך אחר ההתחלה, ולכן אביב נוטריקון "אב י"ב", כי בו אנו זוכים להתחלה חדשה של י"ב חודשי השנה, ולקבל בו את התמצית של כל השנה.
רבינו הקדוש כותב בתורה ל"ט שביום זה מקבלים מתנות גדולות,
וזה לשונו: "'ניסן ראש־השנה למלכים', ואז ממנין כל המלכים
למעלה, ובודאי נותנין מתנות לכל אחד ואחד שממליכין אותו",
דהיינו שביום זה כל אחד מקבל את בחינת המלכות שלו ששייכת לו וממליכים אותו על מלכותו השייכת לו מחדש. נמצא שיום זה הוא יום מסוגל למתנות, ובו מקבלים התמנות חדשה ומלכות חדשה, ולכל אחד נותנים מלכות במתנה במקום שבו הוא נמצא, וכמו כן ממנים אותו מחדש על הדברים ששייכים לו לשורש נשמתו. לכן מן הראוי להתחזק ביום זה בתפילה ובקשה, ובפרט השנה, שראש חודש ניסן יוצא ביום שבת, שיש לו התחלה קדֹושה של קדושת השבת, ובודאי אפשר לפעול ביום זה ישועות גדולות עבור כל אחד בפרטיות, ועבור כל עם ישראל בכלליות, אמן כן יהי רצון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.