הצד השני - השמירה באנטוורפן ו'הנזק הרוחני' כשרגוע נזכרים ברוחניות כשיהיה פיגוע אחד ירוצו ויתחננו שהשמירה תשוב

מאת איש אנטוורפן

למען הסדר הטוב אני רוצה לחדד את ענין ה'שמירה' בעיר אנטוורפן

אירגון השמירה נוצר בתחילת שנות ה60 ע"י מספר עסקנים, חלקם חרדים וחלקם חילונים, שהמוביל היה הנגיד החשוב ר' פינקלשטיין ז"ל, שסבו ר' חיים נידב כסף רב לישיבת חכמי לובלין לפני המלחמה.

במשך כל השנים מתנדבי האירגון היו ילדים טובים ממשפחות חילוניות (מקומיים ולא ישראלים) והם אלו ששמרו על בתי הכנסת המרכזיים ובאירועים מיוחדים.

עם מלחמת לבנון השניה לפני למעלה מעשור, החשש והפחד יחד עם מידע מהמשטרה, יצר צורך מידי להגדיל את השמירה על כול בתי הכנסת, השטיבלעך והמוסדות.

ראש המסגרת (השמירה) בשיתוף עם קהילות מחזיקי ושומרי הדת קראו למתנדבים מהקהילה הדתית והחרדית.

הרעיון מאחורי הקריאה היה פשוט.

בתי הכנסת מלאים יומם ולילה במתפללים ולומדים, הדלתות פתוחות, נכנסים ויוצאים, והדבר היה ממש לפיקוח נפש.

אם בכול בית מדרש יהיו מספר מתפללים אשר אומנו בהבטחה, השמירה תהיה הרבה יותר אפקטיבית.

מיד לאחר שקבוצה התנדבה, (ואני בתוכם) התישבנו אצל דיין שטרנבוך שליט"א ודיין פאלאק שליט"א וכן נפגשנו עם הרה"ג וויס שליט"א (שלא קשור לקהילת מחזיקי הדת).

במשך שעות רבות במספר פיגישות רב, חידדנו את כל ההבטים ההלכתיים והמורלים עם כל המשתמע והנוגע.

הקהילה פירסמה את תמיכתה בראש גלי והדבר יצא לדרך.

הרבה דברים השתנו בכדי לכבד את פסיקת הרבנים. לדוגמא, רכב פיטרול ביום טוב ושבת, דבר שהיה בשימוש בוטל לחלוטין.

זה למעלה מעשור שאין רכב של השמירה מופעל בשבת.

הוראות חמורות ניתנו לגבי צורת והפעלת מכשירי הקשר, ועוד כהנה וכהנה.

אני רוצה לציין שתגובת בני העיר כולה, ובכול בית מדרש, אפילו סאטמער, היתה חיובית, ויישר כח ניתן למתנדבים החילונים והדתיים/חרדים בכל שבת וחג.

זו היתה הפעם הראשונה מאז הקמת המסגרת שהמתנדבים החילונים קיבלו איזשהו תודה על עבודתם הקשה הארוכה והמייגעת.

לפני מספר שנים התחילה קבוצה של אברכים מבעלז להתאמן בנפרד בתוך האירגון. בית המדרש הגדול של בעלז שוכן בקצה תחום אנטוורפן החרדית בגבול עם השכונות הערביות. הפחד וגם מספר התרחשויות (כולל מכות רצח שהמרא דאתרא הרב שיף שליט"א בעצמו חטף מערבים ברחוב) גרם לקבוצה להתחיל.

הם כולם לחסידים נשואים שקיבלו היתר מהרבי מבעלז. הם קבוצה של למעלה מ60 חסידים כיום.

אין פרחחים שמסתובבים 'ויורדים מהדרך' בגלל השמירה. יש שנים או שלושה ילדים מבתים חרדיים שנשרו מהדרך והם מסתובבים בסיבבת חברי המסגרת אבל הם אינם חלק ממנה.

זה עצוב שברגע שעובר זמן של רוגע ושלום אז שוכחים את הצורך לשמירה, ומתחילים לדבר על 'הנזק הרוחני' וכו... הרי בשניה שחס וחלילה המצב יתאסלם, אותם אנשים ירוצו ויבקשו שהשמירה תאבטח...

אני מקוה שאנשים יבינו שההצלחה של אירגון אבטחה כמו השמירה אינה ניתנת למדידה. כל זמן שאין פיגועים ח"ו זה אולי בגלל שהנוכחות המתמדת של המתנדבים מרפה את ידם של בני הבליעל והם 'מוותרים' על אנטוורפן בתור מקום פיגוע 'מוצלח'....