דארג - תשובה על מכתבו של פוטש

בס"ד, אור ליום ו' חיי ס"א

כבוד הר"ר וכו' שליט"א

מכתבו הקצר הגיעני בצירוף מכתב (מטופש, של ר' מרדכי פוטש, כולו רצוף שקרים מגמתיים).

האמת אומר שאני מתפלא ביותר על ספיקותיו דמר, וכי כבודו אינו מחפש אמת? וכי דברים אלו יצאו במפתיע? או שלא במתכוין. הלא כבודו אשר שנים השקיע ומסר נפשו על חינוך ביתו וצאצאיו, וכששכב בחוליו חדרו לביתו במרמה, במסווה של חסד וניסו לגנוב נפשות, ובנפש אחד הצליחו, והלא על דברים אלו הלא לא צריכים להביא ראיה כי הם ברורים, המציאות מעידה יותר ממאה עדים. ובכן, עכשיו מגמתם בצורה ערמומית ביותר לקחת יהודי תמים כמו מרדכי פוטש (טיפש), ולהכניס דברים בפיו ולדבר מסביב נקודות אשר מדברים אצל כבודו במיוחד. דהיינו התמדה, עיון, קדושה, לשה"ר, מדות, תפילה בכוונה. דברים שאין אליהם שום שייכות, ומכתב פוטש הנ"ל הוא סתם מעשה קוף בעלמא. מכתבו נכתב ע"י אחד מאנשי הכת והוא רק העתיקו בכת"י. כוונתם להסיט את הנושא, ולהיכנס עמכם למשא ומתן שתענו, והם יאמרו. ולעשות אתכם לבר פלוגתא שלהם כמו שהם מנסים להפוך גם אחרים לבר פלוגתא, כי זה נותן משקל לפחות כצד. והלא אין כאן לא פלוגתא, ולא צד, אלא גן ילדים של שטויות, ולכן אסור להתייחס אליהם בכלום.

ישנו כאן נקודה פרטית ומשפחתית הנוגע אליכם אישית, אינכם מתייחסים לילדיכם וזוג' כ1% חלקי דאראג, אלא כילדכם בלבד. המגמה שלהם הוא, להפוך 'אותם' לנושא, ואין שום סיבה שתשתפו פעולה להגדיל את המולך שלהם.

לדעתי אם פוטש הנ"ל ידבר עמכם פעם נוספת אפשר לומר לו תודה רבה… ולומר לו לך בשלום, שלום של ישראל משה, ואני חוזר ומדגיש, לא להתייחס לחברי הכת כלל ולא לשלוחיהם, אלא רק לומר לו שהדבר נשקל בכובד ראש ולא בפזיזות.

לעניננו יש כאן נקודה שהיא מאוד חשובה להבנת העניין בכללו, המושג ישראל משה כאל פולחן כמשהו שחייבים להעריץ, וכל מי שרק בא אתם במגע, ואם לאו הרי הוא שונאם, הלא חייב להיות לזה סיבה. וכן הקשר האישי ביניהם הוא בצורה חריגה, וגם קשר טלפוני אמיץ מאוד, וכן הניתוק הסביבתי הוא גם בצורה חריגה, וכן נשותיהם. היחס למשפחתם אם הם יכולים להשתלב בהערצת המנהיג הרי זה משובח, ואם לאו הם נהפכים למטרד על הצד הטוב, למשהו שמזלזלים בו ככל האפשר. כמו"כ נוצר שם מצב שכל אחד מחפה על כל אחד, כולם לא לומדים, ומדברים על כולם שלומדים, כל אחד מנסה לדחוף לאחותו איזהו בחור מהכת, אפילו אם הוא יודע שיש לו בעיה של חולי, עצבים וכדו'.

אם אחד מהכת התגרש, חברי הכת יפרסמו מהר סיבה מסוימת לגט, על אף שזה מוציא שם רע על חברם, העיקר שלא יאמרו שסיבת הגט היה השתייכותו לכת ולמנהיג, ובמילים פשוטות בסדר העדיפויות נמצא דבר ראשון מנהיג הכת, אשר ההערצה אליו מתירה כל דבר עיקש ונפתול והשחתה, דיבורים אסורים, פגיעה בזולת. וכמובן שאין שום צורך של התחשבות בזולת, אם הוא יכול להפריע במשהו למשחק המנהיג.

את כללי המשחק מכתיב המנהיג עם אנשי צוותו המצומצם, תפקידים מחולקים לכל אחד. אין שם מבוטלים, כמו בקיבוץ, כולם עובדים, הצלחת הקיבוץ היא הצלחת כולנו, הצלחת הפרט אין לה משמעות כלל.

וכשישאל אי מי מהם, מהו מטרת הכת והקיבוץ הזה? המבלי אין חדרים, או כוללים או ישיבות או בתי מדרשים?. הלא אין לדבר תשובה אלא דבר אחד, שקיבוצם הנו שונה בתכלית מכל מקום אחר. ונשאלת השאלה הפשוטה, האם מדובר ברבי חיים וואלוז'ינר חדש של דורנו שייסד סוג ישיבה? האם יצא מבית מדרשם קובץ חידו"ת, אשר יוכלו לעמוד בכור המבחן? האם נמצאים כתבי גאונות מאותו מנהיג קודם שנתמנה למשגיח? האם אהבת תורה היוקדת בקרבה פינתה מקומה לדברים אחרים? איה התורה והעבודה? האם יצא מבית מדרשם ולו אחד שתופס בכלי קודש באיזה מקום (חוץ מאצלם). הכל רק רושם חיצוני בלבד, אין כאן לא תורה, לא תפילה, ולא עבודה. אלא שקר, חנופה, צביעות, השחתה ומדות רעות, וניצול מחשבתם הטהורה של אנשים חפים מפשע שנפגעו על ידם, כגון הורים, מג"ש, תלמידים, חברים, בני המשפחה, ואנשי הכת עצמם.

לעצם הדברים, אענה לכם 'בשבילכם' על ראשון ראשון:

'פוטש' כותב המכתב, הוא שליח, וסופר בעלמא.

המכתב כולו שקר מתחילתו ועד סופו, חוץ מדבר אחד שבפורים היה שם ההצגה "לימוד".

כל כיוונו של י.מ. אינה שיטת חינוך אלא שיטה של שליטה וטיפוח הכבוד והאגו העצמי, אשר עבור זה הוכשרו כל הדברים שבעולם. אמצעי דיכוי מכל הסוגים: דיכוי, מוראל, הטחת שקרים, תפירת תיקים, האשמות שווא, נידוי חברתי, משחקי חברותות, הפחדות, טרטורים, כפיה בידים, סטירות לחי ע"י ישראל משה עצמו, וכן ע"י צוות קומנדו כדוגמת י.ד.ש., ד.א., א.מ., קבוצת (היות ואין המטרה לשה"ר, אקצר).

הורדת ערך כל אנשי הצוות על זה יכולים להעיד כל מי שהיה שם באותה תקופה, אוי לו לאחד מאנשי הצוות שלא שיתף פעולה.

ישנו נתון מעניין מ-15 שנות משגיחותו, כשבכל שיעור למדו כ-30 בחורים, א"כ עברו בזמנו כ-450 בחורים, אך רובם המוחץ לא רק שלא נקשר אליו, אלא שונא אותו שנאה תהומית, ובז לו בצורה שאין לה תקדים, עבור כל עינויי הגוף והנפש אשר עברו אצלו, וכן דברים שפלים ומכוערים אשר נעשו להם עבור אי נאמנותם לי.מ. או לאחד מנאמניו. וכן כל אחד שעזבם היו מתחילים לספר עליו סיפורים ועלילות שווא וכו' שעברו אצלו (היות ואין המטרה לשה"ר, אקצר).

רשימת ההורים שהוא הורידם ביגון שאולה בציניות מופלגת, היא ארוכה. ובמקום להאריך, אכתוב לו שמכל קבוצת האברכים ישנם רק מתי מספר של הורים שאין להם לא תוכן פנימי ולא יציבות עצמית, והם מרגישים שלא בנוח מילדיהם, ולכן משתפים פעולה שילדם יהיה מרוצה.

היגיעה בתורה, עבודה, תפילה, ניתן להיאמר שאין לה שום בסיס, מכל חברי הכת ומכל סיפוריהם על התמדה ובחינות בעל פה, מעניין מדוע אף אחד מהם לא נבחן במפעל הש"ס? אין אחד המשמש כלי קודש באיזה שהוא מקום לא מג"ש, לא מו"ץ, לא רב, ולא דיין, ולא שום כלום. ועל זה אפשר לומר "יגעת ולא מצאת אל תאמין".

המציאות מוכיחה כמאה עדים אין נראית תפילתם בשטיבלעך למיניהם, כשרובם מתפללים שחרית בעשרים דקות, למותר לציין מתי מתפלל י.מ. בכל יום שחרית [עם אלו שמותר להם באותו היום להתפלל בביתו], בשעות המאוחרות של הבוקר. אותו י.מ. עצמו עד שקרא לעצמו אדמו"ר היה מתפלל ביחידות בביתו.

חלק גדול מהם כבר נמנים בתוך מעגל העשיה המפרנסת של ישראל, ומעורבים בכל חיי הפוליטיקה, כדוגמת ביקורים בכנסת והזמנת יו"ר הכנסת וכו', וכן הזמנת ראשי ממשלה לחתונת י.מ., עבודה אינטסיבית של כל הקבוצה לבחירות ממשלה ועירייה. - התעסקות אישית בשטויות. הקמת הפחונים ברח' סוקולוב בוצעה בידיהם המיומנות של חברי הכת, וכל זה נקרא "תורה לשמה".

זלזול המחפיר בכל גדולי ישראל באשר הם, וכשהם צריכים להם, הם מחניפים להם.

זלזול במשפחה ובמסורת אבות הוא חלק בלתי נמנע בכת, וזאת עקב האילוץ להיות כנוע לגמרי תחת חסותו של מנהיג הכת, הוא האב, הוא האם, הוא הבורא וכו'. וכל המרבה לזלזל במורשת אבותיו, הרי הוא מראה אדיקות יתירה למנהיג, וקדוש יאמר לו.

מתי מספר מהנוהים אחריו אשר באו מבתים טובים עם ערכים וכו' נשאר בהם עוד לחלוחית טובה שלא הצליח לעקרה מהם, אבל אפשר לראות בעליל האיך שלא התקדמו לשום דבר.

הסיבה לשנאה אליו הוא מחמת שתי סיבות יסודיות

ההורים ששלחו את בניהם ללמוד בישיבת חוג שלחו בתור ישיבה ניטראלית באווירה חסידית. אם י.מ. היה אומר אני אדמו"ר תשלחו, אולי היו שולחים אליו בדיוק כמו ששולחים אליו היום כשיש לו ישיבה. (כמובן שכהיום חוץ מילדים חלשים בעתיים ומפגרים לא באים אליו), והוא בעורמה ובגניבה פיטם את הבחורים בשטויות ובגיבובי דברים ונתן להם תפקידים, וחלק מהם מצא חן בעיניהם הרעיון שאפשר להיקרא חשוב ובעל עמדה ללא מאמץ של לימודים, אלא ע"י ציות ונאמנות למנהיג, לפעמים לעשות שליחויות מבוזות ולהלשין על בחורים, או לומר ולהעיד סתם דברים על בחור לצורך העניין, או על הורים ומשפחה, וזה הנער בא אל י.מ. והוא מקבל תואר בכיר, וכן מידי פעם לכתוב וידויים בכתב. וכך גדל דור של בחורים עמי ארצות מוכתרים בכל מידה רעה, ומזלזלים בכל סביבותם, ומרגישים אני ואפסי עוד, ואת הגיבוי הם מקבלים מי.מ. וכמובן הם חייבים להיות קשורים אליו כי כל אומץ לבם וגאוותם הוא רק דרכו, וכל בן אדם באשר הוא כשמרגיש שמישהו מזלזל בו, באופן אוטומטי הוא נהפך אצלו לבלתי נסבל ולמטרד.

כל אב מאחל לעצמו לראות בבנו ממשיך דרכו ומורשתו כל אחד לדרכו, וזה גם חובו של כל אחד. כל אב מעוניין לראות את בנו גדל בתורה וביראת שמים. וי.מ. לקח בדרכי ערמה מההורים את הבקרה בנושא, כי הוא עצמו היה משקר להורה מתעניין, ובצירוף הבן ואנשי צוותו הנאמנים (לא צוות המג"ש) עושי דברו. בחור שציית ללא ציוץ היה האב שומע רק דברי שבח, על תורתו על עמידתו במבחן, מאות דפי גמרא וכו', אך מי שלא ציית הפחידו את האב שבנו חשוד על כל מיני דברים מכוערים וכו', אינו לומד. - לקחו לאב את הבקרה לגמרי. את השנים החשובות ביותר בחינוך, של ילדים רכים, גזל וקלקל י.מ. במזיד עבור פולחן אישיותו, ובכך השאיר דור שלם ריק מתוכן. - אלמלא היו לומדים במקום אחר, לפחות היו מתמלאים במעט תוכן, [פרט מעניין כי במשך כל זמן משגיחותו בישיבת חוג הוא מעולם לא דיבר בשיחותיו אודות מצות כיבוד אב, שהוא אחת מי' דברות, ויסוד יסודי היהדות].

נושא ה'מידה השישית'!!! על אף שאין מן הצניעות לדבר עליה, אך היות והם מנופפים בחושך מצרים שהוא אור שבעת ימי בראשית, אין ברירה אלא לגלות טפח ולכסות טפחיים, לגלות מסווה הצביעות מעל פניהם. נושא זה היה בשביל לבלבל את השכל לבחורים, ולספק לי.מ. את תאוותיו האישיות, להשתלט עי"ז על נפש הבחור.

סוג הדיבורים וההתכתבויות בתחום זה, לא היתה להם הגבלה, וכל המרבה לספר 'בגנות' הרי זה משובח.

בתחום המעשים היו נעשים שם מעשים מכוערים, ובאם זה נעשה על ידי נאמניו זה היה מקבל גיבוי של שתיקה מוחלטת, אך אם הבחור לא היה נאמן השתמשו בזה כאמצעי הפחדה, ועי"ז כמובן רבו הסיכויים כי ההוא ייהפך לנאמן, וכן היו תופרים תיק שווא בנושא זה ומשמיצים באכזריות נוראה, ואפילו לאחר שעברו לישיבה אחרת היו משמיצים בצורה גורפת מי שלא הי' נאמן.

(חתן למחרת החתונה היה מגיע למען הרושם להתפלל בישיבה, וי.מ. גם היה אז מגיע לתפילה, ואחר שחרית היה מדבר עמו לערך שעה-שעה וחצי, וד"ל. וכשהמג"ש קלויזנר העיר לי.מ. שאין זה צנוע כ"כ, התגובה היתה שהבחורים לא נכנסו לשיעור עד שקלויזנר הבין כי עליו לסתום את פיו, ולא להגיב עוד על דברים מכוערים). ולכן כל הנושא במקום לקרוא לו 'קדושה', בדארג מתאים לקרוא לזה 'קדשה'! ותו לא.

חשוב לציין כי אין מחנך או אדמו"ר שמעניין אותו עניינים צנועים ופרטיים, בצורה פרטנית כ"כ כמו י.מ., אין לזה שום הסבר והגיון חוץ מ'ניאוף בדיבור' וכו'. כמו"כ ראוי לציין, שהוא היה מנסה לתת קונטרס מסוים שהוא בעצמו כתבו, וכאילו יש לזה הסכמה מאדמור"ים, ושם מובא כי על כל דבר שיש שאלות יש להתייעץ עם המשגיח, ובכך לחדור לפרטיות הבחור והאברך, להפכו למושחת במקום למתוקן.

מכל תלמידיו שנשארו נאמנים לו, אין אף תלמיד חכם שיכול לתקשר עם אחרים. מכל תלמידיו אין הם יכולים להשתלב בין אנשים רגילים, וכן לא בכוללים. אין אחד משם שלומד בכולל 'עמק הלכה' באבוב בת-ים, או כולל 'חלקת יעקב' ב"ב, או שאר כוללים ששמם ידוע. - בכוללים הם הולכים רק אם מקבלים מהם קבוצה של 4 לפחות. חוץ מקבוצת אברכים בכולל קרלין, הלכו השאר רק בכוללים סוג ג'.

מכל תלמידיו שנשארו אצלו, אין אחד שחיבר ספר תורני חוץ מי.ב. שחיבר ספר 'סולם רעוע' (ספר סיפורים). יש דבר אחד המאפיין חזק את כל חברי הכת, הנושא של עשיית רושם חיצוני, אשר בזה משקיעים אין סוף אנרגיה. כשבאים להתפלל באיזה שהוא מקום, עושים רושם עם תנועות בידיים בתפילה, כדי שיאמרו שתלמידי י.מ. מתפללים במיוחד, חליפה סגורה, להסתודד, ועוד. להגיע מאוחר לסעודות אצל ההורים, וכן לשמחות תמיד להגיע מאוחר ולהתנצל בצורה מתחסדת, כביכול שהוא עדיני נפש ומתנצלים, כך מי שלא שם לב שאיחרו שלפחות ישים לב לזה, או להגיע יחד עם עוד מחברי הכת, והעיקר עשיית רושם.

חלק מהרעיונות שלו כשהיה משגיח ואח"כ כאדמו"ר

ההבדלים באידיאלוגיה:

מושגים                       כמשגיח                        כאדמו"ר

טיש ליל שבת                       אסור                                      מצוה ללא גבול

לעבוד לפרנסה                     אסור                                      מותר לכתחילה

גרביים לבנות                        אין חשיבות                          ציר מרכזי

כובע סאמעט                         אין חשיבות                          חשיבות מיוחדת

עיתונים שבוענים                 לא מעניין                              מוכנס כל הראש

נסיעות לחו"ל                       אסור                                      לכתחילה

אירועים                                 אסור                                      מוכנס כל הראש

ללכת לאדמור"ים שונים    אסור                                      כמה פעמים בשנה

חלק ממאפיינים מיוחדים של אנשי הכת:

         ·  זלזול בכל אחד.

         ·  ביטול וזלזול מיוחד בהורים ובמשפחה (אין אצלם מושג 'חיי משפחה' כלל וכלל, ומה שהם כבר כן עושים הכל משחק).

         ·  זלזול במסורת.

         ·  קשר טלפוני אין סופי עם בני הכת.

         ·  דברי חנופה לכל או"א, בשביל למצוא חן, התחסדות חסרת טעם - כשמאחורי גבו בזים לו על טיפשותו, שאפשר לעבוד עליו בקלות.

         ·  הולכים ברחוב עם עוד מחברי הכת.

         ·  אמירת שקרים לרוב, מבלי ניד עפעף, ומבלי להסמיק.

         ·  טלית ותפילין בשקית ניילון לא שקוף.

         ·  כל ההכשרים ללא שום הגבלה.

לגבי ישיבת חוג, הרושם שהם עושים כאילו לפני י.מ. לא היה כמעט כלום והכל התחיל ממנו. צריך להעמיד דברים על מתכונתם, כשי.מ. הגיע היה ישיבה גדולה, בערך כ-100 בחורים, וישיבה קטנה עם כשלשים בחורים, והוא התחיל להשתלט בצורה אגרסיבית, ובערמה הוא ייבש לאט לאט את הישיבה גדולה - הבחורים שלמדו שם קצת לפני בואו עוד יצאו חלק מהם ת"ח מופלגים, כדוגמת משה שמואל גליק, אייזיק טפר, חיים משה לוי, בעריש סימון, ועוד רבים וטובים המכהנים כרמי"ם בכל טובי הישיבות.

וכן חלק שלמדו בתקופתו ביש"ק ולא נכנעו אליו כדוגמת חיים צויבל, טוביה ליברמן, משפחת הלפרט, פנחס בלוי, יצחק רוזמן, מרדכי שלמה שטרן, אשר ישעי' זלפריינד, שלמה יצחק שטרן, פנחס ברייער וכו', אברכים מיוחדים יראים ושלמים, אך ורק בגלל שעמדו ולא נסחפו לאוירה הקלוקלת שהיתה שם.

ומכל אלו שנשארו נאמנים אליו אין כמעט אחד שאפשר לומר עליו, דוגמא של אברך מיוחד, אבל הם עושים זאת בצורה פשוטה, חוזרים על השקר עוד ועוד, עד שכל אחד מהם משוכנע ומנסה לשכנע אחרים, שאכן הם מיוחדים ביותר בתורה ובעבודה, אבל אין מה להתייחס לדברים פשוטים שאין עליהם ויכוח.

כל עניין החסד שלהם הוא גם רק בשביל הרושם, ובמקום שאין מזה רושם חיצוני הם נהפכים לאויבים ממש, אפילו נגד הורים ואחים ובני משפחה. ראה ערך הרב שטרן, ארלנגר, בנדיקט - ויוסף וייס.

יש דבר נוסף שחשוב לציין, שכמעט כל ההורים שהם בעלי תוכן ראו סלידה גדולה מי.מ. ולא מצאו שום טעם באדם זה כלל, מעניין שכל ההורים כמה שרמתם התורנית והרוחנית היא יותר גבוהה, ראו בו יותר אפסיות, סוף דבר - הכל נשמע.

לסיכום:

קבוצת ישראל משה הינה אך ורק שירות אינטרס אישי של ישראל משה, ע"י קבוצת צמיתים שהוא בשיטת ההיפנוזה רוקן אותם מכל תוכן והפך אותם לעבדים כנענים, הם נשותיהם ובניהם וכל אשר להם, ואוי להם ולנפשם אשר מכלים ימיהם לריק בגן עדן של שוטים במבט של י.מ. או מקסימום זכות לעשות לו שירות מסוים, ואם החינוך יצליח וילדיהם גם ידעו שיש להם זכות לחשיבה עצמית נגד הוריהם ונגד מקור המצאם, יחזור אולי הגלגל למקומו.

תשובה כללית מתומצת על הכתב

כותב מכתב זה, נראה ממכתבו שהוא חלק מהחבורה, בכל אופן זה הרושם. דוגמאות לכך ממכתבו, הוא צלצל לר"ש רוזנגרטן, הרב ורנר אמר לו, הרב ברלין אמר לו, רי"א וינטרויב אמר לו, הוא מכירו 17 שנים מתוך ידיעה 'עצמית', הוא התפלל מנחה, הוא ראה סדרים, שיחות נלהבות, בבכיות, שובבי"ם, פגה"ב, וכמדומני כאילו כה היה בכל מקום, וראיתי בעצמי איך נשאר באוכל צר עד סוף הכוחות.

מהיכן ידוע לו איך התייחס לרמי"ם האם שאלם או שמע מהם, דוד צבי שלזינגר, שמואל אליעזר שטרן, נחמיה קלויזנר, אברהם בנדיקט, אברהם מאיר בלוי, - שמחה קסלר. אלו רשימת הרמי"ם אשר י.מ. היה מצוה לרודפם לשפוך את דמם כמה שאפשר.

אליעזר שפיצר חברותא שלו, זה בדיחה גדולה, הלא איתו הוא הקים את העסק הזה, עוד בטשעבין.

דרך החינוך שלו, מעניין מדוע היא לא משווקת כדוגמת כל המחנכים הדגולים: יעקובזון, האדמו"ר מסלונים זצ"ל, גומבו, ישעי' ובר, דיאמנט. מדוע אין שום בריה בעולם חוץ מאנשי הכת ששמע איזה שהוא שיטת חינוך שלו.

לקחת גדלות של הרב אונגר שעל אף שראה את י.מ. רומסו, אך כל זמן שהוא חשב שבאמת הוא מקדם בחורים, מחל על כבודו ושבחו. לקחת זאת כראיה על גדלותו של ישראל משה, הרי זה ממש 'מתקלן בכבוד חברו', פשע ממש.

סיבת עזיבתו את הישיבה הוא היות שלא הסתדר על הרב שטרן, וכן הוא התחיל להרגיש שלא בנוח מהרב אונגר, כי הרב אונגר כבר ידע את האמת מי הוא, ומה שאיפתו, לכן הוא הודיע להרב אונגר בניסן נ"ד שהיות ואין לו כח ואינו מסוגל יותר לתפקד כמשגיח לכן הוא עוזב את הישיבה, (היום כאדמו"ר, ב"ה יש לו כח להכל, אינו מחסיר טיש, אירוע, חתונה, לויה, ניחום אבלים וכו'), בתקוה שהרב אונגר יתחנן לפניו להישאר, ואז יעמיד בפניו את תנאיו כדוגמת להוסיף אנשי צוות מחסידיו, כשהוא קיוה להמשיך להחזיק את העסק בשלט רחוק ע"י תלמידיו נאמניו. אך להפתעתו הרב אונגר הסכים לפרישתו, ואז הוא נקלע לבעיה, לכן הוא החליט עם היועצים שלו אליעזר שפיצר ועוד, שהוא כבר המתין די והותר וכלו כל הקיצין, וכעת הוא חייב רשמי ליקרא אדמו"ר. אך איך עושים השינוי, לכן דבר ראשון הוא צוה לתלמידיו לפרסם שהוא חולה מאוד, מים ברגלים, בראש, בלב, בכרס, ולאחר שבועיים הגיע עדכון חדש שהוא לנסוע לארה"ב כאילו מחמת מצבו הרופף…

בנתיים הוחלט ע"י צוות נאמניו להכריז עליו כאדמו"ר, הכניסו מודעה בעיתונים, והוא שב לאחר ג' שבועות כאדמו"ר 'ראבאי' (וגם לפני שהיה לו בית המדרש, ולא לאחר כמה שנים כפי שכותב פוטש) בשם 'טעגלאש', ולאחר שבועיים בערך הוחלף השם ל'דארג' ויקרא שמו בישראל דראג, ובחודש אב הוא ערך נישואין לבנו, בשבת אופרויף כבר היה לו מנין משלו של האדמו"ר מדארג ברח' הרצל 44 ק"ב, והכל נעשה תוך חודשיים עד שלש, מתוך חוליו הרופף.

הישיבה נשארה והוחלט להעביר את היש"ק בנפרד לבניין אחר כדי לרענן את האוירה, שבוע אחר כך חיתן י.מ. את בנו, הרב אונגר היה מסדר קידושין, כי לא חיפש לריב איתו, אבל נאמני י.מ., דו.או. וו.בנ. בראשם הדליקו את הבחורים מישיבה קטנה שחייבים לבוא לחתונה בבגדי שבת, ועשו שמח, המשגיח של הישיבה אמר שהוא אינו מרשה לבוא לחתונה, ואז הם עשו פוגרום גדול שאינו מבייש אף פאשיסט, ויצאו משם נאמני רוזנפלד, והלכו לכמה ישיבות שהסכימו ברוב עמל לקבלם.

מעניין שאף אחד מהם מהמיוחדים שהוא מתאר, אינו מפורסם כלל.

גדלותו בתורה עדיין עד היום לא ידוע לאף אחד, הסכמת הרב ואזנר קיבל ע"י ר' ש.א. שטרן שדאג לזאת, לאחר מאמצים רבים, כשי.מ. ביקשו שיעמוד בכל תוקף שהרב ואזנר יכתוב עליו שהוא מחנך, על אף סירובו של הרב ואזנר, (והוא החזיר לו בכפיות טובה שאין לשער).

מה שמביא בשם ר' ש.ז. אולמן, מענין שהוא מכיר את 'כולם' וכן הוא אמר לו 'כמה פעמים' והם 'יר"ש, ומידות טובות לכולם', מהיכן הוא מכיר את מדותיהם אתמהמה, 'ולא ראה קבוצה כזאת' 'בעיון' 'ובהיקף' רב השו"ע 'וכל' האחרונים רע"א פמ"ג, ומעניין שלאחר הקדמה כזאת, הוא צריך עוד להוסיף ש'אין להם בעיות של שלום בית'. אני חושב שבהוספה זו אפשר להבין מאיזה קבוצה מדובר שצריך לציין דבר זה.

'אני רואה בחוש וכו'', אולי שישתף כותב המכתב במוחשים גם אנשים אחרים, שיוכלו לראות את התשוקה הזאת ולא רק בקרנות רחוב, בפטוטי סרק ושיחות טלפון, קריאת עיתונים: המשפחה, השבוע קול העיר, מפתח העיר, שהם מכניסים שם תמונות וידיעות על האדמו"ר שלהם ומשתעשעים בדברים שאין בהם ממש, אירועים, שלטים, אורות, אוטובוסים, לתשליך, מסך וידיאו לנשים בשמחת בית השואבה, האם אין זה עונה להגדרה של האדמו"ר מסלונים, שהשטן מרחיק, הלא לדברים אלו השטן מקרב, זה עוזר לו, ואלו הם הם שליחיו.

כמו"כ כתב המכתב ציין, שהם נבחנים שו"ע ומקבלים תשוקה ללמוד ש"ס, אפילו השקרים אינם מסודרים.

'לאחרונה וכו' האמת', כאן נראה שהכותב ממש אחד שנמצא שם בקביעות, ולא כאחד מן הצד, ולא עוד אלא זה נראה כאדם המעודכן מדי יום ביומו.

נושא שמירת הלשון זה בדיחה ממש, לפי התנהגותם, אין אצלם שיחה אחד מבלי לעבור על איסורי לשון הרע ורכילות לרחצה.

בענייני קדושה - מי מעיד.

ברכת המזון יחד בקול - זה שייך אולי לאדמור"ות כמו בגן ילדים, או בחיידר בכיתות הנמוכות.

'הוא תמיד מדבר' ענווה, שפלות, אחדות, תורה לשמה. מילים ממש מרגשות אבל אין מאחורי מילים אלו שום יסוד במציאות. - אקח למשל את נושא ה'אחדות' שלכאורה בזה נראה שהם ממש מיוחדים, אך לאמיתו אין קשר בין אחדות אליהם, - 'אחדות' פירושו אחדות הלבבות, בין אנשים. - אך שם העיקר המאחד הוא התלות קבוצה ובראש הקבוצה, אי מי אשר לא ילך בתלם, אחת דתו לרדיפות בצורה ברוטאלית, הלזאת תיקרא אחדות, זה סה"כ 'קיבוץ' ואינטרס הקיבוץ ותו לא.

יסלח הכותב לאותם אנשים שכביכול 'מבטלים' קבוצה זו, אין אף אחד שמבטל, כי פשוט אין את מה לבטל. - למה הדבר דומה, לאחד שמספר שיש לו מליונים הרבה בתים ובתי חרושת וכו' וכו', ובא אחר ואומר שאין לו כלום (וזהו האמת) האם זה נקרא מבטל במחי יד? כל ההנחה שיש שם 'תורה לשמה' שב"ק יו"ט 'מלאים עבודה והתרגשות' כותב המכתב אינו מתפשר על משהו רגיל, אלא הולך רק על משהו מיוחד כדוגמת תלמידי הבעש"ט ממש, ומי שאינו מסכים לכך נקרא 'מבטל במחי יד'?

'האמת וכו' - פתאום מתחיל לגלות כותב המכתב, שהן אמנם בהתנהגות קבוצה זו יש משהו אחר ושונה מכל מקום אחר, והוא - שאלו שנמצאים אצלו השפעת ההורים והמורים (רק הוא טוען שאין זה אשמתו), וכן הוא בעצמו כותב שהוא גם הרגיש בכך, ועם כל זה הוא כותב שאין לזה שום 'שחר כלל', אתמהא איך סותר את עצמו תוך כדי דיבור (אפשר לתת פרשנות), אבל האמת והמציאות הם יותר מהכל, ולכן חבל ליכנס לפרשנויות.

אך האמת הוא שכל מה שהוא רוצה רק זה הם עושים, ומה שהוא לא רוצה הם לא עושים, הם שפוטים במוחם לגמרי ללא שום אפשרות של חשיבה עצמית, ולכן את אותם אומללים אי אפשר לדון לכף חובה, אך את הפשע האמיתי אין שום סיבה לדון לכף זכות.

'ידוע לי וכו'' - שקר הוא לוקח סנדקאות ולקח ויקח, בכל מצב שזה לא יגרום לו לסיבוכים.

לא הי' עליו מעולם פאשקוילים ברחוב, ולא ביזו אותו מעולם בבזיונות שפלים.

יש לדעת הכל הפוך!

מה שכותב בענין 'עיכוב הגאולה', אולי שיפנה חציו למקום המתאים, במקום לדבר אל הקרבן שמענים אותו.

בעניין עוד כמה נקודות שאמרו לו לכתוב:

'כולם' 'חוק בל יעבור' 'כל' ערב לפני השינה, 'בחיות' 'ובחשק' - וזה הוא יודע בבטחה מה שכל אחד עושה בביתו, פלא?

הקשר לבנו הלומד בפונובי'ז 'וילמד 150 דפים', מעניין כבודו יודע מה יעניין מאוד את בנו, על מסכת יבמות ישנם כ"כ הרבה ספרים, האם באמת כ"כ נחוץ לעבור דוקא על שיעוריו, ואם כנים הדברים הרי ממש פלא מדוע עדיין לא הדפיסו את שיעוריו למען זכות הרבים. - וכן האם עשה דוחה לא תעשה, הם עיקרי הסוגיות ביבמות?

'שמעתי פעם והוא רחום' - האם הוא חושב באמת שזה משהו מיוחד?

'בחתונות' - בקיצור פוטש כותב פשוט שטויות שמתאימות לרמה ממש רדודה, אין בכלל מן הנימוס לקרוא זאת, וכל שכן להגיב על כך.

בקשר לאדמור"ים מאשדוד, מבלי ליכנס לפרטים ובלי רצון לפגוע באי מהם אציין פרט מסויים, שמכל בניהם של אותם אדמורי"ם בנם של כל אחד מהם, שנשארו דבוקים לי.מ. הם פחותים בערכם מאחיהם בכל הענינים, וזה בולט.

בקשר לרבנים שהוא מזכיר: אדלשטיין, ובירנבוים, הרוצה ... ירחיק עדותו. מדוע לא מספיק מה שאומרים עליו אלו שעבדו איתו כל השנים בחוג חת"ס ומכירים באמת מקרוב את כל המערכת, והולך ומביא ראיות ...

בקשר לרב גשטטנר, האם הרב גשטטנר שידך? חתנו עשה, סתם פטפוטי הבל!

סוף דבר!

כל המכתב של מ.פ. כולו שקר, מגמתי, לא של אדם מן הצד. וכן סילופי עובדות. אבל דבר אחד ברור גם מכותב המכתב, שלא מדובר מקבוצה שגרתית. וכן שלמען הקבוצה יכולים לבקש מיהודי נכבד בן חמשים להתעסק בשטויות.

החותם בברכה

בתקוה לתשובה לשאילתך

(אבקש לא לפרסם המכתב לאף אחד)