רבים כבר
עמדו על הצביעות של נתי גרוסמן, על השקט שלו ושל חבר מרעיו עת הותקפו רבנים וכו'
והזעזוע העמוק כשהוא עצמו הותקף.
אולם יש
שני עניינים נוספים שלא כ"כ הוזכרו.
1.
בעוד
בהתקפת נ"ג ברור כי מדובר בבודדים העושים מעשיהם במחשכים, ומתביישים בהם,
באשר הם יודעים מה היחס של רבותיהם
והציבור שלהם להתנהגות כזו, במקרים
השוטפים הסדירים והרגילים של התקפות פלסטיניות, מדובר ברבים המבצעים יחד את זממם
לאור היום ולעיני כל ישראל ומצלמות, וזה משום שהם זוכים במחנם לגיבוי והערכה על
מעשים כגון אלו, הנה אהרן הרמן שר"י עשה "מחאה" כנגד הגראי"ל,
לעיני מאות איש, ובתוך כחצי שנה קיבל צל"ש-עיטור גבורה בדמות תפקיד רוחני
בישיבת מסורת התורה.
2.
בהתקפת
נ"ג נעשה כל מאמץ להעצים את התקיפה ולשוות לה תדמית של "נסיון
רצח", נעשה נסיון לשרבב את שמם של אנשים כמה שיותר חשובים בסיפור למען הכיסוי
התקשורתי הרחב, תוך דריסת כל שיקולי חילול ה' וכו' (ע"פ מה שהתפרסם
בער"ש זו ויחי עומד להתפרסם ראיון מקיף עימו בעיתון ידיעות אחרונות, אין בושה!!), לעומת התקיפות הפלסטיניות אשר ה"שפויים"
עושים כל מאמץ להצניעם מעיני התקשורת החילונית, כמו מקרה התקיפה של הגרח"פ
ברמן שהוצנע רק בשביל שלא ימצא השולח שזהותו הייתה ידועה, והייתה מביאה חילול ה'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.