מלכודת
הדבש של גוש השינוי: מדוע עסקה עם איזנקוט עלולה להוביל לקריסתה של יהדות התורה
המערכת הפוליטית בישראל ניצבת בפני אחת הצמתים הסבוכות והדרמטיות בתולדותיה. לאחר הבחירות לכנסת ה-26 שהתקיימו ב-27 באוקטובר 2026, ובעקבות הטלת המנדט להרכבת הממשלה על יו"ר מפלגת "ישר!", גדי איזנקוט, מתנהלים מאחורי הקלעים מגעים חשאיים בין נציגיו לבין יו"ר יהדות התורה, ח"כ יעקב אשר. בבסיס השיחות הללו עומדת דילמה קיומית עבור המפלגה החרדית-אשכנזית: האם לחבור לממשלה בראשות איזנקוט ושותפיו כדי לנסות ולהציל את עולם הישיבות ממעצרים ומסנקציות תקציביות, או שמא צעד כזה יהווה הימור מסוכן שיגבה מהמפלגה מחיר פוליטי וציבורי בלתי הפיך.
בחינה
מעמיקה של יחסי הכוחות בכנסת החדשה ושל הלך הרוח ברחוב החרדי מעלה חשש כבד כי הסכם
עם איזנקוט אינו פתרון מציל חיים, אלא מלכודת דבש פוליטית. המהלך הזה עלול להביא
למצב שבו יהדות התורה תוותר על עקרונות יסוד, לא תקבל את התמורה המובטחת, ותאבד
לנצח את אמון בוחריה.
אשליית
היכולת: הגוש שלא מסוגל לספק את הסחורה
הטענה המרכזית המניעה את התומכים במשא ומתן עם איזנקוט היא הפרגמטיות. על פי דיווחים שפורסמו ב-15 בנובמבר 2026 ב"כיכר השבת", דרישות הסף של יהדות התורה כוללות העברת חוק שיפסיק את מעצרי תלמידי הישיבות עוד לפני השבעת הממשלה, וכן גיבוש נוסח מוסכם וחתום של חוק גיוס קבוע שיאושר על ידי מועצות גדולי התורה ויעבור בקריאה שנייה ושלישית לפני אישור תקציב המדינה. על פי דיווח ב"מעריב" מאותו תאריך, ביהדות התורה דורשים ערבויות נוקשות, כולל חתימות של חברי הגוש והתייחסות לפסקת התגברות.
אולם, המציאות הפוליטית והמתמטית של הכנסת ה-26 מטילה צל כבד על היכולת של מחנה איזנקוט לעמוד בהתחייבויות אלו. תוצאות הבחירות הרשמיות מעניקות למפלגתו של איזנקוט ("ישר!") 21 מנדטים, למפלגת "ביחד" 12 מנדטים, ל"דמוקרטים" 8 מנדטים ול"ישראל ביתנו" 7 מנדטים, בעוד יהדות התורה מחזיקה ב-7 מנדטים. כדי להגיע לרוב של 61 חברי כנסת, קואליציה כזו תלויה לחלוטין בגורמים בעלי אידיאולוגיות מנוגדות בתכלית, ובהם מפלגות השמאל והסיעות הערביות (רע"ם עם 8 מנדטים והרשימה המשותפת עם 11 מנדטים).
בתוך הגוש הזה עצמו שוררים מתחים עמוקים סביב סוגיית הגיוס. ב-10 בנובמבר 2026 הצהיר גדי איזנקוט בפומבי כי הוא מחויב לשירות לכלל אזרחי ישראל וכי לא יניח בצד את מצפונו, בעוד נפתלי בנט הדגיש כי לא ויתר על "מהפכת המשרתים". במקביל, יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמנם דיבר על "שעת רצון" לממשלה עם החרדים, אך במקביל שלל מכל וכל הישענות על רע"ם והרשימה המשותפת. מנגד, ב-11 בנובמבר 2026 הבהיר ח"כ גלעד קריב ממפלגת "הדמוקרטים" כי מפלגתו לא תוותר על שותפות יהודית-ערבית, בעוד יו"ר יהדות התורה יעקב אשר שלל בעצמו הקמת ממשלה בהימנעות שתי הסיעות הערביות.
המשמעות ברורה: גם אם ייחתם הסכם קואליציוני מפורט, לגוש המורכב משותפים כה סותרים אין היתכנות מעשית להעביר חוק גיוס שיספק את הדרישות ההלכתיות והציבוריות של גדולי ישראל. יתרה מכך, כל חקיקה שתעבור תהיה חשופה מידית לעתירות לבג"ץ. ללא רוב יציב וללא נכונות אמיתית של מפלגות המרכז-שמאל להגן על החוק מפני פסילה שיפוטית, יהדות התורה עלולה למצוא את עצמה נותנת את אצבעותיה להקמת ממשלת שמאל, רק כדי לגלות כעבור מספר חודשים שהחוק נפסל, התקציבים מוקפאים מחדש, והבטחות הבחירות התפוגגו באוויר.
המחיר
האידיאולוגי: ויתור על עניינים מהותיים
כניסה לקואליציה בראשות איזנקוט ושותפיו אינה מסתכמת רק בסוגיית חוק הגיוס. המשמעות המעשית של הקמת ממשלה כזו היא העברת השלטון לידי מחנה שבמשך שנים חרט על דגלו שינוי יסודי ביחסי דת ומדינה. ממשלה הנסמכת על מפלגות כמו "הדמוקרטים" ו"ישראל ביתנו" תדרוש מחירים כבדים בתחומי הליבה של הציבור החרדי והמסורתי: סוגיות של שבת במרחב הציבורי, כשרות, גיור, תקצוב מוסדות החינוך העצמאיים ושליטה בוועדות הכנסת המרכזיות – כפי שכבר דווח ב-9 בנובמבר 2026 ב-i24NEWS כי ישראל ביתנו מכוונת לתפקיד יו"ר ועדת הכספים עבור ח"כ עודד פורר.
כאשר
נציגי יהדות התורה ייאלצו להצביע בעד קווי יסוד של ממשלה כזו, או לשבת סביב שולחן
ממשלה המקדמת סדר יום אזרחי-ליברלי מובהק, הם ייאלצו לבלוע צפרדעים אידיאולוגיות
קשות מנשוא. הניסיון להציג זאת כ"הוראת שעה" לצורך הצלת עולם התורה
ייתקל במציאות שבה המפלגה הופכת לשותפה מלאה למהלכים הפוגעים בצביון היהודי של
המדינה. במצב כזה, המפלגה מאבדת את זכות הקיום הבסיסית שלה בעיני שולחיה – היותה
חומת המגן של ערכי המסורת וההלכה בכנסת ישראל.
השבר
מול הבוחרים: הציבור שלא ישכח ולא יסלח
הסכנה
הגדולה ביותר עבור יהדות התורה אינה טמונה במסדרונות הכנסת, אלא בקלפיות של
הבחירות הבאות. הציבור החרדי, ברובו המכריע, מזוהה באופן עמוק עם מחנה הימין
המסורתי. הפצעים שנותרו מתקופת ממשלת בנט-לפיד, שבה הוטלו גזירות כלכליות על
הציבור החרדי, עדיין מדממים בזיכרון הקולקטיבי. עבור הבוחר החרדי הממוצע, חבירה
לגורמים שנתפסו כמי שנלחמו בעולם התורה ובמשפחות ברוכות הילדים נתפסת כחציית קו
אדום מוסרי ופוליטי.
בנוסף, המערכת הפוליטית מימין כבר מאותתת על המחיר הכבד. ב-1 בנובמבר 2026 וב-11 בנובמבר 2026 פורסמו אזהרות חריפות מצד גורמים בליכוד, שהבהירו כי הליכה של יהדות התורה עם איזנקוט תהווה "גט כריתות לנצח" מול גוש הימין, וכי בעתיד הימין יקים קואליציות בלעדיה. במקביל, מפלגת ש"ס, שירדה בבחירות האחרונות ל-6 מנדטים בלבד, בחרה להישאר נאמנה לגוש נתניהו והמליצה עליו בפני הנשיא. אם יהדות התורה תפצל את המחנה החרדי ותחבור לשמאל לבדה, היא תישאר מבודדת פוליטית, מוקצה על ידי הימין, וחשודה תמידית בעיני השמאל.
התוצאה של מהלך כזה עלולה להיות התרסקות אלקטורלית חסרת תקדים. אובדן האמון מצד הציבור הליטאי והחסידי, שכבר עתה חלוק בדעותיו באשר למגעים – כפי שמשתקף בפערים שפורסמו ב-11 בנובמבר 2026 ב"ישראל היום" בין עמדותיהם של יצחק גולדקנופף ומאיר פרוש – יוביל לירידה דרמטית באחוזי ההצבעה או למעבר קולות למפלגות ימין דתיות אחרות.
סיכום:
עמדה חמורה המחייבת שיקול דעת היסטורי
יהדות
התורה ניצבת כיום בעמדה חמורה מאין כמוה. הלחץ המופעל על הנהגת המפלגה למצוא פתרון
מיידי למצוקת בני הישיבות הוא מובן ואמיתי. אולם, בפוליטיקה הישראלית, ניסיון
לפתור משבר טקטי באמצעות מהלך אסטרטגי שגוי מוביל לעיתים קרובות לאסון כפול.
חבירה לגדי איזנקוט ולגוש השינוי טומנת בחובה סיכון קיומי: המפלגה תידרש לשלם במטבע אידיאולוגי קשה ולוותר על עקרונות מהותיים, בעוד ששותפיה החדשים חסרים את היכולת הפוליטית והמשפטית להעניק לה את חוק הגיוס המיוחל. ביום שאחרי, כאשר ההבטחות יתבררו כמשענת קנה רצוץ והממשלה תתפרק, יהדות התורה תמצא את עצמה קרחת מכאן ומכאן – ללא חוק גיוס, ללא תקציבים, ללא בעלי ברית בימין, ומול ציבור בוחרים זועם שלעולם לא יסלח על ההחלטה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.