"מי שלא מסתכל בספרים על 'גוף האדם'
הוא כפוי טובה כלפי הקב"ה"
פעם אמר רבינו שליט"א: מי שלא מסתכל בספר על פלאי "גוף האדם", ואינו הולך לראות איך עובד הלב והריאות וכו', הוא כפוי טובה כלפי הקב"ה, ולדעתי התבוננות בספרים הללו קודמת להתבוננות ברשב"א על הסוגיא, כי לאחר האמונה שמקבלים מהספרים הללו, אז לומדים את הרשב"א כמו יהודי כשר...
כשאמרתי את הדברים בשיעור לאברכים, אמר לי אחד, שמעולם לא שמענו בעולם התורה שמעודדים לעיין בספרים הללו, ולכאורה הדברים מחודשים, וכי עד כדי כך חמור הדבר לקרוא לאדם כזה כפוי טובה כלפי הקב"ה?
ואמר רבינו:
אם הוא יגיד לי שיש לו יראת שמים גדולה מאד... וגם בלי לעיין בספר על גוף האדם - הוא מבין שכשהוא אוכל זה תחיית מתים, והוא מתייחס כך לאכילה בכל כובד הראש... אז גם אני יגיד לו שהוא 'כפוי טובה' בזה שהוא לא מסתכל לדעת מה הולך בגופו, אבל אני לא 'יצעק' עליו...
אם הוא מתייחס לתחית המתים שבאכילה בכל כובד הראש, שהרי זה ברור שזה כך, יש תחיית המתים בפועל בכל אכילה, [האוכל מתברר בירור אחר בירור בגוף, והחלק המזוכך נהפך לדם, והדם הוא הנפש, אם האוכל והשתיה היה מי שלא יודע שזה ככה הוא...
ואמרתי לרבינו שכעין יסוד הדברים שמענו מפיו על החוזה מלובלין זיע"א שהיה על סף עלפון בשעה שמכניס מאכל לפיו, מפני גודל ההתפעלות ממה שהולך להיות בגופו בעת העיכול, שזה תחיית המתים כפשוטו....
ואמר רבינו: אני לא רוצה לומר את זה כעת, בכונה לא הזכרתי את זה, זה עבר לי בראש ולא אמרתי את זה, עכשיו אני מתחיל לפחד יותר... עד כדי כך...
ואמרתי לרבינו: שכבר שמענו מפיו פעם שאינו מסוגל לאכול דג כצורתו כנהוג בכמה מקומות שמביאים הדג שלם, ולכן הוא מבקש תמיד שיביאו לו קציצות דגים והעיקר שלא יהיה במצב שלימותו כמו בחייו, והסביר לנו פעם את נימוקו, כיון שכאשר רואה את הדג כצורתו המקורית כשהוא מת, אוחז אותו פחד נורא מהמחשבה איך הדבר המת הזה נכנס כעת לגופי ונהפך להיות "דם הוא הנפש", וזה ממש תחיית המתים בגוף האדם, ואמנם גם בקציצה יש את המחשבה הזו, אך זה כבר יותר נח לעיכול האוכל ברוגע, וכאשר הדג כצורתו הוא לא מסוגל לבלוע את האוכל...
ואמר רבינו בענות קדשו: זה עוד דבר... זה עוד כלום... איפה...
והוסיף רבינו: הרה"ק רבי יצחק מדרהאביטש זיע"א [אביו של הרה"ק המגיד מזלאטשוב], עכשיו קראתי עליו, הוא היה אצל הבעל שם טוב, הוא נחשב כמו הבעש"ט, אני קראתי עליו בספר שהוא היה אצל הבעש"ט בשבת, הבעש"ט ביקש ממנו להיות אצלו על השבת, והוא אמר מראש לבעש"ט שהוא לא יצליח להכין לו מספיק אוכל לשבת, אך הבעש"ט סבר שהוא כן יכול להכין לו, והביא לפני הרה"ק ר' יצחק מאכלים מרובים והכל נגמר ע"י ר' יצחק, הבעש"ט אמר "הכנתי מאכלים לא עבור בן אדם אלא עבור מלאך, אבל לא עבור שרפים"...
וכתוב שם בספר שר' יצחק הנ"ל היה מציב לפניו טס שכתוב בו שם הוי"ה עם כוונות מיוחדות שאינן ידועות לנו, והיה מסתכל בו ואוכל ללא כל פורפורציה, זו אכילה שאין לנו השגה בתוכן שלה, וכשהוא היה מוציא את הטס לא היה שייך אצלו לאכול כלל ועיקר.
[א"ה, עובדא זו כצורתה מובאת בסה"ק "צמח דוד" (פרשת שלח) ושם מסיים, שהראה ר' יצחק להבעש"ט בעת סילוק הטס איך כל המאכלים נשרפים כמו עולה על המזבח, והוא בפועל לא אכל כי אם כזית מן המאכלים, וכל צורת אכילתו אינה אלא בחי' של אכילת מזבח. ע"ש. וידוע שר' יצחק פעל באופן רוחני שלא יהיה כח לקמיעות של הבעש"ט, וכששמע זאת הבעש"ט אז עשה הוא פעולה להפגש עם ר' יצחק, ובכך הפציר אצלו שיבא אצלו לשלחן השבת. וראה עובדא זו באריכות גדולה בס' "יסודי עולם" ח"א (עמ' מו והלאה). וראה עוד מש"כ בס' שפתי צדיק (פ' שמיני אות נג) בשם הרי"ם מגור על תקף גדולתו של ר' יצחק הנ"ל. וע"ע בס' דברים ערבים (עמ' לו, אות כט), ובס' "אדיר במרום" (סקאליע, סי' תשכ, ובהערה שם). ואכמ"ל יותר].
מי שמתייחס ככה לאכילה, כמו ר' יצחק חבירו של הבעש"ט, אני לא יצעק עליו על זה שהוא לא מסתכל בספר על גוף האדם... אבל אם הוא לא בדיוק כזה... אז אני כן יצעק עליו...
אם הוא עושה ברכת המזון כמו הרבי מאמשינוב שליט"א שמברך ברהמ"ז חצי שעה רצוף... ויש כאלה שמברכים גם יותר מחצי שעה, [כמו הרב החסיד מהרי"ח סופר זיע"א בעל "כף החיים", שלפעמים היה מברך שעה ארוכה ברהמ"ז, כפי שהעיד עליו מרן הגרב"צ א"ש זיע"א], אם זה הברכה שלו בכוונה הזאת, אז אני יניח לו, אבל אם הברכת המזון שלו היא 3 או 4 דקות [כמוני...] אז אני כן יגיד לו שהוא כפוי טובה בזה שהוא לא מתבונן בספרים הנוראים הללו על תהלוכות גוף האדם.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.