השבר בגוש האמוני: כשהשותפות ההיסטורית מוקרבת על מזבח הפופוליזם

 

השבר בגוש האמוני: כשהשותפות ההיסטורית מוקרבת על מזבח הפופוליזם

במשך עשרות שנים, הברית בין הציבור החרדי למחנה הלאומי הייתה אבן היסוד של הימין הישראלי. זו הייתה שותפות שנבנתה מתוך הבנה עמוקה של גורל משותף, מתוך כבוד הדדי למסורת ישראל ומתוך הכרה בכך שקיומו של העם היהודי בארצו נשען על שתי רגליים: שמירה על ביטחון המדינה ושמירה על עולם התורה. אולם בתקופה האחרונה, נדמה כי הברית הזו נסדקת עד היסוד, ולא מידי יריבים מבחוץ, אלא דווקא מתוך הבית פנימה, בהובלת, הנהגת מפלגת הציונות הדתית והעומד בראשה, בצלאל סמוטריץ'.

מנקודת המבט החרדית, התחושה ברחוב, בישיבות ובבתי המדרש היא של בגידה עמוקה. הציבור החרדי, שנתן את אמונו המלא בהקמת ממשלת הימין מתוך ציפייה להגנה על צביונה היהודי של המדינה ועל מעמדם של לומדי התורה, מוצא את עצמו תחת מתקפה חסרת תקדים.

 לא מדובר עוד בחילוקי דעות לגיטימיים בין שותפים לדרך, אלא באימוץ מלא של הנרטיב מבית מדרשם של מתנגדי עולם התורה. כאשר נציגי הציונות הדתית מטיחים האשמות בבני הישיבות, מציגים את לומדי התורה כמי שמשתמטים מחובתם ודורשים לכפות עליהם אורח חיים זר להשקפתם, הם מוחקים בהינף יד את הערך העליון של לימוד התורה ככוח המגן של עם ישראל.

השיא של הנתק הזה בא לידי ביטוי בהתבטאויות הפומביות כלפי גדולי ישראל. הפנייה המתריסה אל מרן ראש הישיבה, הגאון רבי דב לנדו שליט"א, והקריאות הפוליטיות המופנות כלפי ההנהגה הרוחנית של הציבור החרדי, נתפסות בציבור החרדי כחציית קו אדום בוהק. במערכת הערכים החרדית, כבוד התורה וציות לדעת תורה אינם סיסמה פוליטית, אלא נשמת אפו של הקיום היהודי.

 מי שמעז לזלזל בגדולי הדור ולנהל מולם קמפיין תקשורתי כדי לקושש קולות במגזר הכללי, מציב את עצמו מחוץ למחנה האמוני.

ההיסטוריה הפוליטית של הציונות הדתית, כך טוענים רבים במגזר החרדי, מלמדת כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בדפוס פעולה חוזר. פעם אחר פעם, ברגעי מבחן מכריעים, העדיפו מנהיגי המגזר את השיקול הפוליטי או הממלכתי על פני הברית עם הציבור החרדי ועל פני שלמות מחנה הימין. כך היה בימי ממשלת שרון, כאשר ישיבתם של זבולון אורלב ואפי איתם בממשלה סללה את הדרך לגירוש מגוש קטיף ולחורבן ההתיישבות; כך היה גם בברית המפורסמת עם טומי לפיד, שנועדה להדיר את החרדים ממוקדי ההשפעה; וכך הגיעו הדברים לשיאם עם הקמת ממשלת בנט-לפיד, שהעניקה את השלטון לשמאל תוך פגיעה קשה בזהות היהודית של המדינה.

 בצלאל סמוטריץ' משלים את המלאכה. תחת מעטה של רטוריקה ימנית נחרצת, התנהלותו הפוליטית מובילה בפועל לפירוק גוש הימין ולריסוק האמון ההדדי שאפשר את קיומו. במקום לשמש גשר בין חלקי העם ולהגן על לומדי התורה מפני המערכת המשפטית והפוליטית, בחר סמוטריץ' להוביל קו לעומתי כלפי החרדים. בכך, הוא אינו מחזק את הימין, אלא מעניק רוח גבית ליריביו הפוליטיים ומקרב את קצה של השותפות האמונית.

 

התחושה הרווחת היא כי כאשר מנסים לכפות השקפתו עולם אחת על ציבור שלם, וכאשר הופכים את בני הישיבות לשק חבטות פוליטי, התוצאה הבלתי נמנעת היא קריסת האמון. 

גוש הימין לא נבנה על כפייה, אלא על הסכמה רחבה ועל שמירה קפדנית על הסטטוס-קוו ועל מעמדם של לומדי התורה. ברגע שהיסוד הזה נשמט, המבנה כולו בסכנת קריסה.

המשבר הנוכחי הוא תמרור אזהרה בוהק עבור כל מי שארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל יקרים לליבו. ההיסטוריה תזכור היטב מי פעל לאיחוד השורות ומי העדיף את האינטרס המגזרי הצר על פני אחדות המחנה. ללא חזרה מיידית לדרך של כבוד הדדי, הכרה בערכו של לימוד התורה והפסקת ההסתה נגד הציבור החרדי, הנזק שייגרם למחנה הלאומי ולערכים המשותפים עלול להיות בלתי הפיך.