מאת לייבלה ויינברג
רדיפת החרדים קשה. קיצוץ התמיכה לאברכים, הפגיעה במעונות ועוד הם מעשים אכזריים.
יש גם כעס עצום על דרישת הדתיים לאומיים לגיוס חרדים.
אבל יחד עם זאת, לא פופולארי במחוזותינו להגיד את זה, אבל מישהו צריך לזכור שהציבור הדתי והחרד"לי שילם לא ב"דמים", אלא בדם. מאות הרוגים, אלפי פצועים, אלפי יתומים (גם למעננו, כדי שיהודים בכל הארץ יחיו בבטחון) וממשיך לעמוד בתוקף, בלי לוותר.
כסף עם כל חשיבותו הוא כסף, וכסף הולך וכסף חוזר. כפי שאומרת הגמרא: "כי בגלל הדבר הזה".
אך המאות שנהרגו לא חוזרים. גם לא אלה שאיבדו ידיים, רגליים, עיניים.
העסקנים והרבנים שעוסקים בנושא צריכים לחשוב על כך אלף פעמים לפני שהם מחליטים להפנות את הגב למי שהם מפנים ולחבור לשונאי ישראל מהגרועים והמרושעים שיש בעולמנו.
לא אחת הרפתקאות כאלה מסתיימות אחרת משמשערים, ולפעמים אוכלים את הדגים המקולקלים, משלמים את המחיר ולבסוף גם מגורשים מהעיר.
לא טוב להוכיח לשמאל כי תחת לחץ החרדים נכנעים ומוכנים להעלות לשלטון את מבקשי נפשם.
על פניו תובנה זו היתה אמורה להיות מובנת מאליה.
חבל שלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.